כל הקדושים.

בנובמבר 2015, כחודש וחצי אחר שהגענו לפולין, פגשתי הלכה למעשה את "משולש הימים" שנקרא חג כל הקדושים.

אני לא נוהגת לתקן פוסטים ישנים (מלבד תיקוני שגיאות כתיב או מרווחים) ועם השנים השכלתי קצת יותר בחג הזה -  אז החלטתי לכתוב פוסט נוסף.

הגיעה אלינו שמועה, שבחג כל הקדושים, שזהו חג לאומי דתי בפולין - גם היהודים עולים לבתי הקברות. הייתי מוכרחה לראות ולנסות להבין -למה?

גם אבן, גם פרחים וגם נר נשמה... בית הקברות היהודי Okopowa בוורשה, 2019.

חג כל הקדושים הוא יום חג במדינות נוצריות רבות.

החג נחגג בעולם בין ה-31/10 - 2/11:

ב-31.10 בלילה - ליל כל הקדושים, מוכר יותר בשם - האלווין Halloween.

ב-1.11 - יום כל הקדושים.

ב-2.11 - יום כל הנשמות.

ליל כל הקדושים - מקור החג טמון במסורת עתיקה של חגיגות השנה החדשה בימי הקלטים - Celtae. קלטים הוא שם שניתן למספר קבוצות/עמים שחיו במערב אירופה מתקופת הברזל ועד תקופת האימפריה הרומית וחלקו שפות תרבויות ודתות דומות (שווה להכנס לקישור יש בו המון סרטונים).

הקלטים חגגו את סוף הקיץ ותחילת החורף ב-1.11 והאמינו כי ביום האחרון של הקיץ מיטשטש הגבול בין עולמם של בני האדם לבין עולמות אחרים. הם חששו שרוחות ויצורים על טבעיים יחצו את הגבול, יזיקו לתבואה ולגידולי השדה, יחוללו מהומה, יפגעו בבני אדם ואף יגרמו למוות. על מנת לבלבל ולמנוע מהרוחות והיצורים העל טבעיים לפגוע בחוגגים, בבני האדם - האחרונים היו מתחפשים ועוטים שלל מסכות ותחפושות.

מ פ ח י ד.... דלעות במסעדת Trattoria Rucola ברח' Francuska, וורשה.

כיום, מסיבות ליל כל הקדושים כוללות משחקים ותעלול שנקרא - "Trick or treat" - תעלול או ממתק. החוגגים (בעיקר ילדים) יוצאים בתחפושות מפחידות לרחובות, עוברים מבית לבית, דופקים על הדלת ואומרים "תעלול או ממתק!". אם האדם שנמצא בבית לא נותן לילדים ממתקים, הם מעוללים לו תעלול כלשהו. לחג סממנים בולטים כמו דלעות מעוצבות בפרצופים מפחידים, שימוש בצבעים שחור כתום ולבן ודמויות כמו עכביש על קורים וערפדים.

יצירת אומנות של מסעדת PINSA ברח' Francuska, וורשה.

יום כל הקדושים - All Saints' Day - הוא יום קדוש וחשוב בקרב המאמינים הנוצרים שנחגג לכבוד כל הקדושים - הידועים ושאינם ידועים - אשר אינם כבר בחיים. הדגש הינו על הקדושים מאחר ואלו הם חברי הכנסיה המאמינים בנצרות שיצאו לגן עדן.

החגיגה נובעת מתוך אמונה כי קיים קשר רוחני חזק בין אלה שבשמיים לבין אלה שעדיין בחיים.

לציון יום זה נוהגים הנוצרים לעלות לבתי הקברות לבקר את המתים. הם מנקים את הקברים, מניחים פרחים ונרות זכרון. המנהג אומר כי על המאמינים לבקר גם בקברים לא רק של יקירהם אלא גם של מכרים, חברים ואנשים אחרים שברצונם לחלוק להם כבוד.

בית הקברות הנוצרי פובונזקי (Cmentarz Powązkowski) בוורשה, 2019.

יום כל הנשמות - All Souls Day - לא נחשב כיום קדוש ודתי. הוא נוצר כדי להנציח את המתים שהוטבלו לנצרות - אך לא התוודו על חטאיהם ועל כן הנוצרים מאמינים כי נשמותיהן אינן בגן עדן אלא בגיהנום. תפילות ביום זה יכולות לנקות את נשמתם של אלה שבגהינום ולהכין אותן להגעתם לגן העדן. לרוב מצויין בעליה לבתי קברות וארוחות/מפגשים משפחתיים.

מרק ז'ורק פולני żurek, אמיתי, ביתי, חמצמץ, עשוי מקמח שיפון שנותן לו את החמיצות, תפו"א ונקניק מעושן.... בהמשך אספר לכם היכן אכלנו.

אני עוקבת לפעמים אחרי בלוגר בשם David Huerta Beltran, בחור מקסיקני שנשוי לפולניה ומתגורר בוורשה. לפני מספר ימים הוא פירסם פוסט שנקרא: How Poles Celebrate All Saints’ Day | Everything You Need to Know. קצת הצחיק אותי הפוסט הזה אבל מיכוון שהוא נשוי לפולניה אז אני נוטה להאמין שהוא אסף מידע "ממקורות יודעי דבר"...

1. הוא הגדיר את היום הזה כאחת מהמסורות הפולניות הטובות ביותר. במקור הבחור מקסיקני וסיפר בעבר על כמה אהב את החג הזה במקסיקו - בעיקר בגלל המשפחתיות והאוכל. אז כנראה שזה גם כך בפולין.

2. הוא מספר כי הפולנים מאמינים באמנות תפלות בנוגע ליום הזה - למשל אם מזג האויר גרוע מאוד ביום הזה - אזי זו תהייה שנה של מוות.... (קצת מוגזם לא? אתמול שרר קור כלבים, היתה רוח ושמש שקרנית... מה זה אומר?)

3. ב-2/11 חוגגים הפולנים טקס דתי שנקרא Zaduszki. זדושקי הוא למעשה יום כל הנשמות שהזכרתי למעלה אבל הפולנים המאמינים נוהגים לבקר גם ביום זה בבתי הקברות ונוהגים לבקר בכנסיה, על אף שלא מתקיימת מיסה לציון היום הזה. הם מבקרים מאחר וביום זה נפתח "ספר המתים" כדי שאנשים יכתבו את שמות הקרובים שהם רוצים שאנשים יזכרו בהם. (בל נשכח כי פולין היא המדינה הקתולית ביותר באירופה והנצרות הקתולית ממלאת תפקיד חשוב בחייהם של פולנים רבים. בעבור הפולנים הכנסייה מהווה סמל לאומי-תרבותי פולני חשוב).

4. הוא כתב כי פולנים לא חוגגים את ליל כל הקדושים המוכר יותר בשם - האלווין Halloween. אני יכולה לומר לכם כי לאט לאט במהלך שהותנו כאן נוכחתי לדעת שהדור הצעיר משנה מוסכמות שעליהם הם גדלו. ביום חמישי בלילה דפקו על דלת ביתנו ילדים מחופשים ששאלו "Trick or treat" ושמעתי על מסיבות תחפושות וממתקים רבות בקרב הצעירים (בדומה לפורים שלנו). גם בחנויות אני פוגשת לא מעט את צבעי הכתום שחור לבן ודמויות האופיניות לחג שלא היה מקובל למכור אותם בפולין בשנים עברו.

5. פולנים נוהגים לבקר ביותר מבית קברות אחד - לא יכולה לומר לם אם זה נכון או לא אבל בוודאות יכולה לומר לכם כי הם נוהגים לבקר יותר מקבר אחד או שניים ולאו דוקא את קרובי משפחתם. ואיך אני יודעת? כי ראיתי.

6. מליוני נרות מאירים את בתי הקברות - ותאמינו לי - זה מחזה ששוה לצפות בו. אני לא יודעת איך זה בבתי קברות נוצריים אחרים בעולם - אבל פה זה היה פשוט יפה... וגם על כך בהמשך.

7. הוא כתב שבמהלך חג - הערים הגדולות ריקות, הרבה פקקים ורכבות צפופות. יכולה לומר לכם שקווי האוטובוסים היו עמוסים ותדירותם עלתה. קראתי פוסט של בלוגר ישראלי  שכתב כי כמו שאנחנו, הישראלים, נוהגים לצאת מביקור אצל ההורים עמוסים בקופסאות עם אוכל - אז החג הזה ידוע בקופסאות האוכל הרבות שהילדים יוצאים מהם מבית ההורים - מהסיבה שנהוג בחג הזה להגיע לבית ההורים לצורך יציאה משותפת לבתי הקברות.  

אתם זוכרים את השאלה שסיקרנה אותו ושאיתה פתחתי את הפוסט? (זו למעלה באדום)

ביום שישי, (1.1.19) יצאנו לבית הקברות בנסיון לקבל מענה לשאלה.

נסענו לבית הקברות היהודי אוקופובה שברובע וולה (Wola). זהו בית הקברות היהודי השני בגודלו בפולין (הראשון הוא בעיר לודז'). נוסד ב-1806 ומשתרע על פני כ-270 דונם.

בכניסה עמד רבה הראשי של פולין, הרב מיכאל שודריך ולחץ ידיהם של הבאים/והעוזבים. בפינה עמד כומר (שמאוחר יותר למדנו שהסתכסך עם  הכנסיה בשל אהבתו ליהודים) ואסף תרומות. לרוב הכניסה לביקור בבית הקברות כרוכה בתשלום - הפעם, הכניסה היתה חופשית.

שוטטנו בין המצבות. רבות מהן היו מעוטרות בפרחים ונרות. אבנים כמעט ולא ראיתי על המצבות.

רון-עמי נמשך, כמו מגנט, לצידו השני של בית הקברות.

אל אלה שהיו ואינם עוד ואין מי שפוקד את קיברם יותר.

והיו כאלה שידם לא היתה משגת לבנות קברים מפוארים (1990) אבל יש עדיין מי שזוכר.

נראו כמו סבא, סבתא ונכד. העין נמשכה אליהם מאחר ונשאו הרבה שקיות עם זרי פרחים ונרות.

צעדתי אחריהם בשקט ובכבוד הראוי כשעברו מקבר לקבר.

זה היה הקבר הרביעי שפקדו. היה מאוד מרגש מאחר והיה באותה חלקה של אלה שהיו ואינם עוד ואין מי שפוקד את קיברם יותר. השיש נראה מחודש.

בית הקברות היהודי פעיל ומשמש עד היום את חברי הקהילה היהודית בוורשה.

החלקה נראת מטופחת ועשירה יותר.

הרבה אנשים פקדו את המקום.

ראיתי את שתי הנשים שבתמונה עם הילדות הקטנות וכהרגלי, ניסיתי מזלי אולי הן דוברות אנגלית.

כמה הייתי מאושרת שהן שתיהן דיברו אנגלית רהוטה.

אמא (שנראתה באמצע שנות ה-60 לחייה) ביתה ו-2 הנכדות.

הן הגיעו לפקוד את קבר הוריה של האמא.

השיחה קלחה. היתה נעימה ולבבית. כל שאלה ששאלנו - בלי היסוס קיבלנו מענה.

ההסבר לבואם לבית הקברות היהודי דווקא במועד חג דתי נוצרי נחלק ל-2:

1. זהו יום שבתון לאומי. כולם הולכים לבית הקברות. גם עבורם זו הזדמנות לפקוד את קברי אבותם. מבחינתם כל הזדמנות לעשות כן - היא הזדמנות טובה ולא משנה אם זה חג נוצרי או יהודי.

2. הסיבה השניה טמונה בכך שכיום יש הרבה משפחות מעורבות - יהודים ונוצרים. הנוצרים במשפחה נוהגים ללכת לבית הקברות - אז באופן טבעי גם היהודים עושים זאת.

השיחה גלשה ל"איך זה להיות היום יהודי בפולין". מתביישים? חוששים? חוגגים את החגים בגלוי? סיקרן אותי למשל האם בחנוכה הם שמים את החנוכיות בחלון.

זו למעשה היתה הפעם הראשונה שפגשנו אישה מבוגרת שיכולנו לשאול אותה שאלות גלויות על חייהם של היהודים בפולין כיום.

עמדנו ליד הקברים כשעה ושוחחנו. קפאנו מקור (0 מעלות), בית הקברות כבר נסגר והיינו מוכרחים לעזוב.

ברחוב, דקה לפני שנפרדנו מהן אמרה לנו פתאום האישה המבוגרת - "בואו אלי לארוחת צהריים! בישלתי ארוחה טעימה מאוד"!

הופתענו... 😯

גדלנו עם הידיעה שפולנים לא נוהגים למהר ולהכניס אנשים זרים לביתם...

רון-עמי מיד הגיב ואמר "זה תלוי אך ורק באשתי" ואני שלמדתי להכיר אותו ידעתי שזה "קדימה אשתי, תגידי כן..." אז אמרתי כשאני מופתעת מאוד - "בשמחה!".

"בשעה 15:30 אתם אצלי"... וציידה אותנו בכתובתה.

היציאה לבית הקברות כללה גם כוונה להכנס לבית הקברות הנוצרי הנמצא בסמוך. לראות כיצד זה נראה מבפנים ולהמתין לחושך - מאחר ואומרים שבתי הקברות מוארים באור של כל כך הרבה נרות והמחזה שווה צפייה.

נכנסנו לבית הקברות הנוצרי פובונזקי (Cmentarz Powązkowski)

הרגשתי לרגע כמו בתחנת רכבת. המוני אנשים...

לא היה קבר אחד שלא היה מונח עליו זר או פרח. גם כאלה שנראה היה שאיש לא פוקד אותם - מישהו טרח והניח נר בודד או פרח בודד.

על פי סוג המנורה, גודלה, צבעה והקישוטים עליה וכן גם כמות הנרות המונחים על הקבר - ניתן להבין כי מבקרים רבים פקדו את אותו הקבר.

היה עלינו לעזוב ולקחת אוטובוס לארוחת הצהריים "הפתאומית" שהוזמנו אליה.

אמרתי לרון-עמי שלמחרת, עם רדת החשכה נשוב לבית הקברות לראות איך זה נראה בחושך.

שעה של נסיעה באוטובוס הביאה אותנו לביתה של האישה שפגשנו בבית הקברות. מאחר וזה יום חג לא מצאנו מקום פתוח על מנת לרכוש בקבוק יין או כל דבר אחר על מנת להביא איתנו. צחקנו על העובדה שנימוסים פולניים הם לא הצד החזק שלנו.... מענייין מה היתה עושה פולניה אמיתית במצבנו 🤦‍♀️.

זו היתה עבורנו הפעם הראשונה שנכנסנו לדירה באותם מבני ענק שהקימו הקומוניסטים ואני תמיד מכנה -  "קופסאות סרדינים".

אחרי הביקור בדירה אמרתי לרון-עמי שלכזו - אני רוצה לעבור.

ממש מתאים לי להתגורר בדירה קטנטונת שכזו.

השולחן היה ערוך בטוב לב.

לארוחה הצטרפה הבת שפגשנו בבית הקברות, בעלה ו-2 הנכדות.

יין טעים נמזג במהלך הארוחה

שכללה מרק ז'ורק שאפילו אני טעמתי ממנו והיה מ ע ו ל ה.

קציצות בשר מצויינות (ושכחתי לצלם), אפונה, קוסקוס וסלק מבושל.

ואין דבר טעים יותר לקינוח מאשר שרלוטקה (עוגת תפוחים) שהיתה מעולה וגלידה.

בילנו שם כ-5 שעות.

קבלת הפנים היתה מקסימה, הארוחה היתה נפלאה, החברה היתה נהדרת, השיחה מעניינת וכשעזבנו אמרתי לרון-עמי שנראה לי שה"קדושים" דאגו לנו להכרות שכזו 😉.

שמענו את סיפור חייה. איך גדלים לצד אב יהודי ואם נוצריה במהלך התקופה הקומוניסטית. איך היהדות היתה חזקה ומעל הכל. איך היא שומרת על המנהגים עד היום (על אף שאיננה נחשבת כיהודיה), על הערגה לארץ ישראל שהיתה מנת חלקו של אביה ולא זכה לעלות לארץ, החיים היום בפולין כיהודיה מבחירה (חברה בקהילה המקומית, חוגגת את החגים אבל לא מדגישה ומבליטה את בחירתה). אומרת שאין חשש ופחד בערים הגדולות אבל בהחלט יש מקום לדאגה בכפרים הנדחים ברחבי פולין.

גם ביתה מחוברת באופן מסויים ליהדות. ביקרה בישראל, אחת מאחיותיה מתגוררת בישראל, במכון ויצמן, יודעת מעט מילים וברכות בעברית ופוקדת את בית הכנסת ומרכז הקהילה המקומית לא מעט.

עזבנו שבעים, שמחים על הקשר שנוצר ועם תקווה שנשמור עליו.

אני מאוד אוהבת סוג הכרויות שכזה.

למחרת בשעות אחה"צ המאוחרות נסענו שוב לבית הקברות.

רציתי לראות איך הכל נראה בחושך.

קיבלה את פנינו כנסיית pw. św. Karola Boromeusza

ממול לכנסיה על המדרכה, אינספור דוכנים למימכר זרי פרחים ונרות.

תור ארוך של אנשים בשער הכנסיה לבית הקברות

בכדי שתהיו חלק מהאוירה - זה החושך שהיה בשעה 18:00 כשנכנסנו לבית הקברות והרמנו את הראש לכיוון צמרות העצים.

כשחלפנו על פני שער הכניסה ישב בצד כומר (בגלל החושך והפנס שהאיר את שולחנו כך זה יצא בצילום) כשעל דופן המקום בו ישב הופיע השלט בתמונה. תרגום מהיר שעשיתי בעזרת גוגל כתב "gifts for the dead" 🙈 או מה שמוכר לנו יותר - "תרומות לעילוי נשמתם של המתים". (חשבתם שזו המצאה שלנו???)

הסתובבנו כשעה. אינספור של נרות בוערים מפוזרים על הקברים. על חלקם בודדים ועל חלקם רבים.

על אחד מהקירות התוחמים את בית הקברות מתבצעת קבורה בקומות של כדי האפר. כך זה נראה לאורן של אלפי נרות.

תמונה מזוית אחרת לזו שמלמעלה - ללא פלש.

מצידו השני של בית הקברות, לאורכו של קיר - כפי שרון-עמי כינה אותו בצחוק - "חלקת גדולי האומה"... (לא באמת). הצלחנו לזהות מספר שמות של אנשי תרבות שקבורים שם. היה מרתק לעמוד בצד ולראות משפחות עם ילדיהם חולפות על פני הקברים, עוצרים, ההורים מזהים של מי הקבר, מספרים את סיפור האנשים הקבורים במקום והילדים מדליקים נרות ומצרפים אותם לאוסף ההולך ומצטבר של הנרות במקום... (אפילו הייתי עדה לאבא שעשה חיפוש בגוגל והקריא לילדים מי האיש הקבור שם)

וממש רגע לפני שעזבנו, מישהו שסומך יותר על חייה הארוכים של הסוללה....

אין לי ספק שלמדנו עוד פרק בתרבות הפולנית.

הרהרתי אחר כך לא מעט על ההבדל שבין לנהוג על פי המצפון (להגיע לבית הקברות ביום חג נוצרי) לבין חופש הדת (כי בנוכחותו של הרב הראשי של פולין באותו יום ראיתי הסכמה לעניין).

כהרגלי הלכתי לקרוא ולחפש מענה...

התגלגלתי בקריאה עד להגדרות משפטיות בעניין, ולמדתי כי בישראל יש הבדל בין חופש הדת, חופש מדת וחופש המצפון (שימו לב להבדל - האות ה והאות מ).

חופש הדת - הוא עניינו וזכותו של כל אדם לדבוק בדתו ובאמונתו ולקיים את מצוותיה ופולחנה של הדת ללא הפרעה, וכן הזכות להמרת דת.

החופש מדת - היא חירותו של כל אדם שלא לקיים את מצוות הדת. חופש הדת נתפס גם כחופש שלא להיות דתי.

חופש המצפון- הוא החירות הניתנת לכל אזרח במדינה בענייני אמונה, הכרה והשקפת עולם. חופש זה אין פירושו החופש לחשוב בלבד–אלא משתרע גם על חירות הפעולה.

ובאותו מקום שקראתי מה קורה בישראל - גילית פרק מעניין - על מה קורה בפולין:

חוקת פולין מכילה סעיף מפורט על חופש הדת.

נקבע בה כי חופש האמונה והדת מובטח לכל אדם.

החוקה מפרטת כי חופש הדת כולל את הזכות לקיים את מצוות הדת או לקבל דת מתוך בחירה אישית, וכן את הזכות לבטא דת זו, אישית או באופן קבוצתי, ברשות היחיד או ברשות הרבים, באמצעות פולחן, תפילה, השתתפות בחגים, טקסים ,או לימוד. חופש הדת כולל גם החזקת מקומות קדושים ומקומות פולחן, וכן את זכותם של היחידים בכל מקום שיהיו, ליהנות משירותי דת.

להורים הזכות לחנך את ילדיהם חינוך דתי ומוסרים בהתאם לאמונותיהם. מותר ללמד בבתי הספר את דתה של כנסייה או של ארגון דתי מוכר אחר, אך אין לעשות זאת תוך

כדי פגיעה בחופש הדת והמצפון של אחרים.

החוקה מתירה את הגבלת ביטוייו הציבוריים של חופש הדת רק בחוק, ורק כאשר יש בכך צורך להגנה על בטחון המדינה, הסדר הציבורי, הבריאות, המוסר או זכויות וחירויות של אחרים.

החוקה אוסרת לכפות על אדם או לאסור עליו ליטול חלק במעשים דתיים.

לרשויות הציבוריות אסור לכפות על אדם לגלות את פילוסופיית החיים שלו ואת אמונותיו הדתיות.

ועכשיו אני שואלת - איפה זה כתוב יותר ברור?