טרנוב | Tarnów

היה לנו סופ״ש ארוך ונחמד. נסענו לטרנוב ליומיים. לרון-עמי היתה פגישה וכרגיל, התנדבתי להיות הנהגת....(אם לא ידעתם אז תדעו שאחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות - זה לנהוג).

טרנוב היא עיר קטנה השוכנת למרגלות הקרפטים, קרוב לקראקוב בדרומה של פולין. כ-4.5 שעות נסיעה מורשה.

אם מתחשק לכם לקרוא קצת על טרנוב אז חסכתי לכם את החיפוש - טרנוב

התחלנו את הבוקר מוקדם בנסיעה דרך ראדום (Radom) , הכפר זאלפייה (Zalipie), לנו וטיילנו בטרנוב ועשינו את דרכנו חזרה באחת הנסיעות הכי מפחידות שהיו לי בחיי....

מזג האויר היה נפלא, 3 מעלות אבל שמים בהירים לחלוטין.

הגענו לראדום (Radom). עיר תעשיתית קודרת. נראתה מאוד מוזנחת. נחשבה עיר חזקה בתקופת המלך קא'ימיז' ויילקי אבל לא נותר בה כמעט דבר מהתקופה. שוטטנו ברחובות הסמוכים לרינק (כיכר העיר המרכזית)...

והמון בתים אטומים לחלוטין, בתים שלא מתגוררים בהם. ההזנחה זועקת...

את חזית הבית שפונה לרינק - שיפצו וצבעו. החזית השניה - ערומה לחלוטין.

וברינק - בתים המספרים מהתבוננות עליהם - המון.

זהו בית שנבנה ב-1896. אומרים שזה בית שנבנה ע״י יהודים. כיצד יודעים זאת? - על פי החלונות. אם תביטו בתמונה הבאה תראו את מבנה הצלב משתקף מהחלון. בבתים היהודים נבנו החלונות כפי שאתם רואים כאן תוך הקפדה על מנגנון פתיחת החלק העליון שבחלון לצורכי איוורור... מבטיחה לברר אם אמת בהסבר הזה.

שימו לב לצלב המודגש בחלונות.

וברחוב הזה גילנו את הבית המוזנח מימין שעינכם רואות...

על מפתן הדלת נותר החריץ העמוק בו היתה שקועה המזוזה.

עוד בית עם מוטיבים יהודיים ששופץ - החלונות, הקשתות...

עזבנו את ראדום ורק בעזיבתנו נודע לנו שקיים בה בית קברות יהודי קטן, שאיזשהו צועני מצוייד במפתח שומר עליו.

אבל זה כבר לביקור בפעם הבאה (מירון סופר - יש לך מטרה)

והמשכנו בדרך יפיפיה עם מזג אויר מושלם לכיוון זלאפייה.

בדרך עצרנו לתדלוק הנשמה. שרלוטקה (עוגת תפוחים בפונלית) עם כדור גלידה ו- קצפת למעלה...

ואני, שלא מתחברת לדברים האלה כל כך לקחתי מהתיק שלי, שהיה על הרצפה, תמרים ואגוזים (לא היה לי נעים לאכול באופן גלוי)

והמשכנו ...

והמשכנו...

והמשכנו...

עד שנגמר לנו הכביש...

ואז היה צריך לעלות עם האוטו על המעבורת הזו - זה היה מאוד רעוע ונראה רע...

תמורת 7 זלוטי (=7ש״ח) חצינו 150 מטר לגדה השניה.

הגענו לזלאפייה.

חייבת לציין כאן את הפער הגדול (אפילו ענקי) בין רמת הצפיות שלי והמציאות בשטח.

אתרי התיירות למינהם, ספרים למטייל, כתבות בעיתונות - מדברים בייחודו של הכפר, במעשי ידיהם המופלאות של תושביו (ציורים על קירות הבתים) ואני חייבת לציין שזה היה דל מאוד, מספר בתים מאוד מצומצם, ממש לא משהו אטרקטיבי ששווה לנסוע אליו באופן מיוחד.

זה נחמד, יפה, אבל לא מעבר.

ונפרדנו לשלום מזלאפייה...

הגענו בשעות הערב המוקדמות לטרנוב.

מחשיך מוקדם. יצאנו קצת לסייר בסביבת המלון שהיה ממוקם בעיר העתיקה.

בתמונה השמאלית הכנסיה בעיר העתיקה כפי שצילמתי בערב ובימנית - למחרת בבוקר.

בבוקר הכנסיה כבר נראתה אחרת....

ובית קפה חמוד השוכן בתוך קרונית של רכבת חשמלית שפעם עברה כאן.

וזה בחטף צילום חלקי של בית העיריה עם מגדל שעון בגובה של 30 מטר שרק למחרת למדתי שבפנים מוזאון להיסטוריה מקומית שאומרים ששוה לבקר בו. קיימת שם תערוכת קבע של פריטים היסטוריים מתקופות שונו. מאחר וזמננו היה קצוב - אז משאירים סיבה לחזור שוב.

טארנוב נחשבת עיר תעשייתית גדולה באזור. העיר העתיקה נשתמרה טוב.

בעבר היתה כאן קהילה יהודית גדולה מאוד שמנתה כ20,000. מעטים מאוד נותרו בחיים אחרי המלחמה. כיום חיה בטארנוב קהילה גדולה מאוד של צוענים. מעט מאוד שרידי קהילה יהודית נותרו. אחד מהם הוא הבמה של בית הכנסת שהוקם במאה ה-18.

הכניסה למתחם שבו מצויים שרידי בית הכנסת.

בית הכנסת נבנה בסגנון הבארוק במאה ה-18.

במהלך מלחמת העולם השניה הוא נשרף וכל שנותר ממנו הוא חלק מהבימה שממנה הוקראו כתבי הקודש.

כיום מוקפת הבימה בגדר וכיפה בנויה שנועדו לשמר ולהגן עליה מפני פגעי הטבע ויד מזידה.

עמדתי לא מעט זמן בנקודה זו שממנה צילמתי את התמונה. מול מרפסות הבתים הללו עומד אתר הבמה שראיתם בתמונות הקודמות.

התחבטתי עם עצמי - מה חושבים אותם פולנים המתגוררים מול הבמה וצופים בה בוקר וערב? שרואים את קבוצות המבקרים (לעיתים רעשניות מאוד) שמבקרות במקום. מה הייתי אני מרגישה אילו חייתי בסיטואציה כזו?

את התשובה קיבלנו מאוחר יותר במפגש עם אדם מרתק, לא יהודי, אדם ברטוש שמו. קשיש שמקדיש את חייו לשימור ההיסטוריה והמורשת היהודית בעיר.

המשכנו בסיור, לכיוון בית הקברות. עברנו דרך רחובות העיר עתיקה.

ופגשנו בעץ המדהים הזה -

זהו עץ האשוח האמיתי, זה שפעם כרתו וחגגו איתו את חג המולד.

נקרא בפולנית Świerk. היום מרבית הנוצרים משתמשים בעצי פלסטיק או בשתילים שנמכרים במשתלות וגובהם כמטר וחצי.

ופגשנו באנדרטת “ספסל משוררים” , יושבים בו שני סופרים ומשוררת. משוררת פולניה בשם אגניישקה אוסייקה (Agnieszka Osiecka), שידועה בכתיבת שירים "חודרי לב" . שכנה לספסל- יאן בזחבה (Jan Bzechwa) מי שכתב ספר ילדים פולני ידוע בשם “האקדמיה של אדון הכתמים” (Akademia pana Kleksa)\ ספר פנטזיה, שהפך לסרט (הסתכלתי עליו ביוטיוב) ולמעשה משלב את כל אגדות הילדים שאנחנו מכירים. מיהי הדמות השלישית - לא חיפשתי... משאירה לפעם הבאה.

והגענו לבית הקברות היהודי שבעיר. שרידיו יותר נכון לומר....

בכניסה לבית הקברות: בלא מעט מקרים, בשעת שיפוץ בית/חצר/כביש נתקלים במצבות שבורות של קברים יהודים - והן מוצאות עצמן בדרכן חזרה לבית הקברות.

קר מאוד... חייבים להתחמם. מה יותר פשוט מלהכנס לבית קפה ולהתענג על משהו...

חלונות הראווה עם שלל קישוטי החג.

בשעה 18:00, כבר עלטה כבדה מאוד ויש לחזור לורשה - נסיעה של כ-4.5 שעות.

נכנסים לרכב, מפעילים חימום ומתחילים בנסיעה.

תשתית הכבישים בפולין די רעועה. אומנם בשנים האחרונות בזכות כספי האיחוד פולין משקיעה המון בפיתוח תשתיות. אבל זה עדיין לא זה...

אחד הדברים הבולטים הוא חוסר תאורה בדרכים. הם גם לא חושבים שיש בכך צורך. גם במקומות שכבר נבנתה תשתית לתאורת דרכים - היא כלל וכלל לא מגיעה בעוצמתה למה שאנחנו מורגלים בישראל.

התחלנו להצפין.

ככל שהצפנו הערפל הלך והתגבר ומצאתי את עצמי נוהגת במהירות של 20 קמ״ש.

לא חשבתי מעולם עד כמה יפה הוא ״ישבנה״ של המכונית לפני. השתדלתי להשאר דבוקה אליה כי אורות הערפל שלה הקלו במעט על הנהיגה אבל לא אחת היא נעלמה לי ונותרנו לבד.

זו הרגשה נ ו ר א י ת.

כל שריר בגופי היה מתוח ושכחתי לא מעט פעמים לנשום.

הגענו קרוב לאחת בלילה.

למחרת לא יכולתי להזיז את הראש, נתפס לי הצוואר מהמתח....

בחיים לא נוהגת פה בלילות למרחקים גדולים... (מכירה את עצמי... הבטחה שלא תתגשם)

#Radom #Zalipie #Tarnów