גדנסק 1: מוזיאון מלחה"ע השניה ו-ווסטרפלטה.

(פוסט 4/10 - טיול בצפון פולין שעשינו בספטמבר 2019) 

Gdansk: Museum of the Second World War & Westerplatte

גדנסק ❤️

רק מהמחשבה כמה יש לכתוב עליה - נלחצתי 😉

לינה: מלון Zatoka.

מיכוון שהיינו עם רכב הרשנו לעצמנו לקחת מלון שלא במרכז העיר ומצאנו אחד חדש יחסית, 10 דקות נסיעה מהמרכז, כשמתחת סניף סופמרמרקט 🙃 - מבחינתנו היה מושלם.

אמרתי לכם שבפעם הראשונה בגדנסק הייתי די בהלם.

ידעתי שיש המון מה לראות בעיר וחיפשתי חוויה מתקנת.

הגעתי למסקנה שלעיתים, כשמגיעים למקום חדש, מוגבלים בזמן ועם אנשים נוספים - הטוב ביותר הוא לחפש מדריך צמוד.

קיבלנו המלצות מאדם קורן, בחור מאוד מיוחד וכשמו כן הוא - אָדָם וקורן ❤️.

ישראלי, נכד לחסידי אומות העולם, שבחר לחיות בפולין.

אדם מנהל אתר שנקרא "פולין - לא מה שחשבתם" ומשתדל להראות שלפולין גם פנים אחרות. שהיא איננה רק שואה. (ממליצה לכם מאוד מאוד מאוד על סיורים עם אדם. פרטים בקישור).

יצרנו קשר עם גבריאלה.

(Gabriela Kosicka, gabkosi@poczta.onet.pl, Tel: +48 501 178 668)

שוחחנו איתה טלפונית קודם למפגש והיא היתה עלומה בעיננו.

מסוג האנשים שאתה לא יכול לתאר איך הם נראים ובני כמה הם.

כשפגשנו אותה היא הזכירה לי את הסלוגן "פצצת אנרגיה צהובה" - קטנטונת, מלאת מרץ, מצחיקה, עשירה בידע (בעיקר ספרותי), חייכנית ואחת שלא הסתכלה אפילו לרגע אחד על השעון.

כשהחלטנו לנסוע לגדנסק רון-עמי אמר שהוא חייב לבקר במוזיאון מלחמת העולם השניה -ומבחינתו, אם אני לא רוצה להצטרף - שאמצא לי חלופה (אני לא כמוהו בענייני המלחמה, ההיסטוריה וכו').

טלי וחיים הביעו גם הם את רצונם ללכת למוזיאון - אז הצטרפתי.

קבענו עם גבריאלה 2 סיורים: האחד סיור מודרך במוזיאון והשני סיור בעיר העתיקה.

1. מוזיאון מלחמת העולם השניה The Museum of Second World War.

שורת המחץ: מרשים ביותר, חובה לבקר.

הרעיון: להציג את המלחמה מנקודת מבטם של הפולנים -כי  הרי ברור שגם הם היו קורבנות המלחמה ההיא. אי אפשר לצייר את המלחמה בשחור או לבן, היה המון בתָּוֶךְ הצבעים הללו ובאמצעות סיפורים על פרטים קטנים, על אנשים, על האזרח והאדם הפשוט מנסה המוזיאון להראות כי בעצם כולם היו קורבנות העימות.

הזמן הדרוש: בלתי מוגבל.

הזמן הרצוי: יש המון מידע, סיפורים, חוויות, חפצים, עושר בפרטים והמחשות. בסיומו של סיור מודרך בן 3 וחצי שעות אתה למד שיש עוד הרבה מה ללמוד. אחרי שעתיים וחצי - אתה כבר מותש...

באפריל 2009, בישיבת הדריקטוריון הראשונה של הנהלת המוזיאון אמר  מי שהיה אז שר התרבות

והמורשת הלאומית בוגדן זדרויבסקי: "הסיבה להקמת המוזיאון למלחמת העולם השנייה בגדנסק, היא על מנת להראות את נקודת המבט הפולנית על המלחמה באופן שאפשר להבין גם את הלא-פולנים. אנשים במערב לא מכירים את כל העובדות על מלחמה הזו וחשוב מאוד לאינטרס הלאומי הפולני שהמוזיאון יספר את סיפור צבא הבית ואת תרומתו לניצחון בעלות הברית על הנאציזם". (תרגמתי מפולנית בעזרתו של גוגל ....🤦‍♀️)

התחרות לעיצוב המבנה היתה תחרות בנלאומית ווהזוכה היה משרד אדריכלים בשם "קוואדראט" שמקום מושבו הוא בגדיניה, פולין. בינואר 2010 נבחרו הזוכים מתוך 138 הצעות שהוגשו.

המבנה ענק ללא ספק. הוא נחלק ל-3 אזורים שמסמלים את היחסים בין העבר בתקופת המלחמה, ההווה והעתיד:

העבר - הטרגדיה, שוכנת במפלסי המרתף של הבניין, ההווה מופיע במרחב הפתוח סביב הבניין והעתיד בא לידי ביטוי במגדל  הנטוי, שהזכיר לי פריסקופ, ופורץ מהאדמה בגובה 40 מטרים עם חזית זכוכית ובו שוכנים ספרייה, חדרי קריאה, תערוכות קבע/מתחלפות ובית קפה עם נוף פנורמי על גדנסק (עלינו למעלה אבל לא מצאנו נקודה שמאפשרת תצפית ברורה).

ב-2015, עם עליית מפלגת PIS - מפלגת החוק וצדק לשלטון התחולל כאוס סביב פתיחת המוזיאון.

המוזיאון נקלע למאבקי פוליטיקה. ויכוחים רבים היו לגבי זוית הראיה שבה מתוארות התערוכות והשאלה האם הן מוצגות באופן אובייקטיבי. שר התרבות הפולני החדש טען כי על המזיאון להתמקד בנקודת הראות הפולנית למלחמה בלבד.

טימותי סניידר (Timothy Snyder) היסטוריון מאוניברסיטת ייל המתמקד בהיסטוריה של מרכז ומזרח אירופה ובשואה, ומי שהיה יועץ בחבר ההקמה, כתב ב-2016 מאמר שכותרתו היתה פולין נגד ההיסטוריה (שווה קריאה, המאמר מתורגם). גם נורמן דייויס, היסטוריון בריטי אמר שהטענות והדרישות לשינוים באופן בו הוחלט לפתוח את המוזיאון הם "חלק מנסיונה של הממשלה הנוכחית לשכתב את ההיסטוריה" וגם הוסיף "זהו אחד המאפיינים הבולטים של משטר רודני או טוטליטרי - הם רוצים לשנות את העבר..." (עיתון הארץ 14.11.2016)

המוזיאון נפתח לציבור במרץ -2017.

המוזיאון בזויות שונות. צורתו הזכירה לי פריסקופ שפורץ החוצה על מנת לצפות על פני השטח... ובהשאלה - על העתיד.

מפלס הכניסה. קומה מינוס 3.

המוזיאון בנוי כמסדרון ארוך וממנו מסתעפים אולמות שבהם סיפור המלחמה.

קיר בטון חשוף וקר מוביל במבט את המבקר אל עבר הקומות העליונות של המוזיאון ואל חָרָךְ אור ממנו נכנס אור יום לקומות שמתחת לאדמה.

אחד האולמות בראשית המסע - זה שעסק בפרופוגנדה הגרמנית.

כדי לתאר לכם את תוכנו של המוזיאון בחרתי להביא לכם ציטוט מתוך כתבתו של ישי פלג שפורסמה "במקור ראשון" (בלי להרים גבה בבקשה) בפברואר 2018 - ומתארת את מבנה המוזיאון. כתבה מאוד מעניינת.

"הפרק הראשון מספר על הדרך הארוכה ל־1939 – מהקונפליקטים שיצרה מלחמת העולם הראשונה, דרך עליית האידיאולוגיות הטוטליטריות ברוסיה, באיטליה ובגרמניה, ועד העימותים המידרדרים בספרד, בסין ובצ'כוסלובקיה.

מעל הפרק הזה מרחף נרטיב אחד: הברית בין הקומוניזם לנאציזם, בין סטלין להיטלר, היא שהרסה את אירופה, ובתוכה את פולין. המבקר עובר בין תמונות הענק של שני המנהיגים וקורא את ציטוטיהם. הוא חולף במסדרון אדום שבצידו האחד דגל הפטיש והמגל ובצידו האחר דגל צלב הקרס. קיר ענק מציג על גבי מפה שחורה את גבולות הסכם ריבנטרופ־מולוטוב, שחילק את פולין ומזרח אירופה בין הסובייטים לנאצים".

דוגמא לפולחן הפירר. פריט מקורי. סלע חרוט שפוזר ברחבי גרמינה וכלל נטיעת עצי אלון כדי לציין את יום הולדתו של המנהיג.

אי אפשר היה שלא להרגיש את העוצמה

ההמחשה היתה יוצאת מן הכלל.

עד לרמת שחזור רחוב על חנויותיו לפני המלחמה. מעין כניסה לאוירה.

במרבית מהאולמות ניתנה דוגמא למישהו שהמוטיב בחדר נגע/עסק בו, כמו סיפורה של Leni Riefenstahl בחלק שעסק בפרופוגנדה הנאצית.

לני ריפנשטאהל היתה אמנית שהפכה לאחת הנשים הבודדות בגרמניה שביימה סרטי תעמולה נאצים. אופיה של מערכת היחסים שלה עם היטלר נותרה עלומה עד יום מותה. היא נעצרה לאחר המלחמה אך הוגדרה כ"אוהדת הנאצים" בלבד ללא קשר לפשעי מלחמה. לאורך כל חייה הכחישה כי ידעה על השואה המתחוללת ובשנת 2000, כשגו'די פוסטר תיכננה דרמה ביוגרפית על חייה - קמה תנועת מחאה שהזהירה מהאדרתה של הבימאית.

בנסיון להראות כי גם פולין נקטה במהלכים בנסיון למנוע את המלחמה או את כיבושה מוקדש קטע לסיפור Zaolzie:

הכיבוש הפולני של Zaolzie מספר על חבל ארץ באזור שלזיה הצ'כית, שהיה בשנת 1339 חלק מפולין ובתקופת ההאימפריה האוסטו-הונגרית חולק ל-4 ורבע אחד ניתן לצ'כוסלוביקה.

בעקבות הסכם מינכן והעברת חבל הסודטים לגרמניה, דרשה פולין, וקיבלה באוקטובר 1938, את זאולז'ה (Zaolzie). פולין ספגה ביקורת קשה ביותר על מהלך זה וחוקרים רבים ביקרו בחריפות את הניצול של הפולנים את חולשת צ'כוסלובקיה ואף האשימו אותה בלקיחת חלק בהתפוררותה. היו שטענו שהמדיניות הפולנית נבעה מההערכה הפולנית שצ'כוסלובקיה ממילא אבודה ותבלע על ידי גרמניה, ועל כן עדיף למנוע מגרמניה להשתלט על זאולז'ה, במיוחד מכיוון שגרמניה יכלה להשתמש בה כגשר להשתלטות על סלובקיה, השתלטות שתביא את גרמניה להקיף את פולין גם מדרום. בנוסף, ייתכן שפולין ביקשה למצוא חן בעיני גרמניה, בגלותה עוינות לצ'כוסלובקיה, בתקווה שדבר זה יעמוד לה בהמשך. (ויקיפדיה) 

ולמה התעכבתי לספר את סיפור המעשה? לא כי אני מסוגלת להחליט אם מהלך זה השפיע או לא על ההיסטוריה ועל הגורמים למלחמה, אלא כי עבורי, כמבקר מזדמן הפרטים הקטנים בסיפורה של פולין לא מוכרים, לא ידועים, ותחשבו מה עושה החשיפה למידע...? מעוררת רגשות, מחשבות ויכולת להבין/ או לא. ההערכה משתנה (או לא), נקודת מבט חדשה מעצבת את נקודת השיפוט ואני מניחה - שלכך התכוונו בוני המוזיאון.

So, It's War, after all

(זה היה השלט...)

"הפרק השני בתערוכה עוסק במלחמה עצמה, ומכיל מוצגים מרשימים: טנקים, מטוס ודגמי מטוסים מוקטנים, כלי רכב וכלי נשק, ציוד לחימה, עדויות מוקלטות ומכתבים. מפות לחימה מונפשות מסבירות צעד אחר צעד את מהלכי הקרבות, ומציינות במיוחד בשביל הקהל הפולני את תפקיד הצבא שלו במלחמה – הן עד הכיבוש, בקרבות ההגנה בפולין עצמה, והן לאחריו, תחת פיקודה של הממשלה הגולה: בפינוי דנקרק, בקרב על בריטניה שבו השתתפה טייסת שלמה שכל טייסיה פולנים, ובמבצע מרקט־גרדן הכושל מספטמבר 1944, כשבעלות הברית ניסו לפרוץ לחבל הרוהר הגרמני דרך הולנד. התצוגה מעלה על נס גם את הממשלה הפולנית הגולה, שבשנות הכיבוש הסובייטי והנאצי פעלה בצרפת ואחר כך בבריטניה, והמשיכה לפעול – באופן סמלי – עד קץ השלטון הקומוניסטי במדינה, ב־1989". (ישי פלג)

הקשבנו קשב רב... זה היה מרתק.

הכותרת לתמונה:

German crimes in poland: "Don't let compassion int your heart's"

"ב-22 באוגוסט 1939, ערב ההתקפה של גרמניה על פולין הורה היטלר לאנשיו להוציא להורג שבויי מלחמה פולנים ואזרחים - גויים ויהודים. יחידות מיוחדות עקבו אחרי הצבא שהרג את חברי האליטות הפולניות ששמם הופיע ברשימות שהוכנו מראש. בסוף 1939 נפלו קורבן לטרור הגרמני 60,000 איש".

נזכרתי בפוסט שכתבתי ב-4 ביולי 2017 על Huta Polanska | הוטה פולנסקה.

שיחה שניהלנו עם בעלת המקום והתחושה העיקרית ששידרה היתה   "שחסר להם דור המשכילים שנרצח בשואה, שהם הרבה מאוד שנים היו עַם בלי עתיד, בלי חלום ובלי תקווה. את הדור שהיה יכול להוביל את פולין להיות מדינה תרבותית וחזקה יותר רצחו להם בשיטתיות בתחילה הגרמנים ואח"כ הסובייטים והם עדיין לא התאוששו מהעניין".

חייבת להגיד לכם שהקטע עם המפות - היה לי הכי קשה. זהו אמצעי המחשה נהדר אבל כשמסבירים ומציינים נקודה על המפה ועוברים לנקודה אחרת וממנה לבאה בתור - אני שם הולכת לאיבוד. לא מצליחה לעקוב...

ואם אתם כמוני, מאלה שלא מסתדרים עם מפות - מבטיחה לכם שהסרטון הזה יעשה לכם סדר בהרבה מאוד דברים - ובמיוחד בהקשר הסיור במוזיאון הזה. (יוטיוב)

"הפרק שלישי עוסק בימי הכיבוש הנאצי, בפולין ובאירופה בכלל: הקיצוב והרעב זוכים למקום נכבד, וכך גם אימת ההפצצות, תעמולת השנאה הנאצית והסובייטית, מעשי ההגליה, רצח האינטליגנציה והאצולה, וגם הזוועות, הפוגרומים וההתעללויות שסבלו היהודים, בין השאר בידי שכניהם הפולנים. רק באולם הבא, שהכותרת הגדולה "טרור" מתפרשת על פני הכניסה אליו, מוצגים מעשי ההשמדה המוחלטים – ובהם השואה על כל היבטיה, אבל גם טבח יער קאטין, שבו רצחו הסובייטים עשרות אלפי פולנים". (ישי פלג)

עוצמתו של המקום הזה היא ההמחשה. החפצים, הציורים, הצילומים ובעיקר המערכת האינטראקטיבית שבמקום.

הממחטה הזו ריגשה אותי מאוד. לאבא שלי היתה כזו. עד היום אבא מחזיק בכיס ממחטות שכאלה. מגוהצות ומקופלות למשעי...

"אשתי היקרה Lalunia, Grzes, Niuniusia, אמא, אחותי, גיסי ובני דודי. אני מוצא להורג ע"י הרשויות הגרמניות אך אני מת למען ארצנו עם עם חיוך על פני. מי יתן ואלוהים ינקום דמי".

את הדברים כתב Bolesław Wnuk שהיה פולטקאי וחבר הסיים (Sejm) (בית הנבחרים הפולני). הוא נרצח במבצע שכון כנגד האינטליגנציה הפולנית. גם אחיו של בולוסלב, גייקוב, שהיה רופא וקצין בצבא הפולני נלכד ע"י הסובייטים והוצא להורג בקאטין ב-1940. 

את הממחטה הבריח מהכלא סוהר פולני והיא נמסרה למוזיאון ע"י המשפחה.

גם לטבח בקאטין הוקדש מקום במוזיאון.

טבח יער קאטין הוא הכינוי שניתן למעשי ההוצאה להורג ההמוניים שבמהלכםנטבחו חיילים ואזרחים פולנים בהוראת שלטונות ברית המועצות במהלך אפריל ומאי 1940, בזמן מלחמת העולם השניה.

עד שנת 1990 הכחישו הרוסים את דבר הטבח, ופעלו לטשטוש הראיות ולהטלת האשם על הגרמנים. הגרסה הסובייטית שימשה במשך שנים כגרסה הרשמית במזרח אירופה, ובנסיבות שיתוף הפעולה הבין-גושי בסוף מלחמת העולם השנייה התקבלה בהסכמה שבשתיקה במערב. רק בשנת 1990, בהיותה בשלבי פירוק והתנערות מן הממשל הקומוניסטי, הודתה ברית המועצות באחריות לטבח ולניסיונות להעלמתו. בנובמבר 2010 הודתה רוסיה רשמית שהטבח נערך בהוראתו של סטלין.

תוך כדי כתיבה תהיתי עם עצמי... האם סיפור טבח יער קאטין הוא דוגמא מצויינת למה שאנחנו קוראים היום Fake news? סילוף עובדות לצורך פוליטי? סילוף עובדות למטרות תעמולה? שקרים לשם מה?... ועד כמה משורש בסופו של דבר השקר. סילוף העובדות שהשתרשו במשך עשרות שנים בתודעה הציבורית יוצרים בעצם מציאות מדומה, שאיננה אמיתית. מציאות שבה כעבור עשרות שנים כשמישהו מנסה לחשוף אמת אחרת, שונה - נתקל בקושי רב עד כדי חוסר אמונה.

המזוודות. אמצעי המחשה שתמיד מרגש אותי, מכיל את זכרון מעגל החיים היהודי.

בחלק שהוקדש לשואה היהודית - מצגת באולם שנקרא "אנשים כמונו".

קרון הרכבת, המזוודות... סיפורה של קהילה שאיננה.

אהבתי את התמונה האחרונה שבלי כוונה קלטה אותי מצלמת, את קיר הזכוכית עם תמונות הנספים וטלי מאחורי הקיר.

סיפורה של האניגמה הובא תוך דגש על תרומת המודיעין הפולני, דרך סיפורו של מריאן רייבסקי (Marian Rejewski). מריאן היה מתמטיקאי וקריפטוגרף שניסה עוד לפני המלחמה, בעזרת גירסה מסחרית של המכונה, לפצח את סודה. ב-1933 הצליח בעזרת חבריו למצוא פרצה במנגנון ההצפנה. ידע זה הועבר לבריטים שעשו בו שימוש כשאלה הותקפו ע"י הגרמנים במהלך המלחמה.

מאזניים, לחם יבש ותלושי מזון....

אולם שלם הוקדש לסיפורם של המחתרות במדינות הכיבוש הגרמני.

וכמובן סיפורה של תנועת ההתנגדות הפולנית במלחמת העולם השניה - ארמיה קריובה (Armia Krajowa), צבא המולדת, ובראשי התיבות AK.

סיפורן של "נשות הנוחות" - קים-סון-דאק Kim Soon Duk

גם סיפורן של "נשות הנוחות" - comfort women - נשים קוראניות שנלקחו בין השנים 1910-1945 לשמש כשפחות מין ביפן - הובא במוזיאון.

לאחר סיום הקולוניזציה ביפן שהתרחשה בין השנים 1910-1945 החלו לצוף בעולם רבות מהזוועות והעוול שנעשה לנשים הקוראניות.

אחת מהן היתה קים-סון-דאק (ילידת 1921) שנודעה בציוריה הרבים שהמחישו את הזוועה שנעשתה בנשים הללו. ב-1937 היא נשלחה ליפן לעבודה במפעל, כשהתברר כי למעשה נשלחה יחד עם נשים נוספות לעבוד בבית זונות צבאי בשנגחאי.

עם השנים קבוצות של אקטביסטים ובהם גם קים-סון-דאק החלו לחשוף את הזוועות ולחצו על ממשלת יפן להכיר בפשעיה- שעד היום מכחישה לחלוטין את הסיפור.

חורבותיה של העיר גדנסק עם סיומה של המלחמה.

לאו דווקא בגלל הרס הגרמנים כמו בגלל הפצצות הסובייטים לקראת סיום המלחמה.

כדי לזכור את הסיום, איך הכל נראה כשזה נגמר...

לקראת סופו של הסיור ביקשה גבריאלה להקריא לנו פואמה:

The End and the Beginning

After every war
someone has to clean up.
Things won't
straighten themselves up, after all.

Someone has to push the rubble
to the side of the road,
so the corpse-filled wagons
can pass.

Someone has to get mired
in scum and ashes,
sofa springs,
splintered glass,
and bloody rags.

Someone has to drag in a girder
to prop up a wall,
Someone has to glaze a window,
rehang a door.

Photogenic it's not,
and takes years.
All the cameras have left
for another war.

We'll need the bridges back,
and new railway stations.
Sleeves will go ragged
from rolling them up.

Someone, broom in hand,
still recalls the way it was.
Someone else listens
and nods with unsevered head.
But already there are those nearby
starting to mill about
who will find it dull.

From out of the bushes
sometimes someone still unearths
rusted-out arguments
and carries them to the garbage pile.

Those who knew
what was going on here
must make way for
those who know little.
And less than little.
And finally as little as nothing.

In the grass that has overgrown
causes and effects,
someone must be stretched out
blade of grass in his mouth
gazing at the clouds.

מי שכתבה את הפואמה היא סופרת פולניה בשם Wisława Szymborska (ויסוואבה שימבורסקה) סופרת פולניה אהודה, שזכתה לשבחים רבים על אף שבראשית דרכה חתמה על עצומות מפלגתיות ושיבחה את לנין, סטלין והמציאות הסוציאליסטית. מאוחר יותר התרחקה אט אט מהאידיאולוגיה הסוציאליסטית ובראיון נדיר אמרה "בתחילת דרכי האומנותית, אהבתי את האנושיות. רציתי לעשות משהו טוב למען האנושות. מהר מאוד הבנתי שזה בלתי אפשרי להציל את האנושות". זוכת פרס נובל לספרות.

בחרתי לתרגם לכם בית אחד:

"אלה שידעו

מה שקורה כאן

חייבים לפנות מקום

לאלה שיודעים מעט.

ופחות ממעט.

ולבסוף מעט כמו כלום".

וזה היה המסר מבחינתי שרצה להעביר המוזיאון.

סיקרנה את רון-עמי השאלה בעניין הכאוס שהיה סביב חילופי השלטון בפולין והאם ועד כמה באמת שונו העובדות במוזיאון. גבריאלה היא מדריכה מוסמכת להדרכה במוזיאון וברור היה שלא תכנס לסוגיה הזו אבל רון-עמי הרגיש צורך לנסות, שאל וקיווה לקבל תשובה.

גביראלה ענתה שהיו מעט מאוד שינויים שעסקו יותר בהעמדה של המוצגים - מי בחזית ומי מאחור. יצאנו בהרגשה שלעולם לא נדע את התשובה מהסיבה שנקודת השיפוט שלנו חסרה בהמון נתונים ומעצם היותנו מעורבים (רגשית) עמוק בסוגיית המלחמה והשואה - האוביקטיביות רחוקה מאיתנו.

היינו כל כך עייפים ורעבים שארוחה במזנון המוזיאון בהחלט היתה מספקת...

ניתן לרכוש כרטיסים בקופת המוזיאון לסיור ב-ווסטרפלטה (ראו המשך הפוסט).

במרחק של 10 דקות הליכה מהמוזיאון ניתן לצאת להפלגה לאתר ווסטרפלטה כשההפלגה כוללת הסבר וסיור במקום.

סיימנו את הביקור במוזיאון בשעה מאוחרת ועל כן נאלצנו לותר על ההפלגה.

רציתי להביא לכאן את הקישור להפלגה אבל הוא הוסר מאתר המוזיאון. אני בטוחה שהסיבה לכך היא שעונת התיירות נכנסה לתרדמת החורף.

חשבנו שניסע עם טלי וחיים ביום אחר לביקור במקום אבל לא הסתדרנו עם לוחות הזמנים.

מביאה לכם את סיפור המקום ותמונות מהביקור הקודם שעשינו רון-עמי ואני עם תום ושנהב.

2. ווסטרפלטה - Westerplatte

ווסטרפלטה - המקום בו נורתה היריה הראשונה לפתיחת המערכה הנוראית - מלחמת העולם השניה. כיום משמש  המקום כאתר זיכרון לגבורה פולנית.

גאוגרפית זהו חצי אי שממוקם בין מפרץ דנציג ובין יובל של נהר הויסלה שהועמק, בכניסה לנמל דנציג.

כך נראה המקום כשמגיעים אליו מהים.

וצועדים קצת פנימה...

קצת היסטוריה:

במסגרת הסכם ורסאי שנחתם ב-1919 לאחר מלחמת העולם הראשונה, הוסכם להקים בשטחה של פולין מדינה עצמאית לאחר שזו היתה מחולקת בין האמפריה הרוסית, האמפריה הגרמנית והאמפריה האוסטר הונגרית. במסגרת ההסכם הוענק לפולנים "המסדרון הפולני".

וכך זה נראה על פני המפות...

המסדרון הפולני היה למעשה רצועת קרקע ברוחב 40 ק"מ שאיפשרה לפולין יציאה אל הים הבלטי. בנקודת החיבור הזו שכנה העיר דנציג (דנציג - שמה של העיר בגרמנית. מאוחר יותר הוסב שמה לגדנסק) שהפכה להיות "עיר חופשית".

במסגרת הסכם ורסאי דרשו הפולנים כי העיר דנציג תנתן להם, אולם בשל מה שנקרא "ההגדרה העצמית" (מושג במשפט הבינלאומי שמשמעותו מתן אפשרות לעם או לאוכלוסייה מקומית להחליט באופן חופשי ובלא התערבות חיצונית על אופי השלטון הרצוי להם ועל האופן שבו הוא יתממש) והעובדה כי 90% מתושבי המקום היו גרמנים - הוחלט להפןך את העיר ל"עיר חופשית". היא הושמה תחת חסותו של חבר הלאומים ולפולין נשמרו זכויות מיוחדות כלפי העיר: היא ייצגה אותה כלפי חוץ, מסילת הברזל שובילה אליה נשלטה על ידם, בתוך הנמל היתה עמדה של הצבא הפולני (בשם ווסטרפלטה) ומשרד דואר פולני (שעל אף כמה שקראתי לא הבנתי מדוע משרד דואר היווה סמל טריטוריה פולני משמעותי).

לאחר האנשלוס (כינוי לסיפוחה של אוסטריה אל הרייך במרץ 1938), ולאחר הסכם מינכן (בספטמבר 1938) אשר העניק לגרמניה את חבל הסודטים שבצ'כוסלובקיה, דרש היטלר למסור גם את דנציג לידי הגרמנים, והציג זאת כעילה למלחמה.

כמובן שהפולנים סירבו.

ב-1.9.1939 בשעה 04.45 שעון מקומי פתחה השלזוויג הולשטיין, אוניית מלחמה גרמנית, במטח עז של תותחים על וסטרפלאטה.

בין ה-1.9.39 - 7.9.39 נערך במקום קרב בין צבא גרמניה לקומץ חיילים פולנים.

עבור הפולנים, היה זה קרב הירואי. עמידת חייליו של הצבא בגבורה במשך שבוע ימים כנגד כוח צבאי גדול ממנו - מהווה עד היום השראה לגבורת העם הפולני. 

במקום אנדרטה ענקית שעליה חקוקים שמות אתרי הקרבות במלחמת העולם השניה בה השתתפו חיילים פולנים.

מול האנדרטה - כתובת גדולה: "לא עוד מלחמה Nigdy Więcej wojny" ובסמוך אליה - 7 תרנים ו-7 לפידים לזכר שבעת ימי הלחימה במקום.

התרנים מופיעים משני צידי הכתובת

במקום פזורים שרידי מבנים מאותו קרב

וגם מוזיאון קטן המספר את סיפור המקום ובית קברות בו קבורים הנופלים בקרב... ואם תרצו קנות מזכרות לאותה תקופה - גם זה יתאפשר במקום.

מבט מווסטרפלטה אל גדנסק.

היסטוריה... ומצער לחשוב כי היא עשויה לחזור.

נפגשים מחר עם גבריאלה לסיור בעיר העתיקה של גדנסק.