פסטיבל הסרטים המוטיב היהודי 2018
- Tzuzamen
- 28 במאי 2018
- זמן קריאה 7 דקות
עודכן: 2 בדצמ׳ 2018
כך נראה דף הפירסום לפסטיבל.
כמו בכל שנה, גם השנה התקיים פסטיבל הסרטים - המוטיב היהודי, בקולנוע מורנוב בורשה.
בית הקפה בקולנוע מורנוב
קיבלנו את רשימת הסרטים מספר ימים קודם וכמובן שהכנתי קובץ במה עוסק כל סרט וסרט.
אורנה אחותי בביקור אצלנו והצעתי לה לבחור מה שמתחשק לה לראות.
הרכבנו את הרשימה ואלה הסרטים שראינו:
(נעזרתי בדפי אינטרנט שונים לכתיבת התקצירים)
בכניסה לקולנוע מקבלת את פני מרתה סטנקביץ, חברה התגוררת בורשה, עם זר פרחים ביד.
"היום יום האם וחשבתי עלייך" היא אומרת לי.
ריגשת אותי מרתה 😍, תודה.
המחתרת היהודית - The Jewish Underground (סרט ישראלי, 2017)
מותחן בלשי – פוליטי החוזר אל חקירת השב"כ שהובילה למעצר המחתרת היהודית שפעלה בתחילת שנות ה-80 ביו"ש, ביצעה סדרה של פעולות טרור נגד פלשתינים ותיכננה לפוצץ את כיפת הסלע בהר הבית, המקום הרגיש ביותר במזרח התיכון.
אם היה הדבר מצליח הרי שהיה מצית מלחמת דת כלל עולמית. המחתרת היהודית היתה ההתארגנות הגדולה והסדורה ביותר של הימין המתנחל. הסרט מלווה את מורשעי המחתרת וחושף כיצד זכו לחיבוק ציבורי רחב והפכו עם השנים למושכים בחוטי השלטון הנוכחי בישראל.
הסרט מתרכז בארבעה פעילים שהסכימו להתראיין - יהודה עציון, בועז הנמן, נתן נתנזון ואורי מאיר. יהודה עציון הוא כיום פעיל נלהב להקמת בית המקדש השלישי על הר הבית. בועז הנמן, בסרט שנעשה ב–2007 ובראיונות לעיתונות הביע חרטה על מעשיו ועל הדרך שבחר וכיום בחר שלא להתגורר בהתנחלויות. נתן נתזון הוא פעיל מרכזי במפלגת הבית היהודי ועל מעשיו של אורי מאיר לא מצאתי מידע. בסרט מוזכרות עוד 2 דמויות בעלות פרופיל ציבורי חזק - זאב חבר (המכונה זמביש) שכיום משמש כמזכ"ל תנועת ההתישבות אמנה וחגי סגל שכיום הינו עורך "מקור ראשון".
סרט שמותיר הרבה חומר למחשבה.
האמת - קצת מבהיל...
מבצע חתונה - Operation Wedding (סרט ישראלי, 2016)
קבוצת יהודים ציונים מברית המועצות זוממת ב-1969 לחטוף מטוס נוסעים ריק כדי לברוח לישראל ונתפסת על ידי הקג"ב. הם נשפטים בעוון בגידה במולדת ושניים מהם נידונים למוות.
אדוארד קוזניצוב וסילוויה זלמנסון הם גיבורי הסרט "מבצע חתונה". השנים נפגשים בריגה, מתאהבים ומחליטים לקדם את המבצע למרות הבנתם כי סוכני הקג"ב עוקבים אחריהם. חרף ההכנות המדוקדקות סוכל המבצע ברגע האחרון וחברי הקבוצה נתפסו.
על קוזניצוב נגזר עונש מוות. התערבותה של גולדה מאיר הביאה להמתקת עונשו והוא נשלח למאסר בן 9 שנים. סילוויה זלמנסון נשלחה לכלא ל-4 שנים ועם שחרורה הובילה לחץ ציבורי וקמפיין בינלאומי שהעלה לתודעה את מצוקת היהודים בברית המועצות והביא ב–27 באפריל 1979 לשחרורו של אהובה, לצד אסירים נוספים.
לימים הפך "מבצע חתונה" והמשפטים שליוו אותו לאחת העילות המרכזיות לנפילת מסך הברזל ולעזיבתם של 300 אלף יהודים את ברית המועצות בשנות ה–70.
45 שנה לאחר מכן בתם של מנהיגי הקבוצה, ענת זלמנסון-קוזניצוב, חושפת דרך מסע אישי את סיפור הוריה הנחשבים לגיבורים בארץ ובעולם המערבי, אבל ברוסיה עדיין נקראים "טרוריסטים".
משום מה נסיון חטיפת המטוס חרוט בזכרוני. הבזקים קצרים של תמונות מהטלויזיה מופיעים לי בזכרון מאירוע החטיפה. אני חושבת שזה משום שבשנה זו הוכנסה טלויזיה בפעם הראשונה אלינו הביתה (בשחור לבן) ודי הייתי מרותקת למסך. זכרון הילדות מצייר לי תמונה של גבורה, של עוז של רצון לנצח וכשצפיתי בסרט ראיתי בו סיפור אנושי שנשכח מהתודעה הציבורית אבל עבור במאית הסרט זהו סיפור משפחתי כבד שמלווה אותה כל חייה. מבצע חתונה עוסק במאבק על זכויות אדם, באנטישמיות ובנצחון הרוח אבל בעינייה של הבימאית זהו יותר סיפור על סולידריות יהודית יוצאת דופן (הארץ, 3.8.2016).
האיש המאושר The Happiest Man (סרט גרמני 2016)
סיפורו של אדי ג'אקו (Eddie Jaku).
זהו סיפור מסע אישי של אישה בת 24 שנסעה מגרמניה לסידני אוסטרליה,על מנת לצייר קוים לדמותו של ניצול שואה בן 94.
אחרי כמעט 30 שנה של שתיקה החל אדי ג'אקו לספר על מה שאירע לו במהלך השואה וזאת על ידי חינוך הדור הצעיר לחיים שמחים - על אף הרגעים הקשים, השחורים שבחיים.
סיפורו של אדי מרגש מאוד, מלא רגש, אהבה והומור לבבי.
אין ספק שהשקפת עולם, הרואה בעולמנו מקום חיובי במהותו, היא המסר המוביל שקלטתי בסיפורו של אדי ג'אקו.
אופטימיות - היא שם המשחק.
הטמא The Impure (סרט ארגנטינאי 2017)
כשקראתי את תקציר הסרט נזכרתי בספרו של אילן שיינפלד "מעשה בטבעת".
זהו סיפור המבוסס על פרשה היסטורית אפלה - סיפורו של ארגון היהודים "צבי מנדל" שעסק בסחר בנשים ופעל בבואנוס איירס בשנים 1930-1870. חברי הארגון אספו בנות יהודיות בפולין ובליטא, סחרו בהן במכירות פומביות ושיעבדו אותן לכל ימי חייהן. הקהילה היהודית נלחמה נגד "הטמאים" בכל-כוחה, ובין היתר סירבה שיתפללו איתם באותו בית כנסת וסירבה לקברם בבית הקברות היהודי. "הטמאים" החליטו לפיכך לייסד 'עולם תחתון יהודי' אלטרנטיבי משלהם, עם בית קברות של הטמאים, בית כנסת ומקווה של הטמאים, ועשו כן. הפרשה, שהסעירה את העולם היהודי, התפוצצה כאשר הצליחה אחת הזונות, רחל ליברמן, לברוח משבייה, והייתה אמיצה דייה כדי להעיד במשטרה ובבית המשפט נגד חברי הארגון וראשיו. בזמן המשפט ברחו מרבית חברי הארגון מבואנוס איירס, ורק מיעוטם נלכדו. אך אלה שנלכדו הוגלו לאורוגוואי על סעיף פגיעה באומה, וכעבור זמן קצר חזרו לעסקיהם. לא כרשת מאורגנת, ולא בבתי זונות גדולים, אלא כסרסורי רחוב. אחרי סגירת הארגון עשתה הקהילה היהודית כל שביכולתה כדי למחות את זכרם מזכרון הקהילה. למרות זאת, סיפורם של "הטמאים" ממשיך להדהד בקרב ילידי ארגנטינה, וכך גם הגיע אל אילן שיינפלד, שלמד ספרדית בסיסית ונסע פעמיים לנסיעות תחקיר בבואנוס איירס, כדי למצוא חומרים לספר המדהים שכתב.
זהו לכל הדעות סרט דקומנטרי עם סיפור מרתק אבל האופן שבו הוצג - מאכזב. אולי בגלל השפה והתרגום, אולי בגלל הדמויות ששיחקו בסרט אבל אין ספק שהתסריט מצויין.
לא פה לא שם In Between (סרט ישראלי -צרפתי 2017)
שלוש צעירות פלסטיניות ישראליות החיות הרחק מעיני החברה הערבית, בלב החברה הישראלית הליברלית. עו"ד בליינית עם רוח מרד שמחפשת אהבה אבל צינית לחיים, לסבית חובבת מוסיקה ושתייה, וסטודנטית דתייה מאורסת שמתלבטת בין רצונה להיות מורה להיותה מאורסת לגבר שמרן שרוצה "עקרת בית". סצנת האנדרגראונד הפלסטינית בתל אביב משמשת מרחב פעולה חדש לבדיקת גבולות החופש שהן תובעות לעצמן.
דרך הקריירות וחיי האהבה שלהן, בין דייטים, מסיבות, סיגריות ואלכוהול - מצטלבים שלושה סיפורים שונים לכדי גורל משותף אחד.
זה הסרט שמבחינתי היה מקבל את הפרס בפסטיבל (אבל אל תשכחו שלא צפיתי בכולם).
זהו בהחלט סרט המספר על החברה הערבית מזוית שלא מוכרת לנו. דילמות שמוכרות לנו בחברה הישראלית - אבל לא בחברה הערבית. זהו סיפורן של שלוש נשים, שונות לחלוטין אחת מרעותה ששוברות את המוסכמות החברתיות הנוקשות (אם כי היה לי קצת קשה להבין למה מרד במוסכמות צריך לבוא לידי ביטוי בחיים פרועים - אלכוהול ומסיבות סמים).
סרט מעניין מאוד, חשוב, משחק טוב. סרט שמסתיים כשמותיר אותי כצופה קצת מהורהרת - מה שאני לא כל כך אוהבת, אבל בהחלט סרט מרגש ושווה צפיה.
לב שקט מאוד A Quite Heart (סרט ישראלי 2017)
נעמי (אניה בוקשטיין) עוברת לגור בשכונת קריית יובל בירושלים. אפשר גם להגיד שהיא בורחת מקריירה של נגינה על הפסנתר ומההורים. אבל הבריחה הזו לא עוברת בשקט. מהר מאד יכנסו לתמונה אלו שמהם היא מנסה לברוח והשכנים החדשים בחייה יתדפקו על דלתה, בעוד כל אחד מהם ינסה לגייס אותה למחנה שלו: מאיה (רונה לי שמעון) היא צעירה חילונית המזהירה אותה מפני השכונה המתחרדת, דוביק (יואב לוי) הוא מאבטח שגם הופך למחזר, השכנה יהודית החרדית (עירית קפלן) ופקח החנייה (אורי גוטליב) רוצים שהיא פשוט תחזור למקום ממנה הגיעה או תסדר כבר תו חניה. נעמי מגלה שהיא הגיעה לשדה קרב, כזה שכבר היו לו קרבנות, ואולי מותה של הדיירת הקודמת - אישה מבוגרת ערירית שניגנה גם היא על פסנתר קשור לכך.
רק שני אנשים מצליחים לפרוץ פנימה לחייה של הירושלמית החדשה. האחד הוא הילד השכן, שמחה, (הפסנתרן הצעיר ליאור ליפשיץ) שלא מדבר אבל אוהב את הפסנתר שהשאירה מאחוריה הדיירת הקודמת ומסתכן בכניסה לדירה דרך החלון בכל הזדמנות. השני הוא פבריציו (ג'ורג'ו לופנו), נזיר מעין כרם השכנה, אצלו מתחילה נעמי ללמוד לנגן על עוגב. כצפוי, הביקורים התדירים שלה במנזר מצליחים להרגיז מישהו ומתחילה בעקבותם מסכת הטרדות. מה שמתחיל במכתב להורים וכתובות גרפיטי, הופך למאיים ואלים יותר, ולתעלומה בלב הסרט. מי מנסה לאיים על נעמי? והאם מותה של הדיירת הקודמת קשור לכך?
אין ספק שתואר פה המתח הרב השורר בין הדת והעולם החילוני.
פחד, כפייה באמצעות אלימות, התבודדות, חשדנות הם חלק מהמוטיבים בסרט.
היתה בי תחושת מלנכוליה לא קלה לאורך הסרט.
נהג Driver (ישראל2017) נחמן רוזומני הוא ״דרייבר״ חרדי שמתפרנס מהסעת שנוררים בין נדבנים ידועי-שם. הדיל ברור: הוא מביא את האינפורמציה, השנורר מביא את סיפורו קורע הלב, והם חולקים בפדיון. לאחר שאשתו נעלמה בפתאומיות, נאלץ נחמן להתמודד לבדו עם גידול בתו בת התשע. מתוך השבר עולה דמותה של דאון-טאון בני-ברק, סואנת, יקרה ואבודה, שהאנשים בשוליה מחפשים רגע אחד של נחמה.
התרגזתי - על האופן הברור מאליו שאב עוזב את ביתו בת ה-9 בלילות לבד, על הקלות שבה הוא מעביר אותה למשמרת לאימו, על מוסד "השנור" ועל כך שילדה בת 9 נאלצת להיות המושיע של אביה.
יוז'יו, בוא הביתה Józio’ Come Home (סרט פולני, 2017) (ותודה לאחותי שתיקצרה את הסרט 😍)
סיפורו של יוז'יו, יהודי יליד פולין שחוזר בשנת 2011 לעיר וואלבז'יך שממנה הגיע לישראל.
יוזיו, בן יחיד שנולד שנתים וחצי לאחר המלחמה להורים שאיבדו את בני זוגם וילדיהם בזמן המלחמה. לאחר המלחמה עברה המשפחה להתגורר בוואלבז'יך. בבה"ס סבל יוז'יו מאנטשימיות רבה. יוז'יו לא הבין את משמעות העניין וסיפר שבאחת הפעמים כדי למצוא חן בעיני חבריו פיזר את הכסף של הוריו דרך החלון.
ב-1957 עולה המפשחה לשיראל . יוז'יו היה בן 9.
בביקורו בפולין ב-2011 סיפר למפיקי הסרט כי כשעבר ליד ארמון התרבות והמדע בורשה אמר לו אביו "לעולם לא תראה אותו שוב". מפיקי הסרט הפתיעו אותו והביאו לו ריבת אוכמניות שהיתה טבועה לו בזכרון כדבר עם טעם נפלא ואז נזכר שאימו היתה צועקת עליו שהריבה עושה כתמים וזה לא ירד בכביסה.
בגיל 15 נסע עם בני כיתתו לקיבוץ, לעבוד בפרדסים. בערב, במקלחת, ראה את חבריו מביטים בו, מתגודדים סביבו ומתחילים לצחקק על איבר מינו. הוא מיד קלט שאיבר מינו שונה מזה של חבריו. הם החלו לקרוא לו גוי, להגיד לו שאיננו יהודי. הוא החל לבכות אבל איש לא רצה לשוחח איתו. אפילו לא המורה. כשחזר הביתה חיכתה לו אימו ליד בה"ס וכשראה אותה החל נמרצות להכותה.
אימו היתה ניצולת אושוויץ. האמינה שהגרמנים ישובו שנית ומתוך כוונה להגן על בנה החליטה לא למול אותו. חלק מזכרונות הילדות שלו הם על אמא שאוגרת טונות של סוכר ובשר משומר.
בגיל בוגר עבר יוז'יו ברית מילה (לאחר נסיונותיו להדביק את העורלה עם דבק) והוריו העבירו אותו לבה"ס אחר.
בגיל מבוגר הפך להיות מדריך תיירים בישראל אבל עד לאותו ביקור ב-2011 לא דיבר פולנית כלל.
הסרט מלווה אותו בהתרגשות לביקור בבית שבו הוא התגורר בוואלבז'יך ושם מספר כיצד היו הוריו יושבים ומקשיבים לשידורי הרדיו מישראל.
סרט מרגש.
מטלטלת המחשבה על הקונפליקט בחייו הן בגלל מוצאו והן בגלל בגלל בחירת הוריו שלא למול אותו.
החיים חזקים מהכל.
להשתמע בשנה הבאה.
Комментарии