פוזנן Poznan - על היהודים

הכל התחיל בערב, כשהגענו לפוזנן ויצאנו לסיבוב הכרות בכיכר השוק.

בחושך, לאורו של פנס הרחוב קראתי את שלט שמו של הרחוב - ZYDOWSKA - ז'ידובסקה - רחוב היהודים.

הקהילה היהודית בפוזנן הייתה אחת הקהילות היהודיות הותיקות והחשובות ביותר בפולין. ראשוני המתיישבים בה היו פליטים יהודים מגרמניה, צרפת וצ'כיה. ההתישבות החלה ככל הנראה באמצע המאה ה־13.

באתר שטעטל וירטואלי סיכום מעניין על יהדות פוזנן. גם בית התפוצות מקדיש מידע על יהדות יושבי העיר.

חלקו של הרחוב, זה הצמוד לכיכר העיר העתיקה - נותר כפי שהיה, צר וצפוף.

המשכו עבר שינוי והרחבה.

אבל לא על ההיסטוריה אני רוצה להרחיב.

הטרגדיה של השואה מחקה עקבות רבים של נוכחות יהודית בעיר. מרבית מהיהודים עזבו אותה ואת ופולין בכלל, מותירים אחריהם עדויות לא מעטות על החיים שהתנהלו כאן בצוותא בשנים שלפני המלחמות.

אחד מהבניינים ברחוב ז'ידובסקה. במקום זה שכן החל מהמאה ה-16 בית הכנסת הישן של פוזנן. ב-1908 בגלל מצבו הרעוע נהרס בית הכנסת ונחתם חוזה עם הקהילה היהודית שבמקומו יוקם מרכז רפואי ובית לזקנים ותשושי נפש.

המשכנו במעלה רחוב היהודים ולפתע עמדנו מול הבניין שבתמונה למטה:

הוא סיקרן מאוד והקפנו אותו.

זו חזיתו

מבט מהכביש

ואם תבחינו בשלט שחור ליד דלת הכניסה תוכלו לקרוא את הדברים הבאים:

במהלך מלחמת העולם השניה הוסב בית הכנסת ע"י הגרמנים לבריכת שחיה.

וזה כבר סיקרן.

סיקרן בגלל העובדה שבחמש השנים שאנחנו כאן נתקלנו בלא מעט סיפורים על רכוש יהודי, דוגמת בית הכנסת הזה, שעומדים כאבן שאין לה הופכין והסיפורים המסתתרים מאחורי הנושא - מכעיסים ומצמררי שיער לא פעם.

תמונה של בית הכנסת בימי תפארתו - מתוך אתר Fotopolska.eu.

ההשערה היא כי צולם בין השנים 1910-1920.

התמונה היא Public domain

בית הכנסת החדש שוכן בכיכר רבי עקיבא איגר, ונבנה עבור הקהילה היהודית האורתודוקסית. הוא נחנך ב-1907 והיה גדול דיו כדי להכיל כ-1200 מתפללים. ב-9 לספטמבר 1939 נערכה בו התפילה האחרונה. 

במהלך מלחמת העולם השניה עבר הבניין שינוי מבני. חלקים ממנו נהרסו על מנת שיתאים למבנה ששימש כבריכת שחיה. הפתחים שונו וכיפתו נהרסה. כאן תוכלו לראות איך נראה בית הכנסת כששימש כבריכת שחיה.

מאז ועד היום נותר הבניין כעדות לדברים שארעו במקום.

רבי עקיבא איגר היה רב, ראש ישיבה ופוסק הלכה רב השפעה שחי בין השנים 1761-1837. שמו הפך לשם נרדף למילה גאונות למדנית בתרבות היהודית ותרומתו נלמדת בבתי המדרש של ישיבות בנות זמננו. שימש כרבה של העיר פוזנאן במשך 23 שנה עד מותו. (ויקיפדיה)

מעט אחרי שהגענו לפולין יצא לי לקרוא את הכתבה המצורפת - "מי מחסל את בתי הכנסת של יהדות פולין?" של ניסן צור. ממליצה לכם מאוד לקרוא את הכתבה.

ניסן צור הוא עיתונאי ישראלי המתגורר בפולין.

כתבתו "קדיש על מיליוני דולרים" זכתה בפרס היוקרתי "כתבת התחקיר הטובה ביותר בפולין בשנת 2013" מטעם איגוד העיתונאים הפולני. (ויקיפדיה)

הכתבה "קדיש על מליוני דולרים" עסקה בכך שראשי הקהילה היהודית מחסלים במו ידיהם את המורשת וההיסטוריה היהודית של פולין בכך שהם מוכרים בתי-כנסת, בתי-קברות יהודיים ומקוואות. לקרוא ולא להאמין!

ב-2017 כתב ניסן צור כי בחר לעזוב את התקשורת הישראלית. עצוב שאלה הסיבות בגינן עזב...

בפודקאסט של ערוץ כאן 11, מאפריל 2017, של הפרשן הפוליטי יעקב אייכלר, שמעתי ראיון שערך עם פנחס פאמפ, יו"ר מרכז מורשת יהדות פולין בדינוב (עיר בפולין).

פאמפ סיפר כי הרכוש היהודי הציבורי (והדגש על ציבורי) לאחר מלחמת העולם השניה, שכלל בתי קברות, בתי כנסת, מקוואות, בתי ספר, בתי מרחץ וכו', עבר לניהולן של הקהילות היהודיות שקמו בפולין לאחר נפילת הקומוניזם. לשאלה מי זו הקהילה היהודית - ענה פאמפ כי אלה אינם יהודים ששבו למקורותיהם, אלא קבוצת יהודים חדשה שבחרה למכור את הרכוש היהודי לכל המרבה במחיר או להשכירו לכל מטרה. הוא טוען כי הכסף מתגלגל בסופו של דבר לכיסים פרטיים ולא לציבור שאמור להנות ממנו. פאמפ סירב לנקוב בשמות, טען שמדובר בסכומי עתק והחמור הוא שאין כל ביקורת ופיקוח על הקהילה היהודית.

דעה:

יכולתי להמשיך ולחפש כתבות בנושא אבל בחרתי לעצור כאן.

הנושא מורכב מאוד ואנני בקיאה בפרטים.

יכולה רק לשתף בתחושות הכואבות והעצובות שחשתי כשעמדתי מול בית הכנסת ואח"כ קראתי את מה שנכתב בעניין.

תקראו ותבינו כהבנתכם.

האבנים שמניחים המבקרים ליד דלת הכנסיה.

**********************

אתם זוכרים שסיפרתי בפוסט ציורי הקיר, על הביקור בלשכת התיירות?

בביקור שם מצאתי עלון שכותרתו היתה Jewish Heritage Route - מסלול המורשת היהודית.

מצרפת לכם קישור לקובץ (קובץ pdf).

בעזרת הקובץ שהזכרתי מצאנו כי לא רחוק מבית הכנסת, ברחוב Grochowe Łąki, עומד (עדיין), כאבן שאין לה הופכין, מפעל הוודקה והליקר של משפחת קנטורוביץ' (Kantorowicz) היהודיה שיצאה את מוצריה לסין, ברזיל, דרום אפריקה ועוד. משפחת קנטורוביץ' החזיקה בבעלותה נכסים רבים בעיר - בשנת 1889 היו בבעלותה חמישה מפעלים, שש חנויות גדולות לסחר בסיטונאות ובית מלון. (שטעטל וירטואלי)

מפעל הוודקה והליקר של משפחת קנטורוביץ'

נטוש מאחורי סורגים וחומה ענקית.

ומול אותה חומה, עומד בניין זה

כשעל אחת מכניסותיו מתנוסס שמה של משפחת קנטרוביץ' - Hartwig Kantorowicz.

ההיסטוריה של משפחת קנטורוביץ' מלמדת כי המפעל נמכר ב-1920 לידי הבנק הפולני והמשפחה עזבה את פוזנן. המפעל המשיך לעבוד תחת אותו שם.

**********************

מיכוון שאני יודעת מהם הדברים שרון-עמי אוהב לעשות כשאנחנו מגיעים למקומות חדשים - הלכתי לחפש האם בפוזנן קיים בית קברות יהודי. באתר קברי צדיקים גיליתי כי ברחוב Głogowska 26 קיים משהו. לא הצלחתי להוציא כל מידע מקדים בעניין.

גם קובץ ה-pdf על המסלול היהודי לא סיפק מידע בעניין.

"היתה עת שבה עשו ממצבות אבני מדרכת. עת שבה היו באופן ממשי מנתצים, רומסים ופוצעים את זכרם של האנשים הטמונים מתחת למצבות. אחדים מהשברים של אבני הזכרון שרדו וכיום אותו הזכרון מתאחד עם הכרת התודה לכל אלה שתרמו להצלתו. מִפְּרִי פִי-אִישׁ, יִשְׂבַּע-טוֹב; וּגְמוּל יְדֵי-אָדָם, ישוב (יָשִׁיב) לוֹ".

(מתוך לוח הזכרון שבתמונה מצד שמאל)

באחד הבקרים החלטנו לצעוד לכתובת.

עמדנו מול שער נעול כשמגן דוד בראשו. מצד שמאל תבחינו בשלטים...

שסיפרו את סיפור המקום.

השער היה נעול ולא ניתן היה להכנס.

הקפנו את המתחם והבניינים - ולא מצאנו כניסה נוספת.

כשחזרנו, במבט אחרון פנימה, קלטתי אישה שיורדת בשביל לכיוונו עם שקית אשפה. חשבתי שהיא תגיע לשער ותצא החוצה אבל היא נעלמה מעיננו וחזרה לשביל כעבור מספר דקות.

קראתי לה בנימוס רב.

היא לא דיברה מילה בפולנית אבל רון-עמי עם הפולנית שלו הסתדר איתה מצויין.

היא הבינה שאנחנו מבקשים להכנס למתחם.

הסבירה לנו שזו שכונת מגורים סגורה ולא ניתן להכנס כך סתם, אבל היא מוכנה להכניס אותנו.

נתנה לנו כתובת ברחוב סמוך ואמרה לנו להמתין שם, היא תגיע לפתוח לנו.

ואכן, היא הגיעה, פתחה לנו את השער, הובילה אותנו למתחם שראיתם בתמונה, שאלה אותנו מהיכן אנחנו. עניני שמישראל - והיא חייכה חיוך ענק.

אמרה לנו שנצא מהשער שראיתם בתמונה. שרק נדאג לטרוק את השער כשנעזוב.

כך נראה המתחם מבפנים.

מצבות לזכרם של בני משפחת עקיבא איגר.

לפידריום - קיר שברי מצבות שנמצאו במקום

זה מתחם האשפה שבמקום.

חייבת לציין את ההקפדה על הניקיון. אפילו ריח של אשפה לא היה במקום.

אבן משחזת שהוכנה ממצבה ונמצאת במקום.

שימו לב לכיתוב שעל האבן ולטחב שגדל בתוך האותיות.

לבתי הקברות של הקהילה היהודית היו מספר מיקומים לאורך ההיסטוריה.

האחד היה ליד הכנסיה הדומינקנית, השני ליד plac Ratajskiego. משני בתי הקברות הללו לא נותר זכר.

ב-1804 החלה קבורה בבית הקברות השלישי, ברחוב גווגובסקה Głogowska) 26). בית קברות זה נהרס ע"י הנאצים והמצבות שימשו כאבני דרך וכחומרי בניה. עם סיום המלחמה חוסל בית הקברות לחלוטין. אולם, הודות למאמציהם של ארגונים יהודים ובראשם האחים סמואל ויושע הלטר, צאצאי הרב עקיבא אגר הוקמה במקום אנדרטה, הונחו מספר מצבות היסטוריות ובכניסה נקבעו לוחות זכרון.

דעה:

שאלתם פעם את עצמכם איך הייתם מרגישים ומה הייתם חושבים, כשבחצר ביתכם מצויה אנדרטה לזכרו של מישהו?

נתקלנו בלא מעט מקומות כאלה בפולין.

שני פוסטים שכתבתי והבאתי דוגמאות לעניין היו האחד בטרנוב והשני בפוסט שנקרא פלר א' - כשהיינו בביאליסטוק.

עבורנו, כיהודים, העניין אולי מסמל חיים שהיו וזכרון, אבל אני תוהה כיצד ציבור של אנשים חי עם מראה וזכרון כזה יום יום.

כתבה לי עופרה פלמר בעלת בלוג מאוד מעניין בשם Urban Glance, שעוסק בעירוניות מהזויות החברתית והציבורית - ש"גם בישראל אנחנו חיים עם מצבות זכרון בסביבת המגורים שלנו ועם הזמן אנחנו הופכים אדישים וכבר לא רואים את הכאב, את הטרגדיה..."

ואולי היא צודקת.

העין מתרגלת, הלב שוכח - במיוחד כשהאנדראטות הן עדות לטרגדיה של עם אחר. אנשים הופכים לאדישים, עסוקים בדברים אחרים, יומיומיים, והאנדרטה שעומדת מולם, בתוכם, היא סתם עוד פרט סביבתי שהחוק מחייב אותם, לשמור ולשמר, ועל כך - מגיע להם שאפו אמיתי. מורידה בפניהם את הכובע...

עדכון: 3.6.2020

רון-עמי שלח לי קישור לכתבה שפורסמה בנובמר 2019.

מתברר כי באגם רוסאוקה (Lake Rusałka) נמצאו מצבות מבית הקברות ברחוב Głogowska, בית הקברות שזה עתה קראתם עליו.

האגם נכרה ב-1941 ע"י הגרמנים ועל מנת לבטן ולחזק את גדות האגם נעשה שימוש במצבות מבית קברות זה.

בעקבות הממצאים התעוררה התארגנות מקומית של הרשויות והתושבים להוצאת שברי המצבות. מתברר כי לשם כך יש צורך להוריד את מפלס האגם ב-2 מטרים - דבר שאיננו מעשי.

הוחלט כי יעשה מאמץ לחלץ את מה שניתן ובעלות סבירה ולהקים אתר זכרון שבו יועמדו המצבות.

**********************

כאן, במקומו של רון-עמי, היה מוצב הפסל של "הגולם". אתם יכולים להבחין בנקודות הקיבוע על הרצפה.

בקובץ ה-pdf על מסלול המורשת היהודית מופיע כי בשדרות מרצי'קובסקייגו (Marcinkowskiego) ניצב הפסל "הגולם מפראג" של האמן הצ'כי דוד צ'רני (David Cerny).

הגולם מפראג נוצר ע"פ היהדות בידי המהר"ל (רבי יהודה ליווא שמוכר בכינוי המהר"ל - מורנו הגדול רבי ליווא), שנולד ב-1520 בפוזנן.

ע"פ ה-הַגְיוֹגְרַפְיָה - שפרושה ביוגרפיה של אנשי דת, מטרתו של הגולם היתה להיות שליח של יוצרו ולהטיל אימה על מפיצי עלילות דם כנגד היהודים. תוספת פראג לסיפור הגולם נעוצה באגדה כי מדי ערב שבת נהג הרב להוציא את רוח החיים מתוך הגולם מחשש פן יחלל זה את השבת, והגולם היה מוטל כגוש חומר עד צאת השבת. באחד מימי השישי שכח הרבי להוציא ממנו את רוח החיים, והגולם חילל את השבת וסיכן את הגויים שחיו בעיר. הרב רדף אחריו והשיגו מחוץ לפתח בית הכנסת העתיק "אלטנוישול" בפראג. שם הוציא ממנו את רוח החיים, והגולם התנפץ לרסיסים. על מצחו של הגולם היו חקוקות האותיות "אמת", וניטרולו התבצע על ידי מחיקת האות א' כך שהכיתוב הפך ל"מת". לפי האגדה נותרו שרידי גופו מונחים בעליית הגג של בית הכנסת עד ימינו אלה.

לא מצאנו את הגולם.

בתחילת אוקטובר סופה קשה פגעה בגולם והפילה אותו ארצה.

הוא נאסף וכמו שנכתב בעיתון - לא ידוע מתי יקום הגולם על רגליו (ראו תמונות בקישור לעיתון).

משוכנעת שבביקור הבא נמצא נקודות עניין נוספות להוסיף כאן.