גדנסק 2: חלק ב' - העיר העתיקה ועוד קצת... | Gdansk - The old city and ...some more

(פוסט 6/10 - טיול בצפון פולין שעשינו בספטמבר 2019)

עצרנו להפסקת קפה.

עוגת שמרים גבינה מעולה!

Pellowski Cafe. Kawiarnia, Długa 40 - בכתובת

גבריאלה ניצלה את ההזדמנות ושאלה אותנו:

"מה לדעתנו 3 המילים המשונות בעברית? היוצאות מן הכלל? התמוהות?"

ואווו.... התקילה אותנו. התחלנו לגמגמם... לפני שתמשיכו הלאה - נסו לחשוב על כאלה.

כמו יום קודם, הוציאה גבריאלה פתק קטן, זה שבתמונה והקריאה לנו את הכתוב:

מקסים ❤️

עוד אחד משיריה של Wisława Szymborska (ויסוואבה שימבורסקה)

מזרקת נפטון (Fontanna Neptuna)

ממוקמת בחזית של Artus Court.

פסל ברונזה של נפטון - אל הים הרומי.

"תלאות" רבות עבר הפסל:

נוצר ע"י ב-1615 ע"י האמנים פיטר גוסן ויוהן רוגה (Peter Gusen and Johann Rogge).

ביוזמת מי שהיה אז ראש העיר גדנסק- ברטהל שכטמן (Barthell Schachtmann), שרצה להציב את דמותו של אל הים בעיר במטרה לבטא את הקשר של העיר עם הים, יזם ב-1617 האדריכל אברהם ואן דן בלוק Abrahama van den Blocke את פרוייקט הצבת הפסל (להזכירכם - בנה גם את שער הזהב-Brama Złota). ב-1633 הוסב הפסל למזרקה. ב-1634 היא הוקפה בגדר מעוטרת בנשרים פולנים מוזהבים. ב-1757 שונה מסד המזרקה והיא עוצבה אחרת, בסגנון רוקוקו (שימוש בצבעים עדינים, דמויות עדינות, מביעות שמחה בדרך כלל וחיות חיי מותרות) והוסף בה מערך של יצורים ימיים. במהלך מלחמת העולם השנייה היא פורקה והוסתרה יחד עם רבים מאוצרות העיר. היא הוחזרה למקומה בשנת 1954 וב-1988 כוסו איברי המין של המזרקה בעלה תאנה. ב-2011, אחרי כמעט 60 שנה היא שופצה ושוחזרה באופן יסודי.

אגדה מסתובבת בקשר שבין המזרקה והוודקה גולדווסר. האגדה מספרת כי הוודקה, שהומצאה ב-1598 בדנציג (כיום גדנסק), שבה נראים חלקיקים מוזהבים במשקה נוצרה בגלל כעסו של נפטון על מנהג השלחת מטבעות לבריכה ובשעת כעסו הושיט את קלשונו למים והפך את מטבעות הזהב לחלקיקים קטנים.

על מקור המים למזרקה - חלוקות הדעות... לא הצלחתי למצוא מקור מיהמן שיסביר מהיכן באמת מגיעים המים למזרקה. קראתי שהיא יושבת על באר, במקום אחר קראתי שהמזרקה הופעלה ממי גשמים שנאספו ועל כן פעלה רק 3 ימים בשבוע. במקום אחר קראתי כי תעלה תת קרקעית נחפרה לנהר Motlawa  שסיפק מים לעיר ואפילו על כך שעל גג Artus Court הוצבו ברכות מים.... והאמת? אין לי תשובה.

בית Artus Court

Artus Court

היום היינו מגדירים את Artus Court כלשכת המסחר והתעשיה.

שימש כמקום מפגש לאבירים בימי הביניים, מקום מפגש של סוחרים ומרכז חיי חברה ונקרא על שם דמותו האגדתית של המלך ארתור. שימש בית משפט לסוגיות מסחר ארציות ובנלאומיות כבר במאה ה-15, ושימש גם כאולם ארועים ותערוכות.

גם הבניין הזה נבנה מחדש אחרי מלחמת העולם השנייה והיום משמש כמשכן המוזיאון ההיסטורי.

פנים האולם מעוצב בסגנון גותי. הקירות מכוסים בלוחות עץ מעוצבים בעבודת יד נפלאה.

אחת מאוניות התלויות בתקרת בית המשפט (הימנית) מייצגת את Felucca - סירת מפרש תורכית מעץ שהיתה אופיינית לספינות במזרח התיכון.

עבודת עץ מדהימה על חלק מהלוחות.

תמונה באיכות גרועה, אני יודעת...אבל צילמתי אותה בצילום פנורמה (לא מוצלח) כי רציתי לתפוס את גודלו המדהים. זהו תנור לחימום החלל בגובה 10 מטרים, מהבודדים מסוגו באירופה. מתוארך לשנת 1546. עשוי מיותר מ- 500 אריחים בודדים. עיטורי הארחים מציגים מנהיגים, נשק ודמויות אלגוריות (כאלו שנועדו להעביר מסר כלשהו). ניתן לראות אותו בתמונה הראשונה של האולם, מצד ימין.

צילמתי מקרוב את האריחים. עבודת אומנות!

צלמיות עץ אלו היו מעל מקום מושבם של המשתתפים בדיונים ובמשפטים שהתקיימו באולם. כל צלמית (ולעיתים הופיעו גם שמות) סימנה את מקום מושבו של האיש שהשתתף.

יצאנו מ-Artus Court ופגשנו את מד החום פרנהייט הענק.

מד חום זה הוצב לזכרו של דניאל פרנהייט (Daniel Gabriel Fahrenheit) מי שהמציא את מדחום הכספית. דניאל פרנהייט היה פיסיקאי מהנדס, בן להורים גרמנים, שנולד בגדנסק וחי את חייו בהולנד....😎. על האנדרטה תלוי דגם מדחום מקורי משנת 1752.

גבריאלה רצתה להראות לנו את הממצאים הארכיאולוגים שנמצאו בשחזור העיר ואיך הם שולבו בבניה העכשיות. נכנסנו למלון רדיסון בלו Radisson Blue Hotel וזו הרצפה עליה דרכנו.

ממצאים ארכיאולוגים על רצפת מלון רדיסון השקופה.

חלל המדרגות במלון רדיסון בלו

המשכנו לרחוב Powrożnicza.

פעם, מאחר ולא היו שמות לרחובות, היה נהוג לתת סימן בבתים שאליהם התכוונו.

היה קשה לצלם - אבל כאן, דמויות המרזב שימשו סימן זיהוי לבניין - צפרדע, פיל, שעון.

פיל ושעון

צפרדע ו.... משהו בלתי מזוהה.

אם תקלידו בגוגל תמונות את המשפט Rynna gdansku (מרזבים בגדנסק) תקבלו צילומי ברורים יותר של המרזבים שצילמתי.

הסיבה האמיתית שצעדנו דרך הרחוב הזה היתה שחיפשנו מקום לארוחת ערב ליום למחרת. ערב ראש השנה... רצינו להתפנק ולחגוג. גבריאלה הובילה אותנו למסעדה שלדעתה מאוד מאוד ממולצת - וזו היתה אכזבה אמיתית ביתר.

הפוסט הבא שלי ישא את הכותרת - "הפוסט שלא נכתב" ויוקדש למדוע שיניתי גישה ויותר לא אכתוב המלצות או דיס-המלצות. ואם כן אעשה זאת - אעשה זאת באופן אחר (שעוד לא החלטתי כיצד). שינוי הגישה נובע מהתעמקות בנושא לשון הרע ותביעות כנגד אנשים שכותבים... אז תשארו במתח עד הפוסט הבא.

בכל אופן - למסעדה ההיא הלכנו יום למחרת והתאכזבנו קשות. זה לא מנע מאיתנו להרים כוסית לחיים, לאחל שנה טובה והמון אושר ובריאות לכולנו.

רק אושר, בריאות ואהבה ❤️❤️❤️❤️

השער הירוק (Brama Zielona)

יצאנו מרחוב Długa דרך מה שמכונה השער הירוק The green gate.

התמונה מצולמת ממזרח למערב.

המבנה הראשון נבנה ב-1564, כמבנה מגורים. הוקם על שריד ביצורי העיר מהמאה ה-14. במאה ה-16 נהרס לחלוטין והוקם זה שתמונתו למעלה. מאחר ולא שימש את המטרה שלשמה נבנה (מגורים לבית המלוכה) שימש כמקום מושבם וכינוסם של איגודים שונים - איגוד הסביבה, איגוד היערות וכו.

שמו של הבית ניתן לו על שום הגשר שנבנה על נהר מוטלבה (Motlawa River) והאבן הגולמית שבו שהיתה בגוון ירקרק. החלונות שמעל השערים שובצו זכוכית בגוון ירוק.

יש הטוענים כי שמו של הגשר והשער מגיעים מהצבע הירוק של המים במקום. הצבע הירוק כפי שאתם רואים בתמונה נובע מעונתיות התמונה הבאה:

עדשת מים זעירה Lemna minor.

שייכת למשפחת הלופיים. גדלה במקווי מים עומדים עשירים בתרכובות חנקניות. החלק הירוק צף על פני המים ויש לו שורשים הטבולים במים. הם זעירים מאוד ולמרות גודלם הם מכסים משטחים עצומים במעטה צפוף. הצמח מתרבה בקצב מהיר מאוד וללא טיפול ושליטה הוא יכול לכסות מקווי מים שלמים ולפגוע בצמחי מים אחרים.

לאחר תום מלחמת העולם השנייה שרדו רק הקירות החיצוניים של הבניין.

היום הוא משמש כחלק מהמוזיאון הלאומי אבל להבדיל מחלקי המוזיאון האחרים, כאן אין תצוגות אוספים קבועות. משמש בעיקר לתערוכות וכנסים.

מבט מהגשר הירוק על Motlawa River, לכיוון צפון. תמונה זו צולמה באפריל 2016 כשהיינו בפעם הראשונה בגדנסק. אם תסתכלו על תמונת הנהר למעלה, זו עם עדשת המים, תוכלו לראות איך תוך 4 שנים התמלאה הגדה המערבית בבניינים למגורים.

בנקודה זו נפרדנו בצער מגבריאלה. אנחנו נהננו ממנה מאוד.

ממליצה מאוד למי שיבחר בהדרכה - לפנות אליה.

כדי לחזור לרכב היינו צריכים לחזור את אותה דרך ועשינו אותה ברחוב מקביל - דרך רחוב Mariacka. לרחוב מארייצקה (בפולנית זה השם מארי, על שם הבזיליקה, מאריה הקדושה שבקצה הרחוב), נכנסנו דרך שער סנט מארי.

כשבקצהו השני של הרחוב- בזילקת מאריה הקדושה.

הייתי מוכנה להתגורר ברחוב Mariacka שהיום הינו מדרחוב. שקט, המון אלמנטים אדריכליים ישנים - מדרגות, טרסות ומרזבים, גלריות במרתפים, דוכנים למימכר ענברים ובתי קפה. 

אחד האלמנטים האדריכליים הבולטים מאוד ברחוב הוא המרזבים (בפולנית Rynna) דוגמת זה שבתמונה.

גרגוילים - כך הם נקראים. מקור המילה בצרפתית - Gargouille.

כשהיינו במקום - לא ידעתי שקוראים להם גרגוילים. רק מאוחר יותר נודע לי כי זהו שמם.

גרגוילים מבחינתי היו החברים של קוואזימודו 😊.

אוייי... כמה נהרות של מים ובכי בלתי נשלט 😭😢 היו בבית כשתום היתה צופה בגיבן מנוטרדאם.

מודה ומתוודה שלרגע לא חשבתי מדוע הם נקראו כך... 🤦‍♀️

כמה מילים על גרגוילים: (מתוך ויקיפדיה)

גרגוילים הם פסלים שמאפיינים את האדריכלות הגותית. הם ממוקמים כמרזבים ומעוצבים כמפלצות/שדים שאמורים להפחיד את אלה שעומדים למרגלות המבנה.

הגרגויל הוא מאפיין גותי המשקף אלמנטים מסוימים של התקופה שבה היה פופולרי - הקדשת תשומת לב רבה לפרטים פיסוליים גם אם אף אחד (חוץ מהאל כביכול) לא יכול להתבונן בהם מקרוב, והשלטת פחד על ידי הכנסיה. יש הטוענים שמטרת הגרגוילים לא הייתה להפחיד את האנשים אלא להפחיד רוחות רעות ושדים ולמנוע מהם להיכנס לתוך הכנסייה.

בקרב חוקרי אמנות גותית נהוג להבחין בין "גרגויל" ל"גרוטסק" כאשר הראשון הוא מרזב המעוצב כמפלצת והשני הוא כל פסל של מפלצת שאיננו מרזב. עם זאת, מחוץ לחוגים המקצועיים מקובל לכנות את שני סוגי הפסלים בשם "גרגויל".

מיכוון שכבר למדתי את הנושא אז מצרפת לכם קישור לסרט באורך מלא על העניין ביוטיוב.

סרט מעניין מאוד באורך מלא מערוץ יוטיוב שעוסק בגרגוילים.

רחוב מארייצקה הוקם במחצית הראשונה של המאה ה-14. ידע "החלפת זהויות" רבה. היה ידוע בשמות - Frauengasse, Woman, Maiden ומאז 1945 ידוע בשמו הנוכחי. 

רק בנייתו של שער סנט מארי במאה ה-15 הביאה לסיומם של ההצפות והאזורים הרטובים והביצתיים שהיו נחלת הרחוב הזה (בעיות שיפועים והצפות מנהר Motlawa).רחוב מארייצקה נפגע קשות במלחמת העולם השניה. בתקופה שלאחר המלחמה נעשו מאמצים רבים לשחזרו ולהחזיר לו את אופיו האמיתי.

מעקות לאורך הרחוב - של מרפסות וגרמי מדרגות.

סופו או התחלתו - תלוי מהיכן אתם מגיעים של רחוב Mariacka היא:

בזיליקת מאריה הקדושה. תמונה שצילמתי מבית הדירות שהתגוררנו בו בביקור הראשון.

בזילקת מאריה הקדושה: St. Mary's Church

על הקמתה הוכרז ב-1343 והיא נבנתה בשלבים במשך 159 שנה.

מוכרת בעולם ככנסיית הלבנים האדומות הגדולה ביותר. בתוך הכנסייה מקום ל 25,000 איש..

למתעניינים על ההיסטוריה של המקום ניתן לקרוא כאן.

הכנסיה - מבט פנימה

השעון האסטרונומי שבכנסיה.

אנדרטת הקינדר-טרנספורט:

תחנת הרכבת בגדנסק, צולם בביקור הראשון.

בחזית תחנת הרכבת אנדרטה המוקדשת לילדי הקינדר-טרנספורט.

קינדר-טרנספורט היה כינוי למבצע הצלה של 12,000 ילדים יהודים ושאינם יהודים משטחי גרמניה הכבושים - לבריטניה. המבצע התקיים בין 12/1938 ל-09/1939. כיום ידוע על 10,000 ילדים יהודים שניצלו במבצע הזה.

הילדים הוסעו ברכבות ממקום מגוריהם להולנד ומשם נשלחו באוניות לאנגליה.

רבות נכתב על העניין ובמיוחד על התחושות הקשות של הילדים שהלא הבינו מדוע נזרקו ע"י משפחותיהם. רק ברבות השנים הבינו כי המטרה היתה להצילם.

פרנק מייסלר היה ילד שניצל במסגרת המבצע והוא זה שנבחר לתכנן את האנדרטה לזכר המבע.

הוא בנה 4 אנדרטאות, עשויות ברונזה, די דומות אחת לשניה שמתארות 5 ילדים צעירים בגודל טבעי עומדות על במה מבטון ובבהם פסי רכבת.

האנדרטאות מוצבות ב-4 תחנות רכבת שונות: אנגליה-ליברפול, גרמניה-ברלין, הולנד-רוטרדם ופולין-גדנסק, מקום הולדתו של מייסלר והמקום האחרון בו ראה את הוריו.

מוזיאון סולידריות:

את אתר האינטרנט של מוזיאון סולידריות פותח סלוגן שאני פוגשת בכל כך הרבה גרסאות ובהמון שפות:

בפולנית: POZNAJ HISTORIĘ, ZADECYDUJ O PRZYSZŁOŚCI

באנגלית: DISCOVER HISTORY AND DECIDE ABOUT THE FUTURE

ובעברית: גלה את ההיסטוריה והחלט לגבי העתיד

מוזיאון סולידריות - תמונה שצולמה ב-2016 בביקור עם תום ושנהב.

Pomnik Poległych Stoczniowców 1970

האנדרטה לזכר הנופלים, פועלי המספנות 1970.

אהבתי שאתר האינטנרט שלהם נפתח בשאלה - מה מטרת המוזיאון, אח"כ ההיסטוריה וסיפור המעשה.

מכל המטרות שהציב לעצמו המוזיאון התחברתי לזו שדיברה על מאבק למען חופש, צדק, דמוקרטיה וזכויות אדם וזאת במיוחד לאור הדיון היום בארוחת הצהריים ביני ובין רון-עמי על - מדוע לא יוצאים בישראל למאבקים בדמות הפגנות סוערות? (שהתעורר על רקע שריפת הבנק המרכזי באירן בעקבות עליית מחירי והגבלת מכירת הדלק).

מבואת הכניסה למוזיאון.

סיפור המעשה: (ויקיפדיה)

ב-1970 החלו הפגנות עובדי מספנות בגדנסק וגדיניה, בצפון פולין במחאה על ייקור מצרכי המזון הבסיסי. נשיא פולין דאז, ולדיסלב גומולקה (כן, כן, אותו אחד שאחראי למה שאנחנו קוראים עליית גומולקה) נתן הוראה לפזר את המפגינים בכוח. החיילים פתחו באש לעבר המפגינים ועשרות נהרגו ונפצעו. המשטר הודה במותם של 6 אנשים בלבד וכל השאר נקברו בחשאי.

שביתות וסיכסוכים שהוכרזו במספנות גדנסק הביאו להקמת ארגון סולידריות ב-1980. חשיבותה העיקרית של סולידריות היה בשבירת מונופול המפלגה הקומוניסטית כארגון פוליטי יחיד במזרח אירופה. השביתות הפגינו את כוחה הרב של התנועה ומיליוני חבריה. שביתות אלו גרמו לבסוף לממשלת פולין הקומוניסטית להכריז על משטר צבאי במדינה.

ב-1980 ניסה המשטר לפתור את הסכסוך עם פועלי הנמל באמצעים לא אלימים בשיחות דרך איגוד סולידריות בראשות לך ואלנסה.

אחת הדרישות הראשונות של הארגון הייתה להקים אנדרטה לחללי 1970. לכך הסכימו השלטונות ותוך זמן קצר הוקמה האנדרטה ענקית ב"כיכר סולידריות" בכניסה למספנות גדנסק.

האנדרטה נחנכה ב- במלאת עשר שנים לנפילת עובדי המספנות.

היא עשויה מפלדה במשקל 139 טון ומתנשאת לגובה 42 מרטים. היא הוקמה במקום שנהרגו 3 מפגינים במאורעות 1970. לידה יש קיר שעליו לוחות זיכרון לנופלים.

זאת האנדרטה האנטי קומוניסטית הראשונה שהוקמה במדינה קומוניסטית.

סולידריות צמחה והתחזקה על רקע היחלשות הסוציאליזם בברית המועצות בשנות השמונים, לאחר ההסתבכות במלחמת אפגניסטן וההרעה במצב הכלכלי בה.

כשכשלו השיחות עם פועלי הנמל וארגון סולידריות, הכריז בדצמבר 1981 ראש ממשלת פולין דאז, וויצ'ך ירוזלסקי, על מצוד אחרי חברי סולידריות, תוך שהוא מאיים בעונשי מוות וכולא את מרבית מנהיגי הארגון.

בדצמבר 1982 הוצא הארגון אל מחוץ לחוק.

עד אמצע שנות השמונים שרדה סולידריות בעיקר כארגון מחתרתי שנתמך בידי הכנסייה וה-CIA האמריקאי, אך כוחה היה מספיק על מנת לסכל את ניסיונות הרפורמה העצמאיים של ירוזלסקי. ב־1988 פרץ גל שביתות שהכריח את הממשלה לפתוח בשיחות עם סולידריות.

באפריל 1989 חזרה סולידריות למעמד חוקי והורשתה להשתתף כמפלגה בבחירות.

בבחירות מוגבלות אלו זכו נציגיה בניצחון מוחלט והציתו את תקוותם של אנטי-קומוניסטים אחרים במרכז ומזרח אירופה.

בסוף אוגוסט 1989 הרכיבה סולידריות את הממשלה, וולנסה התפטר משורותיה על מנת לכהן נשיא פולין.

מאז, הארגון חזר לתפקד כארגון עובדים מסורתי ופחות כמפלגה פוליטית. כוחה הפוליטי כיום קטן.

תערוכה נפלאה ומעניינת לדעתי...

באחד האולמות, קירות לבנים ועליהם בשלל שפות מתנוססים המשפטים הבאים:

(*) כל אדם זכאי לחירות ההתאספות וההתאגדות בדרכי שלום.

(*) כל אדם יש לו את הזכות לחיים לחירות ובטחון אישי.

(*) כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם.

ובחרתי לסיים בפוסטר שמתנוסס על אחד הקירות: (דמותו של לך ולנסה)