ראשון (שבת) של כיף

מה עושים בראשון (שבת שלהם) כש-פלרים קופצים לביקור?

מתחילים את הבוקר בקונצרט בפארק וואזנקי Łazienki Park.

כל יום ראשון החל מחודש מאי ועד ספטמבר, פעמיים ביום - בשעות 12:00 ו- 16:00 מתקיים קונצרט של שופן בפארק.

מוסיקה קלאסית אף פעם לא היתה הצד החזק שלי.

אני אפילו מתרגזת מהר כשאני שומעת מוסיקה. משהו באוזניים מפריע לי. מספיקים לי כמה שירים עד שאני מחליטה שדי.

(בצעידות הבוקר שלי אני מקשיבה מרבית מהזמן לרשת ב' 🙈)

בבית ברחוב דקר היה לנו שכן, מורדי. איש שמאוד אהבתי.

מורדי אהב מוסיקה קלאסית והיה יושב שעות ומקשיב למוסיקה.

היא עברה דרך הקירות... הבעיה היתה שרק אני שמעתי אותה. אף אחד מיושבי הבית לא הבין מה אני שומעת.

היו נעימות שיכולתי להקשיב (לחלקן כמובן) והיו נעימות שפשוט לא הבנתי מה זה אוסף הצלילים המטופש והבלתי מחובר.

ככה גם בקונצרטים של שופן בפארק.

אתמול ניגן בחור צעיר שמהפירסומים הבנתי שיש בו כישרון יוצא דופן.

עם כל הכבוד לבחור, לשופן, למוסיקה - זה היה מסוג הפעמים שזזתי והתגרדתי בלי סוף. רציתי שזה יגמר...

לא התחברתי, לא הבנתי מה רצה המלחין להגיד בדבריו. היו רגעים בודדים שהבחור הקיש על הקלידים ואמרתי לעצמי "ואוו, גם אני הייתי רוצה לדעת לנגן ככה", אבל מרבית מהזמן הסתכלתי על אלה שישבו סביבי ובניתי להם את עולמם (מי הם, מה הם עושים בחיים והלאה 😜)

אבל לא תמיד זה ככה.

יש פעמים שהמוסיקה סוחפת, שיש קטעים שמוכרים לי (אל תשאלו אותי מהיכן) ואני מסוגלת לשבת את השעה בקונצרט ולהקשיב.

אז תשאלו למה את הולכת אם זה מרגיז?

אין לי תשובה חדה וברורה. לרוב אנחנו מגיעים לשם כי מתחילים את הבוקר ברכיבה על אופניים ובדרך הביתה לארוחת הצהריים עוברים דרך הפארק ומקשיבים.

אתמול היינו כי פלרים הגיעו ורצו לחוות את החוויה.

יש פעמים שהפארק עמוס מאוד, יש פעמים שפחות. חלק מהספסלים בצל, חלקם בשמש - אבל אין ספק שרובם מנצלים את השעה הזו לפולחן השמש (ויום למחרת לא פעם אני פוגשת ברחובות את אלו שניצלו ממנה 😂). מרבית המאזינים הם פולנים אבל גם תיירים מכל העולם ניתן למצוא שם. מבוגרים צעירים ואפילו ילדים קטנים שיושבים בעגלות. כולם קשובים באין מפריע שעה שלמה.

צילמתי עד שלשם שינוי משהו אחר התחיל להפריע לי.... 🤪

(קטע זה צולם בביקור קודם שלי בפארק)

מעניין יותר מעניין פחות - כולם ישבו יפה... (פלרים ורון-עמי).

שעת צהריים. רעבים. מחליטים ללכת לבדוק מה מציע מתחם Halla Gvardii בתחום הקולינארי.

(על מתחם Halla Gvardii כתבתי כבר בפוסט קודם)

אתי היא צלייאקית. רגישה לגלוטן. תמיד מחפשים לאכול במקום שיענה על הצרכים של כולם.

היום הרבה יותר קל מהעבר. המודעות לחולי הצליאק הולכת וגוברת והיא מצאה לעצמה המבורגר עם טופו (מלחמניה נטולת גלוטן). חיים אכל גם הוא המבורגר צמחוני, רון-עמי אכל צלחת עמוסה בשר בסגנון ברזילאי ואני נהנתי ממרק ראמן מעולה.

אחרי הפסקת אוכל והפסקת קפה החלטנו לנסוע לפסטיבל הגלידה.

בשנה שעברה נודע לנו (ולא זוכרת כיצד) על קיומו של פסטיבל גלידה. בסיומו השארנו כתובת מייל ובשבוע שעבר קיבלנו תזכורת לקיומו של הפסטיבל גם השנה.

בדרכנו מארוחת הצהריים לפסטיבל הגלידה, בעודנו צועדים לאוטובוס חלפנו על פני הקיר שבתמונה:

על ציור הקיר כתוב בפולנית Kamien i co (קאמיין אי צו) שפירושו - אבן ומה?

המדריך האישי שלנו רון-עמי אמר שיש עוד כ-10 דקות לאוטובוס ונספיק להעיף מבט והוא יספר לנו מהו הבית בהמשך הנסיעה.

ניגשנו וצילמתי...

הבית ברחוב Waliców 14

בדרכנו הביתה בערב אמר לי רון-עמי שאחפש את הקשר שבין שירו של יהודה פוליקר התחנה האחרונה טרבלינקה לבניין זה.

חיפשתי אצל ד"ר גוגל...

השיר שהלחין יהודה פוליקר נכתב על ידי המשורר היהודי ולדיסלב שלנגל בגטו ורשה והיה כמעין סימן אזהרה ליהודי הגטו על הצפוי להם במחנה טרבלינקה (מתוך מילות השיר - הנסיעה לשם נמשכת "חיים שלמים עד מותך" ו"בעבור מיליון לא תקבל כרטיס חזור").

את השיר תרגמה הלינה בירנבוים, אמו של יעקב גלעד, שותפו לאלבום הנפלא והחזק של פוליקר "עפר ואפר". היא סיפרה שכילדה הייתה מקבצת נדבות בגטו באמצעות הקראת שיריו של שלנגל. הם היו כה פופולריים, שאנשים היו מוכנים לשלם לה בשביל לשמוע אותם.

ולדיסלב שלנגל התגורר בדירה שבבית ברחוב Waliców 14. הוא ידע וכתב בזמן אמת מה קורה ליהודים המגורשים. הוא כתב שירים והסתיר אותם עד שהתגלו (ולא יודעת איך). הוא ראה כיצד המחנך יאנוש קורצאק מוביל את תלמידיו בדרכם האחרונה והצליח להסתתר בדירה קטנה בבנין זה עם חבריו עד שנתפס ע"י הנאצים ונשלח אל מותו.

הכתבה של איתי אנגל בערוץ 10 ממחישה את תולדות המקום והנסיונות לשמר בניין זה או למי שמעוניין בכתובים - אז גם פוסט שכתב איתי אנגל מסביר על ההיסטוריה של המקום.

הבית שימש כבניין למגורים עד לשנת 2004.

בסוף 2009, על הקיר שפונה לרחוב Grzybowska צוייר ציור הקיר שרואים בתמונה למעלה. קבוצת Teatr Delikates יצרה את ציור הקיר הגדול ביותר בורשה. מחבר הכיתוב - ויקטור מלינובסקי, השאיר על הקיר סיסמא מעורפלת שהיא גם זעקה לזכרון ושאלה על מבנים נעלמים של ורשה שלפני המלחמה.

הכתוב על הקיר הוא משחק.

בית דירות הוא פירוש המילה Kamień i co. אבל בית דירות מהסוג הישן. הכוונה לא סתם בלוק דירות אלא לאלה הישנים, האדומים של לפני המלחמה.

אבן - זה פירוש המילה Kamień (שימו לב לגרש מעל האות n).

משחק המילים הוא - "אבן ומה?" ומה עכשיו עם האבן הזו (עם בית הדירות הזה?)

הבלון האדום המבוייש המרחף מעל האות n (ושימו לב לחלון הקטן הצוייר עליו) מסמל את אותו גרש מעל ה-n.

ציור קיר זה בוצע בתקופה בה גורל המבנה היה לא ברור והיו כוונות להקים תחתיו בנין חדש. יוזמיו של הציור ביקשו לעורר באמצעותו את המודעות והחשיבות של הצורך בשימור הזכרון של בנייניה ההיסטורים של העיר וורשה של טרום מלחמת העולם השניה.

הבית ברח' ואליצוב 14 הוא נכס זיכרון היסטורי ייחודי ומשמעותי לזכרון השואה. עיריית ורשה ביקשה למכור את הנכס לכל המרבה במחיר. צעירים ישראלים ופולנים רבים לא הסכימו עם הרעיון שהמקום יהפוך לנכס נדלני במקום שיספר על תקופה, על היסטוריה ועל זכרון והחלו בפעולות מחאה למינהן.

כנראה ותנועת המחאה הועילה מאחר ולאחרונה הוכרז הבית הזה כעל נכס לשימור.

האם מחלון זה, דרך עץ ירוק זה, הציץ ולדיסלב שלנגל על הזוועה שהתרחשה?

ובמעבר חד מהיסטוריה כואבת עלינו על האטובוס והמשכנו לפסטיבל הגלידה.

בכניסה

קונים כרטיסים (25 זלוטי כרטיס), מצמידים תג ליד ומקבלים רשימה של יצרני הגלידות שמשתתפים בארוע. על כל דוגמית שקיבלנו סימנו לנו X ולבסוף היינו צריכים לבחור את הגלידה שלדעתנו היא הטעימה ביותר.

טועמים ומתדיינים...

אתם זוכרים שאתי צלייקית? אז היו נקודות שבהן היה לה מענה. שהגלידה היתה נטולת גלוטן. אבל להבדיל מאיתנו שאכלנו את הקונוסים מוופל היא הסתובבה עם אותה כוסית מנייר מדוכן לדוכן ואת הגלידה שמו לה בפנים.

זה לא היה הוגן... היא כל הזמן קיבלה יותר מאיתנו... 😤

קצת מהאוירה...

ועוד קצת מהאוירה (ורון-עמי נתפס בפוזה הקבועה שלו עם האייפון)

ולסיום, כשכבר היינו שרועים מעולפים על הכסאות כמו חיים בתמונה למעלה, חלפה על פני הבחורה עם הקעקוע על הגב...

הייתי סקרנית משום שהספקתי לקרוא את מה שכתוב בשלב שבו רצועת התיק לא כיסתה את המילה האחרונה ויכולתי לראות שמי שכתב לה את הפסוק הזה על הגב - לא הבין מה הוא כותב....ניגשתי אליה וביקשתי רשות לצלם. מאוד שמחה ואפילו שאלה אותי אם אני יודעת מה כתוב.

עשיתי את עצמי כלא מבינה ושאלתי אותה האם היא יודעת מה כתוב. תשובתה היתה ואני מצטטצת "מילות אהבה לבעלי" שעמד על ידה.

חייכתי, שאלתי אותה היכן עשתה את זה - "בלונדון, אצל אחד מהמקעקעים הטובים שיש" - ענתה לי.

שאלתי אותה באיזו שפה זה כתוב, ענתה לי בעברית, השפה שהיהודים מדברים.... פה כבר חייכתי כזה חיוך שהיא קלטה שמשהו חשוד.

פתחנו בשיחה. אמרתי לה שאני דוברת עברית ונגשתי אליה משום שקלטתי מרחוק שהמילה האחרונה כתובה לא נכון (לא היה לי נעים לבקש ממנה לצלם שוב).

כששמעה שאני דוברת עברית ואני ישראלית (היא ובן זוגה פולנים) היא כל כך התרגשה וביקשה שאסביר לה מה הפרוש של מה שכתוב, מהיכן זה לקוח ומה השגיאה במילה האחרונה.

פתחתי את ד"ר גוגל והראתי לה כיצד זה אמור להיות רשום (בן זוגה מיד צילם את מסך האייפון שלי)

עוד חיפוש קטן וצטטתי לה את המקור משיר השירים פרק ו' פסוק ג. זכרתי (ואל תשאלו אותי מאיפה והאם זה נכון) כי מדובר באהבת שלמה לעם ישראל ולאלוהים וזה גם מה שאמרתי לה כי ראיתי שאני צריכה לעיין ביתר סבלנות בד"ר גוגל בכדי למצוא את הפירוש המתאים.

אני מקווה שלא תטוס חזרה ללונדון לחיסול חשבונות עם המקעקע...

עייפים אך מרוצים חוזרים הביתה....

#פארקוואזנקיŁazienkiPark #מוסיקהקלאסית #נעימות #כשרון #מלחין #שמש #צל #HallaGvardii #צלייאק #גלוטן #המבורגר #טופו #מרקראמן #פסטיבלגלידה #Kamienico #אבן #הביתברחובWaliców14 #ולדיסלבשלנגל #יהודהפוליקר #הלינהבירנבוים #יעקבגלעד #עפרואפר #איתיאנגל #ערוץ10 #בנייןמגורים #נכסהיסטורי #עיריתורשה #צעירים #אנילדודיודודיליהרעהבשושנים #מקעקע