הל Hel ו-גדניה Gdynia

(פוסט 3/10 - טיול בצפון פולין שעשינו בספטמבר 2019)

עזבנו את הפארק הלאומי כשהיעד הבא ללינה הוא גדנסק.

את הדרך לגדנסק עשינו דרך הל (Hel) וגדיניה (Gdynia).

הל Hel:

חצי האי הל הוא עבור אנשים רבים גן עדן עלי אדמות - בעיקר לאוהבי הטבע והספורט.

במבט אוירי המקום נראה כחרמש חולי בשל צורתו. יוצא מהיבשת ומתחפר לעומק הים הבלטי.

הל במבט אוירי בתמונה שנמצאת באתר לשכת התיירות של מחוז פומרנייה שאף מציעה סיורים במקום בצורה מאורגנת.

חצי האי הל היא למעשה רצועת חול טבעית באורך 35 ק"מ והיא תוצאה של שקיעת חול שנוצרה ע"י זרמי הים. רוחבה נע בין 300 ל-500 מטרים. בקצה המזרחי ביותר שלה קיימת התרחבות לכדי 3 ק"מ לערך ושם ממוקמת העיירה הל. בעבר היה ממוקם במקום מחנה צבאי.

בנסיעה לאורך הרצועה ניתן להבחין בעיירות קטנטנות של דייגים, חניוני קראונים ואתרי נופש. העיירה כוללת טיילת חביבה ומסעדות רבות שפזורות בה.

החול - כל כך לבן ונקי...

והמים צלולים...

ותמונה שאני מאוד אוהבת של רון-עמי ותום שצולמה יחד עם 2 התמונות שמעליה והם עדות לביקור שעשינו כאן באפריל 2016... כשהייתי עדיין בהלם מהקור והמעבר לפולין 😂😂😂.

ההיסטוריה המקומית של הל מדברת על "תעלומה ארכיאולוגית" מאחר וקיימות עדויות כי כבר במאה ה-13 היתה התיישבות במקום אולם אסונות טבע אילצו את העברת העיר למקומה הנוכחי אבל קשה מאוד למצוא עקבות של העיר המקורית.

הפולנים נוהגים לומר כי הל היא גם גן עדן לאוהבי המיליטריה מאחר ובעמודי ההיסטוריה של המקום מסופר כי בשל מיקומה האסטרטגי היו בה קרבות רבים וקשים במיוחד במלחמת העולם השניה ועד היום ניתן למצוא באזור מקלטים, בונקרים ועדויות לסוללת תותחנים שהיתה במקום.

ירדנו לחוף.

ובמקרה קיבלנו שיעור בביוולגיה ימית.

זה היה מושלם.

תלמידי בה"ס התיכון נוהגים להגיע לכאן במסגרת "מרכז חינוך ימי" ולומדים על הסביבה הימית בה הם חיים. הבחור בסרטון למטה סיפר לנו כי עבד תקופה במכון לחקר ימים ואגמים בישראל וכמו שאמר "אין מה להשוות את החיים במזרח התיכון לחיים בים הבלטי".... מנסיון אני אומרת לכם ששלנו מעניינים יותר 😆 - תרתי משמע. מספיק לקחת לדוגמא את המדוזות שאתם מכירים ואת אלו שתראו בסרטון, בכדי להבין עם מה מתמודד המחקר הימי בישראל.

שרימס (זה הקטן גדול יהיה), מדוזה (זו הקטנה היא היחידה בכל הים הבלטי ואיננה צורבת ומזיקה) ו- אבובון (בן דודו של סוסון הים).

תפסתי את טלי ברגע של "התחרדנות" בשמש והמון מחשבות... ♥️♥️♥️

הכנסיה הגותית ברחוב Morska היא כיום מוזיאון הדייג ושלוחה של המוזיאון הימי הלאומי בגדנסק. במקום תערוכות מסודרות המציגות את ההיסטוריה העשירה של הדייג בים הבלטי. במגדל הכנסייה קיימת נקודת תצפית ממנה ניתן לראות פנורמה של האיזור.לא נכנסנו בגלל קוצר בזמן.

צעדנו לרחוב Wiejska (וייסקה). נחשב לרחוב הראשי שבעיירה.

יש בו מספר רב של בתים חד קומתיים ששרדו מתקופות שונות.

מדובר בבתים קטנים, עשויים מעץ ששימשו בעיקר למגורי הדייגים.

מספר מאפיינים קבוע היה לבתים הללו: יסודות מאבן, שלד תמיכה מעץ אורן (לרוב) וקירות לבנים או חימר. כל בית אופיין על פי הגגות הגמלוניים והארובות שהיוו את המפתח לזיהוי הבית בו מדובר.

כשהתבוננתי בבית על התמונות נראה היה לי שהשימוש בגמלונים לא נועד לתמיכה של הגג כפי שמצופה מגמלון אלא להקנות תחושה של גובה ולהראות - ששלי גדול יותר🙈🙈🙈, ואולי אני טועה.

על דופן הבית שבתמונה הראשונה תלוי שלט המספר את סיפורם של בתי העץ הללו.

אחד הפרטים המודגשים שם מספר כי בתקופה ההיא הומצא בהל השימוש בדלתות חצויות לרוחב, מה שאיפשר פתיחה חלקית של הדלת (שימש כנראה דרך למימכר סחורה מהבית).

הבית שנושא את השלט MASZOPERIA משמש כיום כמסעדה (כתובתו - רחוב Wiejska 110) .

נכנסתי וביקשתי רשות לצלם.

הבניין נבנה בשנת 1830 והוא דוגמא לבית דייגים טיפוסי.

הפרטים שמעצבים את המקום, על פי האישה שענתה לשאלותי - אותנטים לחלוטין.

שתי תמונות שהיו תלויות על הקיר והראו את הרחוב בעברו ואת בניית המזח בהל.

שאלתי אותה מה פרוש MASZOPERIA - משופריה (ככה קוראים את זה בפולנית), אבל היא לא הצליחה לבטא את עצמה כראוי באנגלית... אז הלכתי לחפש.

עבודה קשה וחוסר בטחון כלכלי הביאו את הדייגים הקאשוביים באזור, מאז ימי הבניים, ליצירת מה שהיום היינו מגדירים - ארגון סוציו-אקונומי. הם קראו לו Maszoperia. כבר אז הבינו הדייגים שעליהם לפעול על עקרון שויון וסולידריות אחרת לא יתאפשר קיומם במקום.

חלוקת הרווחים נעשתה ע"י הסקיפר כשתפקיד זה הועבר בהורשה. חלוקת הרווחים נעשתה רק בימי סערה או בימי ראשון. חלוקת הרווחים היתה בעיקרה באמצעות מזון ושתיה.

עיקרון השוויון בעבודה, אף שעסקו בו גברים בלבד, דרש גם שותפות הנשים והילדים. תפקידם היה לטפל ולתקן את הרשתות ולטפל בדגים שנאספו. בעל סירה קיבל אחוז רווחים גבוה יותר כי היה עליו לדאוג לתיקון ואחזקת הסירה. דייג נשוי קיבל 25% יותר מרווק.

ואיך באה לידי ביטוי הסולידרויות? אלמנה לדוגמא קיבלה רווחים עד שמכרה את ציוד בעלה. אם דייג היה חולה תקופה ארוכה, הוא המשיך לקבל את רווחיו אבל כשחזר לעבודה - קוזזו הרווחים. כספים הופרשו גם לטובת הכנסיה וגם לטובת בתי חולים.

על הקיר החיצוני של מסעדת MASZOPERIA מוטבע סימן משולשים כחול לבן (מימין בתמונה). פירושו של סימן זה הוא שהמבנה הוכרז כמבנה לשימור ונכלל ברשימה הארצית של אתרי המורשת לשימור. משמאל באותה תמונה - השלט המקורי מ-1830 - בית הדייג.

מעברים צרים בין הבניינים הוא גם משהו שמאפיין את הבנייה במקום. מעניין למה... לא נראה שחסר היה מקום לבניה.

היינו רעבים.

לטלי התחשק פיצה... במקום יש אוסף רב של מסעדות ופשוט נכנסנו לזו שעמדנו על ידה.

כל אחד קיבל מנה אישית של פיצה והם אמרו שהיתה מעולה. אני אכלתי בהתאם לצוואה שלי לילדים - "כשאהייה זקנה וחסרת אונים תמיד תתנו לי לאכול מרק עוף/פנצילין עם לוקשים ותפו"א".

נפרדנו מהביקור הקצר בהל והמשכנו לגדניה.

גדניה Gdenia:

הפעם, עם טלי וחיים הביקור בגדניה היה קצרצר.

בביקור הקודם עם תום ושנהב טיילנו מעט בעיר ולמעשה הכתוב כאן הוא סיכום שני הביקורים ...ועוד קצת...

עלינו עם טלי וחיים לתצפת על חלקה המזרחי של גדיניה מנקודת תצפית בשכונה הקרויה קמינה גורה (Kamienna Góra). הכתובת: 81-372 Gdynia, Pl. Grunwaldzk

קמינה גורה היא שכונה השוכנת כ-52 מ' מעל פני הים. היא נחשבת לרובע המפואר ביותר בעיר ואחד היוקרתיים בפולין.

בכדי להגיע לתצפית השתמשנו בשירותי רכבל חדש שנפתח לפני כ-4 שנים ואם תכתבו בוייז את הכתובת שלמעלה או Funicular railway to Kamienna Góra - תגיעו אל היעד.

2 דקות ברכבל (שהוא בחינם דרך אגב) יביאו אותכם לנקודת התצפית.

במרכז התצפית - צלב ענק ממתכת.

באתר האינטרנט של העיריה תמצאו הצעות למסלולי טיול בעיר.

ניסיתי לצלם ואני חושבת שאם מתאמצים 🙈 מבחינים מרחוק בחצי האי הל.

גדיניה היא עיר נמל ומספנות ששוכנת 15 ק"מ מגדנסק.

יחודה של העיר לדעתי - הוא עברה.

היא החלה ככפר דייגים תחת השם גדינם כשהסלאבים היו יושביה הראשונים במאה ה-13. שמה קשור למונח פולני שפרושו "אדמת ביצה רטובה" - לתאור הקרקע שעליה התיישבו הסלאבים. הכפר גדל במאה ה-18 לאתר סחר, ספנות ותיירות פופולרי. עם השנים הפכה גדניה לעיר נמל ובשנים שקדמו למלחמת העולם השניה היא היתה מאחד מנמלי הים המובילים בים הבלטי. היא היוותה עיר תחרותית לסחר הימי שהתנהל בגדנסק באותה תקופה שהיתה תחת אוטונומיה גרמנית.

ב-1939 פלשו הגרמנים לעיר והפכו את הנמל לבסיס ימי חשוב לאוניות המלחמה.

בעיר הוקם גם מחנה משנה למחנה הריכוז שטוטהוף שפעל 50 ק"מ מהעיר.

במרץ 1945 חזרה גדיניה וסונפה למחוז גדנסק.

בשנות ה-70 התפרסמה העיר בלידתה של תנועת סולידרויות בהנהגת לך ולנסה שמילאה תפקיד חשוב בהתמוטטות השלטון הקומוניסטי באירופה בסוף שנות ה-80.

ב-13.9.19 נפתחה תערוכה חדשה במוזיאון פולין שכותרתה "גדיניה - תל-אביב".

היה זה צירוף מקרים שגילנו את התערוכה לפני מועד הנסיעה והחלטנו ללכת... קצת משתפת אותכם.

התערוכה מספרת את סיפורן של 2 הערים ומנסה להראות כי מילאו תפקידים דומים. שתיהן נוסדו על מנת לתת ביטוי לחלומות שהתגשמו: תל אביב, נוסדה ב-1909 - כעיר העברית הראשונה, חלום הקמתה של מדינה יהודית וגדיניה, שהוכרזה כעיר בשנת 1920 - כסמל לפולין העצמאית והמודרנית, או בעצם פולין שקמה לתחייה לאחר החלוקות ההיסטוריות שעברה.

2 הערים תוכננו בראשיתן בסגנון אדריכלי מודרניסטי לאותה תקופה - הבאוהאוס - סמל לשאיפות המודרניסטיות של 2 הערים. הנמל בשתי הערים סימל גם הוא תקומה - זה בגדיניה ששימש כמקום יציאה לעולם והכנסת סחורות לפולין וזה של תל אביב ששימש כמקום הגעה לעולים החדשים שהגיעו למדינה חדשה. גם אופיין של 2 הערים כיום- דומה - ערים של תיירות, ים ונופש.

התערוכה כוללת תמונות ודגמים אדריכליים של בנייני הבאוהאוס, סרטים תיעודיים המציגים חיי יום-יום, חפצים מקוריים ויצירות אמנות של אמנים מפורסמים - פולנים וישראלים.

אנחנו תמיד נכנסים ביחד למקומות כאלה כמו מוזיאון, אבל לרוב יוצאים בנפרד.

ההסכם הוא שכל אחד מסייר על פי העניין שיש לו במקום ועל פי סבלנותו.

לרוב - לי אין סבלנות כמו לרון-עמי.

כשנפגשנו - היינו חלוקים בדעותינו לגבי התערוכה.

אני - לא התלהבתי, רון-עמי אהב מאוד.

מה שבטוח - השכלנו בעוד קצת:

1. מחנות הגירה - מושג שאישית לא הכרתי קודם. כדי לאפשר לאנשים להתכונן להגירתם היה נהוג בשנות ה-20 של המאה הקודמת להכנס למתקן (מחנה) ולעבור בו תהליך קליטה/הכנה להגירה - אם לצורך פיקוח רפואי ואם בהכנות מנהלתיות לקראת הנסיעה. בגדיניה היה אחד שכזה שהנוסעים לפלשתינה (ולמקומות אחרים) עברו דרכו קודם להגעתם ליעד ההגירה. לצורך כך נבנו 3 מבנים ששימשו כביתן מנהלה וחדר אוכל, ביתן חיטוי (כן, כך הוא הוגדר - מקום בו אנשים התרחצו וקיבלו חיסונים למינהם על פי המדיניות של מדינת ההגירה) וביתן לינה. גם כנסיה ובית כנסת הוקמו בסמוך.

פעילות המחנה פסקה עם פרוץ מלחמת העולם השניה.

מחנה הגירה בגדיניה בשנות ה-20.

מתוך תערוכת גדניה-תל אביב, מוזיאון פולין 2019.

2. קוו "גדיניה-אמריקה" Gdynia-America Line נוסד בשנת 1930 על ידי ממשלת פולין לשם הפעלת קו ימי להובלת נוסעים ומטען בין גדיניה לקופנהגן ומשם לצפון אמריקה.

האוניה פולוניה.

מתוך תערוכת גדניה-תל אביב, מוזיאון פולין 2019.

בשנת 1933 החלה החברה להפעיל קו נוסעים לנמל חיפה ובאפריל 1938 הגיעה אוניה בשם פולוניה ועגנה בפעם הראשונה בנמל תל אביב כשעל סיפונה 370 נוסעים, בני העליה החמישית לישראל.

כרזה לתיירות באוניות - פולוניה.

ופוסטר קוריוז שפירסם את "ספינת" המדבר הישראלית.

2 הפוסטרים מתוך תערוכת גדניה-תל אביב, מוזיאון פולין 2019.

3. "אגודת יורדי הים זבולון" אירגנה בשנות ה-30 דייגים יהודים בגדיניה שהוכשרו לעבודה במקצועות ימיים בארץ ישרץ ישראל. פרט מצחיק.... במיוחד כיום, כשכל אחד רוכש חכה והופך לדייג. ולמה משך אותי הפרט הזה? כי כשהיינו ילדים באשדוד, החברים שלי נהגו ללכת לים לגלוש והיו פעילויות במועדון הימי זבולון בעיר שרציתי ללכת. אמא היתה אומרת לי - "את, לזבולי לא הולכת! 🤣" (אין לי מושג למה אמרה זבולי)

מתוך תערוכת גדניה-תל אביב, מוזיאון פולין 2019.

4. העיר הלבנה - את הכינוי העיר הלבנה הכרתי על העיר תל אביב. זהו כינוי רווח לכמה מאזוריה הישנים של תל אביב, בעיקר לאלה שבתי הבאוהאוס מרוכזים בה.

רבים טענו כי הטיח החלק הלבן הפשוט על קירות הבתים הוא גם זה שהקנה לתל אביב בהמשך את הכינוי - העיר הלבנה.

יש אחרים שטוענים שטעות היא לקשור בין סגנון הבאוהאוס לכינוי עיר לבנה. המקטרגים בעניין טוענים שהמונח "עיר לבנה" הופיע על בסיס איזכורים בספרות העוסקת בבניה בארץ לפני הולדת סגנון הבאוהאוס.

גם החול כביכול "הלבן" תרם אף הוא למושג עיר לבנה.

מתברר כי גם גדיניה זכתה לכינוי העיר הלבנה. לא הצלחתי להבין במדוייק מדוע ויתכן כי גם - על רקע בתי הבאוהאוס שבה וחול הים.

החול הלבן. תמונה ששבתה את ליבי - שלום אש וחיים נחמן ביאליק ברגע של שלווה על שפת ימה של תל אביב . מתוך תערוכת גדניה-תל אביב, מוזיאון פולין 2019.

חליפות.... 🤣🤣🤣

5. המון התייחסות בתערוכה למבנים שנבנו בסגנון הבאוהאוס. כל חיפוש שבצעתי באינטנרט על העיר העלה מיידית את המושג - באוהאוס.

בגרמנית, פירוש המילה היא "בית בנייה", או "צריף בנאים". במסגרת בניית בתים נהוג היה לבנות צריף פשוט עבור צוות הבניה ובו הם נהגו להתגורר.

לא יצאנו ב-2 הביקורים בגדיניה בעקבות בתי הבאוהאוס (שמאוד מסקרנים אותי), אבל נסחפתי מאוד בקריאה והחלטתי לשתף אותכם. אולי את מישהו זה מעניין כמוני....

על שכונת הבאוהאוס בגדיניה ניתן לקרוא כאן.

הרבה מודלים של בנייני באוהאוס. מתוך תערוכת גדניה-תל אביב, מוזיאון פולין 2019.

קצת על הבאוהאוס:

סגנון הבאוהאוס (Bauhaus) הוא סגנון באדריכלות, שנולד בשנת 1919, עם לידתו של בית הספר בשם זה בגרמניה, שהתקיים רק 14 שנים, עד שנסגר ע"י הנאצים. בית הספר הזה שימש בית יוצר לאדריכלות ולרעיונות אדריכליים חדשים. הדגש שעליו התבססו היה "סגנון בניה פשוט ופונקציונאלי שיכול להתאים בקלות לכל מקום בעולם ולתת מענה לבעיות עירוניות וחברתיות של תהליכי העיור והתיעוש". (ויקיפדיה)

סגנון הבאוהאוס נולד בעצם ממצוקה. עם התבוסה הגרמנית במלחמת העולם הראשונה, הייתה כלכלת גרמניה במשבר חמור מאד. לא היה לאומה המובסת, שסבלה מהרס רב מהמלחמה די כסף בכדי לבנות מבנים מפוארים בסגנונות היוקרתיים שלהם התרגלה בעבר. במקומם היא נדרשה לבנות בנייה יעילה, מהירה וחסכונית. נולד הצורך בסגנון בנייה שמתאים למגבלות ולצרכים החדשים של גרמניה. כך נולד בית הספר "באוהאוס" ששינה את פני האדריכלות והעיצוב של המאה ה-20. הוא פיתח שיטות וסגנון בנייה, שהתאימו לצרכים ולקשיים החדשים של גרמניה. לוגו הבאוהאוס

"סגנון הבאוהאוס" הוא למעשה סגנון שימושי פשוט, מואר, נקי מקישוטים ומאופיין בקווים ישרים ונקיים או מעוגלים. חלונות אופקיים, מטויח בטיח חלק ולבן, ומשלב מתכת וזכוכית. טעות היא לחשוב שסגנון באוהאוס עסק רק באדריכלות. הסגנון התייחס גם לעיצוב פנים, עיצוב רהיטים וכלי בית.

בביקור הראשון בגדיניה יצאנו לסיור בשכונת זספה (Zaspa) שבעיר.

התכנון המקורי היה לעשות השלמות לסיור הקודם עם טלי וחיים - אבל לוח הזמנים אילץ אותנו לוותר.

וכמו שרון-עמי אומר לי כל הזמן - "כך תהייה לנו סיבה לביקור נוסף".

זספה היא שכונת מגורים "רגילה" בגדנסק. נבנתה על שטח שדה תעופה שננטש מה שאיפשר לאדריכלים אפשרויות מרחביות בלתי מוגבלות.

תכנון השכונה הוא בדומה למודלים שכונתיים רבים שמוכרים לנו בישראל ואותם אנחנו נוהגים לכנות - מבנים קומוניסטים. בניינים גבוהים, ארוכים, בצורת בלוק ללא כל מוטיב מייחד או זהות.

לאורך שנות ה-80 וה-90 נאבקה השכונה בבעיות חברתיות גדולות וכנסיון לטפל בעניין הוכנסו לשכונה פעילים חברתיים שיצרו פעילויות חברתיות שונות כשאחד מהרעיונות היה יצירת ציורי קיר על דופן הבניינים - משהו שבהחלט תורם להפיכת שכונה סתמית למשהו מעניין.