האגמים המזוריים The Masurian Lakes

האגמים המזוריים בפולין נמצאים בשטח וארמיה-מזוריה (Warmia Mazury) שהוא אחד מתוך 16 המחוזות של המדינה, וממוקמים בצפון מזרחה.

זהו חבל ארץ שטוח יחסית (גבעות נמוכות) ועתיר אגמים - כ-2,000 אגמים השרועים על שטח של 52,000 קמ"ר. כ-15% מהם מכוסים במים ו-30% ביערות.

האגמים המזוריים הוא כינוי אזור, כשלכל אגם ואגם יש שם בנפרד.

בחלקם מקושרים האגמים בתעלות מעשה ידי אדם שנכרו לצורך תעבורה מאגם לאגם.

האגמים המזוריים הם אזור נופש פופולרי מאוד בפולין בחודשי הקיץ ומלבד דברים הקשורים במים - ספורט ימי, שיט תענוגות, דיג וכו' מציע האזור ערים יפות לתיור בהן, מסלולי הליכה רבים, מסלולי רכיבה על אופניים, תרבות והיסטוריה עשירה של האזור - כולל היסטוריה יהודית.

הביקור הראשון שלנו באגמים המזוריים היה בספטמבר 2016 ותוכלו לקרוא על המקומות הבאים -

מאורת הזאב (Wolf’s Lair)

מיקולאיקי (Mikołajk)

גיז'יצקו (Giżycko)

שביינטה ליפקה (święta Lipka)

רשל (Reszel)

ו-אולשטיין (Olsztyn)

בפוסט מתאריך זה שנקרא פלר ב'.

דובי וגילית ביקשו לחגוג לגילית יום הולדת באגמים המזוריים בחופשת מנוחה, סוג של סתלבט, ספר טוב, אוכל.... ולנו זה מאוד התאים.

אחרי חיפושים רבים באינספור מקומות בחרנו ללון כאן, על אחד האגמים שנקרא Tajty.

מקום שהיה כנראה כפר בעברו, כ-5 ק"מ מהעיר גזיצ'קו Giżycko ועם השנים המשקים החקלאים הפכו "לאחוזות" נופש ובתים מפוארים השוכנים למרגלותיו של האגם.

הבית, בדיוק כפי שאתם רואים בתמונה איפשר לארבעתנו להתמקם בנוחות (אם כי דובי וגילית ישנו בחדר ההורים במיטה זוגית ורון-עמי ואני חזרנו לילדות וישנו ב"חדר הילדים", במיטות נפרדות), מטבח מאובזר, שולחן אוכל גדול (שאיפשר אפילו טורניר רמיקוב ששיחקנו), מרפסת נעימה ומזח קטן שממנו יכולנו לצאת לשוט על קייאק או סירת פדלים שהיתה במקום.

זה הבית (האמצעי שבתמונה)

וזה המזח.

וגם כלב היה לנו.... באסטן, סטר אירי, הכלב של בעלת הבית שבא לבקר אותנו מידי פעם והיה לו ולרון-עמי קליק מיידי...

ולמה ההשערה שהיה בעברו כפר?

כי בבוקר מוקדם, לפני שכולם התעוררו יצאתי לחקור את המקום והטבע וזו היתה קבלת הפנים באחד הבתים הסמוכים:

גביר אמיתי עם להקת מעריצות... ♥️

והטבע סביב בשעת בוקר מאוד מוקדמת.

בהחלט המלצה חמה על שהות במקום.

אומרים שבפולין קיים ריכוז הטירות והארמונות העתיקים הגדול ביותר באירופה. לקחנו החלטה שבטיולים נבדוק איזה טירה/ארמון בדרכנו ונבקר.

את יום הנסיעה לאגמים התחלנו בביקור בטירת צי'חנובסקי Ciechanowski, בעיר Ciechanów. טירה שנבנתה בשנת 1335 וצורתה מלבן בגודל של 48 x 57 מטר. שני מגדלים בצדדיה וחצר ענקית וריקה דמויית טירות מימי הביניים המוקדמים - טירות ביזנטיות. ההיסטוריה מספרת על תהפוכות שלטוניות בטירה, על כלא זוועתי שהיה בו ואם תכנסו לאתר הטירה תקראו על ציירים שציירו את המקום, על שחזורים ארכיאולוגים לאורך השנים ועל ארועי תרבות בימנו של שחזור מלחמות ועוד.

מעט תמונות מהמקום.

הזמין אותי לקרב חרבות... 💪💪💪

זה היה קצת קשה לטפס למעלה, אבל עשינו זאת... אחד מהצריחים.

הדרך לאגמים ארוכה ועשינו לא מעט עצירות לצילומים.

שדות השיבולים בדרך הזכירו לי את סיפורו של אבא כשסבא שלי הותיר אותו בזמן המלחמה בלב שדה כזה לבד מספר ימים.

ובין סבך השיבולים - עולם מופלא...

כן כן, חיפושית השבע. אחת הואריצאיות הרבות שיש כאן...

לא יודעת מיהם...

דרדר.

ביצים, בהגדלה פי 21 של משהו מדהים... לא יודעת של מה אבל מזכיר את התטולה של משפחת התריסתיים - או מה שמכונה - פשפשי הפרחים, או פשפשים מסריחים (הם באמת מסריחים).

כשהגענו עם ערב ועמדתי לצאת מהרכב היה לנו מפגש נחמד דרך החלון:

למחרת בבוקר מפנקת את החברה בארוחת בוקר מכל הלב וזאת אחרי לילה חם ומכת יתושים שפשוט סירבה לעזוב אותנו.

שימוש במזגנים הוא נושא מאוד כאוב לתייר המזדמן בפולין מאחר והפולנים לא עושים בו שימוש בחורף ובקיץ הם כל כך אוהבים את החום שכמעט ולא ניתן למצוא מקומות כמו זה שהיינו בו שכולל מזגן. אז אם תגיעו לאזור תזכרו - לחפש, אולי כן ימצא בית עם מזגן. תביאו איתכם גם חומרים דוחי יתושים לשימוש.

את היום השני הקדשנו ממש לסתלבט. פשוט לא עשינו כלום. מכירים את התחושה הנפלאה של לא לעשות כלום?... ככה זה היה.

כמובן שהסתובבתי שעות במרחבי הכפר והגינה חמושה במצלמה שלי...

גם דובי צילם

שפירית על חלקיה...

ואחת שנתנה לי להסריט אותה כמה שניות...

וברגעים של אהבה.... חושבים שהם מכירים רגש נהדר שכזה?

נימפאה ורודה.

עוד סוג של שפירית

ובשניות הבודדות שהצלחנו לשוחח בנינו...

מי אני?

מישהו גנב לה את הנקודות...

בשעות אחה"צ ישבתי מול האגם ובהיתי... סוג של תרפיה. פתאום נכנסה הודעה למכשיר הטלפון:

הודעה על סופה שמתקרבת, על שינוי קיצוני במזג האויר.

חייכתי. חשבתי לעצמי באיזה עולם אנחנו חיים.... מודיעים לי על סופה מתקרבת. שאזהר.

השמיים התקדרו, היה קר (טוב, זו לא חוכמה... תמיד קר לי)

והסופה אכן הגיע בכל עוצמתה. שעות שירד גשם והיתה רוח חזקה.

דובי אפילו קם באישון לילה לצלם את סערות הברקים שהיו.

למחרת קמנו לבוקר רטוב.

כל גופה של השפירית היה עמוס בטיפות מים מהסערה שהתחוללה בלילה. במצב כזה אין היא מסוגלת להתרומם ולעוף ולכן הצלחתי לצלם אותה מקרוב.

גם אותה פגשתי

וגם היא איפשרה לי להתקרב למרחק אפסי ממנה

תקשיבו לשיח שבטבע...

העכבישים טווים קורים ברשת רחבה לרוחבו של השיח. בבוקר, כשהכל היה ספוג במים התגלו הקורים שבאופן רגיל אין מבחינים בהם.

וכך נראו טיפות המים על הקורים בהגדלה של פי 14 ו-21.

וזו... היתה מורעבת 🤤

כמו שנאמר: לאט לאט אבל בטוח...

לקראת הצהריים החלטנו לנסוע לעיר הסמוכה גזיצ'קו Giżycko כי בכל זאת, כמה בטלה אפשר לעשות (אפשר בכלל לנסח משפט כזה 🙃?). רצינו גם לצאת להפלגה קצרה באגמים. גזיצ'קו Giżycko נחשבת כעיר הגדולה ביותר באיזור האגמים. משתמע מכך שהיא צומת דרכים סואנת להמוני המבקרים בחודשי הקיץ. לא הרגשנו כלל בעומס תיירים ושוטטות קצרה בעיר הובילה אותנו לטיפוס למגדל המים של העיר ולתצפית ממנה. במגדל עצמו תערוכה לאורך קומות הטיפוס של היסטוריה מקומית.

הרחוב הראשי בגזיצ'קו

מגדל המים

העיר ממגדל המים - בכיוון ארבע רוחות השמיים.

"לעבודי מבנק לאומי היתה כזו מכונה" שמעתי את רון-עמי אומר וצוחק בקול רם כשירדנו בקומות מגדל המים ועברנו בין פרטי התערוכה של פריטים מההיסטוריה המקומית. "הייתי הולך לבנק עם אבא וכשאבא היה מפקיד כסף אצל עבודי (אחד הפקידים בבנק) האחרון היה משתמש בו כמכונת חישוב".... "יענו, מחשבון של היום?" שאלתי. "כן, כן, בדיוק כזה" ועמד שעה ארוכה עם זכרונות ילדות מול המכונה.

בדרכנו למעגן שממנו התכוונו לצאת להפלגה עברנו דרך לשכת המידע לתיירים (ul Warszawska 7) מתוך כוונה ללמוד כיצד מגיעים לשמורת לוקנאינו (Łuknajno reserve) שמורה שמפורסמת בקהילת ברבורי הפרא הגדולה ביותר שעוד נותרה באירופה. הצטיידנו במקום גם בלוחות הזמנים להפלגות היוצאות מהמקום.

שמורת לוקנאינו, ארבע ק"מ ממיקולאיקי, 40 ק"מ בערך מהעיר גזיצ'קו.

לשם נסענו למחרת.

החברה היו רעבים. התלבטתי אם לאכול מאחר והפלגות זה לא אחד הדברים שאני אוהבת לעשות. אני לרוב מרגישה רע מאוד במהלך הפלגה ואפילו הקצרה ביותר... אבל הרעב הכריע.

זה היה מושלם, המבורגר צמחוני וציפס.

(שכחתי להעתיק את שם המקום והכתובת... אבל זה ממש מול המעגן, מעברו השני של הכביש הראשי).

הספקנו בשניות האחרונות לתפוס את הסירה שעליה רצינו לעלות - אבל כבר לא היו מקומות ישיבה.

דוגמא לתעלות המקשרות בין האגמים.

בדרכנו חזרה לרכב - ראינו שמישהו החליט לשנות את עלילת אגדת האחים גרים על הנסיכה והצפרדע... 😆😆😆

השעה 22:00. ירח מלא. צילום מתוך מרפסת הבית לכיוון האגם.

לילה טוב.

הבוקר למחרת מתחיל שוב בסיור צילומים בגינה. בכל בוקר - אינסוף הפתעות חדשות.

נשל של ציקדה שהיה מודבק לעץ.

ככה למעשה מתחיל ענבר.

עינבר הוא למעשה שרף עצים מאובן בן מיליוני שנים שנכרה ממעמקי האדמה. בתמונה - נמלה בליבו של השרף. זה לא נראה כך אבל תסמכו עלי שכך זה היה. בעוד מליוני שנים, לאחר שהשרף יפול לאדמה וביום מן הימים יכרו במקום והוא יתגלה - הוא יקרא כבר ענבר.

ומי הופיע פתאום בבוקר? זוג ברבורים מדהים...

שמאוד אהבו את פרוסות הלחם שזרקתי להם.

והשניים האלה, שממש לא הבנתי את סיפור אהבה בניהם (ראו בסרטון)

וסרטון שביימתי 🙈... חברת Olloclip עשתה עבורי מעשה שלא נפוץ בימינו ורציתי להגיד להם תודה. ראיתי את זוג החלזונות הללו ובשבריר של שניה הנחתי את העדשה על קונכיית החלזון.

לקראת הצהריים נסענו לשמורת לוקנאינו (Łuknajno reserve).

הנסיעה היא בכבישים צרים, משובשים ומסדרונות עצים.

מגדל התצפית.

הכביש המוביל לאגם הוא שביל מלא מהמורות שהיו מלאות במים (הגענו יומיים לאחר הסערה). אני נהגתי ורון-עמי ניווט אותי בין השלוליות. נסיעה לאורך השביל הובילה אותנו אל מגדל התצפית.

הברבורים מקננים בחודשים אפריל-מאי אך נשארים באזור לכל אורכו של הקיץ. בלשכת התיירות אמרו לנו שהתקופה הטובה ביותר לצפות בהם היא בחודש אוגוסט. יש להצטייד במשקפת טובה מאחר ומיקומם באגם תלוי ברוח - לפעמים הם קרובים למגדל התצפית ולפעמים רחוקים.

מתצפתים על האגם (והיו בו מעט מאוד ברבורים).

לא ניתן להגיע לשפת האגם.

אהבתי את השלט. כתוב בו שזהו פרוייקט "הגנה על משאבי טבע יקרי ערך בפארקים, נגד לחץ תיירים מוגזם ובלתי מבוקר". הפרוייקט משותף לאיחוד הארופאי לפיתוח אזורי במסגרת תוכנית תשתיות ואיכות סביבה.

צודקים, האנושות משמידה את הטבע, אנחנו הורסים במו ידנו את כדור הארץ. יש יחסים טעונים מאוד בין הטבע והאדם - ואם קם מישהו ומצהיר על כך בגלוי ונותן פתרונות - אני בעד!

וכמובן שמסביב היה קצת מה לצלם...

אבקנים וצלקת של פרג

ויש לכם מושג מה זה? טקסטורה מדהימה של כנף פרפר.

ביום למחרת, כשהבטלה עברה כבר את גבולות הסיבולת 🤪 שלנו נכנסו לרכב ונתנו "לרכב להוביל אותנו", משהו שרון-עמי ואני מאוד אוהבים לעשות. ככה מגלים מקומות חדשים. הגענו למעגן נחמד שמצוי ליד מרכז פעילות Centrum Aktywnego ב- Piękna Góra.

במקום היתה פעילות של ילדים שיצאו לחופשה. אהבתי את הסדר בזוגות הנעליים שעמדו מסודרות על החוף והמתינו להם.

והמשכנו לשפת אגם Dargin תוך כדי נסיעה נעימה בעיירות שבדרך.

חזרנו ובסטן חיכה לנו....

סתם, אהבתי את הפוזה המצחיקה שבה הוא נתפס בעדשת המצלמה.

יום למחרת בבוקר חוזרים הביתה.

גילית שמעה על העוגב המפורסם בכנסיית גבירתנו בעיירה שביינטה ליפקה (święta Lipka) ומבקשת לעבור דרכה. על הכנסיה ותמונות תוכלו לקרוא כמו שכתבתי בפוסט שנקרא פלר ב'.

מסיימים את הטיול בארוחת צהריים בחיק הטבע.

וחוזרים הביתה...

אות הסיום לטיול... 😋

שבת שלום חברים ♥️

בהחלט האגמים המזוריים הם מקום ראוי לחופשה.