פוסט צהוב

ולא מה שאתם חושבים....

לפני 29 שנים ליוויתי למנוחת עולמים את חן, ילדה בת 4, ביתה של חברה שנפטרה מסרטן אלים בגיל כל כך צעיר.

הייתי אז אמא טריה. תום היתה בת 4 חודשים ואם אתם זוכרים אז סיפרתי לכם פעם שאני חושבת שסבלתי מדכאון שלאחר לידה. מותה של חן היה זה שהוציא אותי מיד מהמשבר - כי הבנתי שאין לי בעבור מה לילל, לבכות, להתלונן ולהרגיש את אותם תחושות נוראיות שהרגשתי. עולמי מושלם ביחס לעולמם של אחרים.

שעה לפני הלוויה רצתי לחנות הפרחים וביקשתי את זר הפרחים הכי גדול שהם יכולים להכין לי. ביקשתי שכולו יהיה צהוב.

אני אוהבת את הצבע הצהוב.

הגעתי לבית הקברות. עמדתי בקצה מסע הלויה.

בכיתי.

בכיתי על אכזריותם של החיים.

בכיתי על אובדנה של חן, בכיתי עבור כאבם של ההורים ובכיתי על טיפשותי שבמשך 4 חודשים סבלתי מדכאון.

ברכתי את הזר הענק שהחזקתי ביד והסתיר אותי ממררת בבכי.

כשנגמר מסע הלוויה צעדתי אל הקבר להניח את הזר שהבאתי.

פתאום חסמה את דרכי אחת מאחיותיה של החברה, זו שקברה את ביתה, וסיננה בכעס:

"את לא מתביישת? להביא זר של שנאה ללויה? תעיפי את זה מפה מיד! תתביישי לך!"

לא ידעתי מה לעשות... הייתי מופתעת, נבהלתי ממנה.

לא ידעתי איך להגיב.

שנאה? אני? לילדה כל כך תמימה? בעבור מה? והלוא בחרתי את הזר הכי יפה שאהבתי.

גם כך הייתי כל כך מעוררת עם עצמי והרגשתי שהדמעות חונקות אותי. עוד רגע אני מתמוטטת...

בהחלטה של שבריר שניה עקפתי את אותה אחות ללא התייחסות במלל או במבט, הנחתי את הזר על הקבר, הספקתי לראות עד כמה בולט בצבע ובגודל הוא היה ופתחתי בריצת אמוק אל מחוץ לבית הקברות.

29 שנה נצרתי את הסיפור הזה עמוק בלב.... עד לפני שבועיים.

רון-עמי הציע לי שנצא לפארק.

להנות מהשלכת.

תוך כדי שוטטות והנאה מהדבר המושלם הזה שנקרא שלכת, שאלתי אותו - "תגיד, איך אפשר להגיד על צבע צהוב שהוא צבע של שנאה?"

"מאיפה צצה השאלה המטומטמת הזו?" הוא ענה לי.

וסיפרתי...

בזמנו, לא היתה האופציה לחיפוש מידע מהיר כמו היום ומעולם לא טרחתי לחפש את משמעות הצבע הצהוב.

היום עשיתי את זה....

ואכן, שלל של שימושים וסמליות יש לצבע הצהוב.

(*) בעברית צהוב מאוזכר בהקשר של קנאה.

(*) בעברית קיים דימוי נוסף, שמקורו בספרות המדרש ומתייחס לשנאה בין שני אנשים. "אנשים הצהובים זה לזה" הם אנשים שהשנאה שוררת בניהם... (באמת שלא ידעתי את זה בזמנו)

(*) בגמרא מופיע הביטוי "להראות פנים צהובות" או "צהבו פניו" שפירושו להראות פנים שמחות. מקור הביטוי הוא בעובדה שכשאדם שמח פניו "מאירות". (מכאן לקוח גם הביטוי "לזרוח מאושר")... ואולי בגלל זה נולד הסמיילי הצהוב.

(*) באנגלית צהוב מקושר עם דעה קדומה ופחדנות.

(*) צהוב היה הצבע הסמלי של קיסר סין ושל המלוכה הסינית בכללותה. בארה"ב במאה העשרים, מהגרים מסין וממדינות דרום מזרח אסיה כונו, באופן משפיל, כ"צהובים" או "הסכנה הצהובה". מונח שעד היום נוהגים להשתמש בו.