Białowieża National Park יחד עם דובי וגילית

את הפוסט הנוכחי אני רוצה להקדיש לדובי רומן וגילית רומן. Dubi Roman Gilit Roman

ככה, צעירים וחתיכים 🙈 כמו בתמונה הראשונה הכרתי את רון-עמי ודובי. הייתי אז חיילת והם היו חברים ❤️

יצאנו לפני חודש לחופשה משותפת וכאילו לא חלפו 40 שנה. ראיתי והרגשתי אותם חוזרים עשרות שנים אחורנית. כשפצחו בשירה ברכב - ידעתי שזה זה... היה המון זמן משותף והרבה דברים נאמרו. מסקנה ברורה אחת יש - אהבתי, אוהבת והיום - מעריכה כפליים.

דובי צלם. הבילוי המשותף היה עבורי למידה והתבוננות. אני אוהבת לצלם, בעיקר מאקרו. התחבטתי האם להכנס לעולם המצלמות אבל הייתי מספיק כנה עם עצמי לדעת שאני לא מסוגלת להסחב עם מצלמות ועדשות עלי, זו לא אני. זה מפריע לי, כבד לי ומטריד אותי. מעבר לכך, כבר תקופה ארוכה שאני מתחבטת בסוגיה מהי הגדרה לצילום טוב לאור העובדה שהיום כל צלם עובד על תמונה שצילם בתוכנת עריכה ומשנה את מה שצילם. מדוע להשקיע במצלמות יקרות ועדשות פומפוזיות וכבדות בכדי לצלם משהו ואחכ לערוך לתקן ולשנות בתוכנות עריכה. זה לא צילום בעיני. צילום הוא משהו נקי -צילמת ולא נגעת. ערכת נגעת ושינת - זו כבר עריכה, לא צילום... אולי צריך להמציא שם חדש לתחום של צילום ועריכה. אני יודעת שהמומחים בצילום יגידו לי שעצם הצילום במצלמה מסויימת - זו כבר עריכה ושינוי של האובייקט המצולם... אבל עדיין - יש ויש.

בכל אופן, הקשבתי הרבה והחלטתי - נשארת עם מצלמת הנייד שלי. הכי פשוט - שלוף צלם 🙈... אז שתדעו שכל התמונות שצילמתי עד היום ואמשיך לצלם - הן מהנייד ללא נגיעה אחת של עריכה.

נסענו למזרח פולין, למקום שנקרא Białowieża National park. אזור מדהים, יער ענק שפרוס בין שתי מדינות - בלארוס ופולין. חלקו הפולני הוא איזור מוגן בשם הפארק הלאומי ביאלובייז׳ה. יש המון מה לראות בפארק. זהו אזור מוגן שהוגדר ע״י אונסקו ב1979 כאתר מורשת עולמית. חלק ממנו הוא מקום שהכניסה אליו מוגבלת בשעות ועם מדריך, והיופי בו, כך מספרים, שיפה לראות את היער האמיתי, ללא התערבות האדם. קיימת גם שמורת הביז'ונים - בעל חיים שבתחילת המאה ה20 נשארו ממנו רק 50 פרטים כתוצאה מצייד בלתי חוקי. בטיפול צמוד של הרשויות גדלה האוכלוסיה וחלקה שוחרר לטבע. בחרנו לצאת לסיור ב03:00 לפנות בוקר בעקבות הביז׳ונים. היה לנו מדריך מקסים שחשף אותנו לסוגיות טבע רבות והעיקרית בניהם היא על הפרה בוטה של פולין עם הסכם אונסקו על שמירת היער. פולין מבצעת כריתה מסיבית של היער בתואנה של חידוש הצמחיה מה שלא מקובל על היערנים, גרינפיס ואירגונים דומים.

נסענו גם ל Kruszyniany. קרושיניאני הוא כפר שבו מתגוררת אוכלוסיה מוסלמית - צאצאי שבט הטטארים שהגיעו לפולין בתחילת המאה ה-15. הם מנהלים אורח חיים מוסלמי עם מסגד ובית קברות בלב הכפר ובעיקר משמש כיום המקום כאטרקציה תיירותית.

נסענו גם לפבניציה Pabianice, מקום הולדתו של אבא של גילית. היה מרגש עד דמעות להתרגש יחד איתה במיוחד לאור העובדה שלא זכתה לעשות את זה עם אביה.

וכמו תמיד, התמונות והמלל מספרים את החוויה...

ככה, כמו בתמונה הזו הכרתי את שניהם... צעירים וחתיכים.

יצאנו בשעת הצהריים. נסיעה של כ-6 שעות מורשה (עצירות לקפה וכו'). הגענו סביב השעה 20:00. ראו כמה אור ו....גשם.

למחרת עם בוקר עלינו לדווש על האופניים.

תמונות שצולמו במהלך הרכיבה.

הם ממחזרים הכל. גדר העץ היא גדר הפרדה בין הכביש ואחד הבתים.

מעניין כמה זמן יקח עוד לבונה עד שיפיל את העצים...

כמה רוגע שיש בתמונות הללו.

רק תקשיבו... רדפתי אחריה בנסיון לצלם אותה. הסתתרה ושרה.

הכל צולם בשעת הרכיבה.

אהבתי את תגובת החברים בפייסבוק לפרג האדום שצילמתי במיוחד את זו של איריס שהזכירה לי את אודרי, הצמח מחנות קטנה ומטריפה.

נמנעתי במכוון לא להפליל את עצמנו במה אכלנו כי זה היה שבוע של אכילה מטורפת ובלתי פוסקת. אבל קינוח אחד הייתי חייבת להראות לכם וזו היתה רק המנה שלי...😂 🤣 🤪

מנסה ללמוד איך מצלמים את השמש/אור

לאורך הדרך כנסיות מדהימות. דובי צילם כמעט כל כנסיה שעברנו בסמוך אליה. היו מדהימות. שווה פוסט בנפרד.

למחרת בבוקר, עם אור ראשון בשעה 03:00 (כן, ככה ניראת פה השעה 03:00 בבוקר) אנחנו יוצאים לסיור מודרך בעקבות הביזונים.

מנסה להעביר לכם את תחושת הבוקר המוקדמת... וכן, זה צולם בשעה 03:00 לפנות בוקר.

חוצים את היער במטרה למצוא את הביזונים.

ותפסתי את דובי בכל מיני תמונות... אוהבת את הגדולה משום שקשה להחליט בה אם היא מצויירת או שזה צילום.

עלינו על עקבות. מימין - כלב וצבי, משמאל - ביזון.

בכדי שתבינו אחרי מי אנחנו רודפים. זה רק פסל, זה איננו ביזון אמיתי.

חורש טבעי, בתול... אין פלא שהחי והטבע חוגג כאן בלי הפרעה.

עדיין מחפשים את הביז'ונים..

ועולים גבוה, לנקודת תצפית...

ומחפשים דרך העדשה...

ואין לכם אלא להאמין לי שזה הם... ראינו אותם. 3 חברה ע נ ק י י ם! תמונות לא ברורות - אבל יש בהן משהו יפה.

עייפים אך מרוצים התחלנו את הדרך חזרה כעבור כמה שעות.

Ślimak, the polish snail, שלימק, החלזון הפולני

מאחר וחזרנו לקראת הצהריים ויום שלם עמד עוד לפנינו נסענו לכפר קטן בשם Kruszyniany קרשוינאני .

בקרושיניאני חיה קהילה קטנה של טאטרים (מתוך 4900 שחיים בפולין) לצד המקומיים. הטאטרים הם צאצאי שבטים ממוצא מונגולי שפלשו במאה ה-13 לאירופה מאסיה המזרחית והמרכזית ומסיביר. לשיא התפשטותם הטריטוריאלית הגיעו הטאטרים כאשר כבשו חלקים של גרמניה והונגריה תחת התנהגתו של באטו חאן, נכדו של ג'ינג'יס חאן. מספרים כי לפולין לא נכנסו הטאטרים אבל מיכוון שנחשבו לאנשי מלחמה טובים וחזקים הם הוזמנו להתגייס לשורות הצבא הפולני ובתמורה קיבלו חלקות אדמה עליהן יכלו להתיישב ולבנות קהילות.

הטאטרים בפולין הינם מוסלמים סוניים. שפתם היא פולנית ואין הם יודעים לקרוא את הקוראן בערבית כך שאת התפילות הם לומדים בע"פ ומעבירים מאב לבן.

בקרושינאני מסגד קטן שניתן לזהותו ע"פ בית העץ הירוק שבו הוא שוכן, בית קברות וגם מסעדה קטנה עם כמה חדרי אירוח המגישה אוכל טאטרי מסורתי וכל זאת באווירה כפרית, מיוחדת ואותנטית. בסמוך למסעדה ניצב אוהל מונגולי, המרוהט בפנים בריהוט מונגולי טיפוסי, שגם בו ניתן לבקר ולהתרשם מאורח חייהם של הטאטרים, כפי שהיה לפני שהגיעו לפולין, עוד בזמן שגרו במונגוליה.

ב-20.11.2012 הוכרז הכפר ע"י המועצה למורשת פולין כאתר היסטורי לאומי רשמי.

(מתוך ויקפדיה)

הייתי חייבת. חלק מהבגרות שלי. עורר בי נשכחות...

ג'ינגס חאן. השיר הזוכה באוריוזיון 1979. מתוך יוטיוב (מתנצלת על האיכות אבל זה מה שמצאתי).

כך נראה המסגד.

ובפנים...

בכניסה כולנו חלצנו נעליים.

מעבר לכביש, מתחם תיירותי לחלוטין שבתחומו ממוקמת מסעדה המגישה מאכלים טאטרים, יורטה - אותו אוהל שבו התגוררו הטאטרים בעבר ומתחם מוזאון שהוקם בהשקעה של 5 מליון אירו שחלקו העיקרי הגיע מכספי האיחוד הארופאי.

משמאל - היורטה בתמונה שצילמתי במוזאון. מימין כפי שהיא נראת במתחם התיירותי.

בתוך המוזאון החדש חדש שלהם.

עייפנו ורצינו לאכול. התברר כי הגענו בערב צום הרמאדן והדבר שהכי רצינו - מאכל שנקרא Pierekaczewnik - שכבות של בשר גבינה ותפוח עץ (מעדן אמיתי) לא הגישו. שתינו קומפוט (מאוד טעים). בתמונה ליד הכוס אתם יכולים להבחין בתמונה של האישה שמנהלת במרץ רב את מתחם בית הארחה הזה - Dżenneta Bogdanowicz שמה. שפית מדהימה (היתה בישראל ואכלתי ארוחת ערב שהכינה).

התמונה להמחשה מהאינטרנט.

שאני אשאיר אותכם לא מסופקים? לפחות בעין שיהיה טעים. סרטון באורך מלא איך Dżenneta Bogdanowicz מכינה Pierekaczewnik.

חוזרים למחרת לורשה.

בדרכנו עוברים דרך עיירה קטנה בשם Krynki, קרינקי.

מקהילה ענפה שמנתה כ-9000 יהודים נותר רק בית הכנסת שמשמש כיום בית קולנוע/בית תרבות של המקום. המבנה מוזנח ומלוכלך באופן שצובט את הלב.

ביום שלפני שובם של דובי וגילית ארצה אנחנו נוסעים לפבניצה Pabianice. עיר בפולין שמונה כיום כ-66,000 תושבים והוקמה בסביבות המאה ה-10.

אחרי ביקור בכתובת בה גדל אביה של גילית הסתובבנו ברחובות הסמוכים והגענו למקום שבו עמד בית הכנסת. הבתים הסמוכים לו עומדים וקיימים ואילו בית הכנסת נהרס ע"י הגרמנים עד היסוד. גילית עומדת תחת שלט קטן המציין שזה המקום בו עמד בית הכנסת. ניתן לראות את קווי המתאר שצויירו על קיר הבניין כזכרון לבית שעמד שם ונהרס.