אשתו של שומר גן החיות או וילה ז'בינסקי (Willa Żabinskich)

לפני כשנה הוקרן בבית הקולנוע בורשה הסרט "אשתו של שומר גן החיות".

הסרט מספר את סיפורם של בני הזוג הלא-יהודים יאן ואנטונינה ז'בינסקי, שניהלו את גן החיות בורשה בתקופת השואה ואף התגוררו בתחומו.

עם פרוץ המלחמה ז'בינסקי הצטווה על ידי הגרמנים לגדל חזירים למאכל עבור הצבא הגרמני. לצורך כך הוא קיבל אישור מיוחד להכנס לתחומי גטו ורשה ולאסוף את שאריות המזון שנותרו בגטו ולהשתמש בהן כדשן וכמזון לחזירים. הדבר סייע בידו להכנס ולצאת מתחומי הגטו ללא בעיות וקשיים מיוחדים. הוא היה נכנס מידי יום, מעמיס קילוגרמים רבים של שאריות מזון ומבריח בתחתית המשאית, מתחת לשאריות האוכל אנשים שהצליח למלט. הוא היה מבריח אותם למתחם גן החיות ובעזרת רעייתו דאג להסתיר אותם שם. ז'בניסקי היה פעיל בארמייה קריובה (צבא המולדת, התנועה המחתרתית הגדולה ביותר בתנועת ההתנגדות הפולנית במלחמת העולם השנייה) ולאחר דיכוי מרד ורשה נתפס היה שבוי בגרמניה. רעייתו היא זו שניהלה את גן החיות בהעדרו והמשיכה לדאוג ולטפל באנשים שהוסתרו בכלובי החיות.

אנטונינה ז'בינסקי היתה סופרת בחייה והשאירה אחריה יומנים שעל פיהם כביכול נכתב התסריט לסרט זה.

טריילר לסרט.

הזוג ז'בניסקי הוכרו כחסידי אומות העולם.

זו היתה בחירתו של רון-עמי ללכת לראות את הסרט.

כל מה שקשור לשואה, להיסטוריה של עם ישראל, יחסי פולין-יהודים-ישראל - זו המחלקה שלו.

הקשתי רק קושיה אחת - עד כמה הסרט קשה לצפיה. נאמר לי שלא - אז הצטרפתי.

לא קראתי את יומניה של אנטונינה ז'בניסקי אבל עם סיומו של הסרט היתה בי התחושה כי זהו סרט הוליוודי מידי. קיטשי מעט אם מותר לי להגיד על סרט בנושא זה. זהו סרט שאיננו סרט שואה קלאסי, אבל בהחלט סרט על אומץ לב, הקרבה, יחסי רעות ומעל הכל אנושיות. אירוע אונס הנערה היהודיה (שאותה משחקת השחקנית שירה האס הישראלית), היה הקטע שבו עצמתי את עיני במהלך ההקרנה. אלו הנקודות שבגללן אני שואלת עד כמה קשה הסרט לצפיה.

יחד עם זאת, בהחלט ממליצה לראות את הסרט.

מעט אחרי שצפינו בסרט הוקרן ביום השואה בישראל סרט על משה תירוש.

משה תירוש הוא הניצול האחרון שנותר בחיים מבין 150 יהודים שהוסתרו בגן החיות בורשה בתקופת המלחמה.

משה בן החמש ואחותו הקטנה סטפה התחבאו במרתף ביתה של משפחת ז'בינסקי במשך שלושה שבועות ב-1943. מדובר אומנם בתקופה קצרה, אבל דרמטית מאוד. לא הרחק משם השתולל באותם ימים מרד גטו ורשה ואלפי יהודים נרצחו מדי יום. במידה רבה בזכות התקופה הקצרה הזאת במרתף הם הצליחו לשרוד את המלחמה.

"ישבנו בשקט כל הזמן, בלי להגיד מילה", הוא משחזר. "כשאחותי הייתה בוכה וידעתי שאסור שישמעו את קולה, הייתי סוגר לה את היד על הפה". בזמן שמשה וסטפה הסתתרו במרתף, הוריהם הוחבאו במרחק 20 מטרים מהם בכלוב הציפורים הריק. המרחק אומנם קצר מאוד, אבל עבור ילד בן 5 שמופרד מהוריו מדובר במרחק אינסופי.

צירפתי את הכתבה משום שהיה לי חשוב להשמיע כאן עדות של מי ששרד את התופת בזכות בני הזוג ז'בניסקי.

בשבוע שעבר החלטנו לבקר במוזיאון שנפתח בוילה של משפחת ז'בניסקי.

סיפור בתמונות.

כך ניראת היום הוילה מבחוץ.

ובכניסה, בשביל המוביל לוילה - 4 שלטים גדולים המספרים בתמצית את ההיסטוריה של המקום (בפולנית)

הכניסה לסיור מתאפשרת רק בתאום טלפוני ומוגבלת למספר שעות ביום... הפרטים על השלט למי שיבקר.

נכנסנו לוילה מלווים במדריכה דוברת אנגלית שנתנה סקירה קצרה (ולא ממצה לטעמי כלל) על המקום ועל הארועים שהתרחשו בו. היתה בי הרגשה שהיא ממהרת ללכת (ובאמת דקה אחרי שיצאנו מהוילה היא מיהרה לסגור ולצאת אחרינו). חבל...

בני הזוג יאן ואנטונינה ז'בינסקי.

התמונה תלויה על הקיר, עם הירידה למרתף.

זו התמונה היחידה במקום שמראה את דמות השניים באופן ברור.

בחרתי להעלות אותה מהמרתף ולשים אותה בחזית. בהחלט מגיע להם...

שולחן העבודה של יאן ז'בינסקי ועל הקיר תמונות בני המשפחה.

הפסנתר.

לפסנתר היה תפקיד חשוב מאוד בניהול אורח החיים בבית.

כשהגרמנים היו מגיעים לביקור/ביקורת היתה אנטונינה יושבת ומנגנת על הפסנתר מוסיקה סואנת שהיוותה סימן מוסכם שעל כולם להחבא ולהחביא כל סימן שרמז על נוכחותם במקום. בעוזבם של הגרמנים את המקום היתה אנטונינה מתיישבת שנית מול הפסנתר ומנגנת נעימה רגועה ושלווה שאותתה למסתתרים כי חלפה הסכנה.

פעם, לפני הרבה שנים הוא היה חי...

גם הוא...

פינות מתוך הבית

המטבח.

על הקירות תלוי חלק מאוסף חרקים שנמסרו למשמורת ע"י חבר למקצוע של יאן ז'בינסקי, שחשש שהאוסף יושמד ע"י הגרמנים וביקש ממנו להסתיר אותם בוילה.

על הקיר התעודה והמדליה שזכו בה בני הזוג ז'בינסקי כשהוכרו כחסידי אומות העולם.

הדלת והמדרגות המובילים למרתף הוילה (צילמתי כשכבר ירדתי....)

המרתף בנוי מחדרונים ומפינות קטנות ששימשו לאיחסון מזון וכלי עבודה של גן החיות. במקור, לא היו במרתף חלונות כלל מאחר והוא נבנה לצורך שימור מזון לבע"ח. החלונות נפרצו בשנים שאחרי המלחמה (כמו בתמונה האמצעית).

על פי הסרט האנשים שהוסתרו במרתף היו פזורים בין החדרים.

בכל פינה הונחו פרטים הקשורים לעבר המקום.

העגלה בתמונה משמאל היתה שייכת למשפחתו של משה תירוש שהזכרתי בתחילת הפוסט ובחדר הזה נהגו להסתתר הוא ומשפחתו.

מימין, ספר שעבודותיו של יאן זיבנסקי פורסמו בו.

מגדלנה גרוס היתה אחת הדמויות המעניינות ששהו במרתף הוילה לאורך כל תקופת המלחמה. בתמונות למעלה חלק מעבודותיה ופינת העבודה שלה במרתף גן החיות.

מגדלנה גרוס, יהודיה ילידת 19.1.1891. החלה לפסל עוד בילדותה ובשנת 1926 הוצגה התערוכה הראשונה של עבודותיה. כמה שנים מאוחר יותר עברה משבר "זהות אומנותי" והפסיקה לפסל. כחלק מתהליך ההחלמה שלה, לאחר שחששה שאיבדה את היכולת ליצור, ביקור בגן החיות של ורשה שם קץ למשבר. היא הכירה את יאן ז'בינסקי שהתרשם מעבודותיה, עודד אותה לבקר בגן החיות באופן קבוע והיא החלה לפסל בע"ח תוך כדי תיעוד ולימוד של כל פרט אנטומי שלמדה מז'בינסקי.

מגדלנה לא נכנסה לגטו שהוקם ב-1940. עם הזמן היא הפכה לחברתה הטובה של אנטונינה והייתה היהודייה הראשונה שבני הזוג סיכנו את חייהם למענה. היא אימצה לעצמה את השם Gościmska ונשארה להתגורר בוילה של הזוג ז'בניסקי.

המידע על הסתרת מגדלנה הגיע בשלב מסויים לידיעת עובדי גן החיות והיה צורך למלט אותה מהגן. בעזרתה של אנטונינה נמצא למגדלנה מקום מסתור אצל משפחת Rendzners, לא הרחק מגן החיות שם היתה עד לסיום המלחמה.

מספרים כי בתקופת המלחמה נישאה מגדלנה לאדם יהודי בשם עו"ד ד"ר מאוריצי פרנקל (Maurycy Fraenkel) או בשמו הפולני Paweł Zieliński.

ב-17.6.1948 נפטרה מגדלנה גרוס היא בת 57.

כחלק מהמוזיאון נותרה פינת העבודה שלה כפי שהיתה.

בסרט שיחקה את תפקיד מגדלנה השחקנית הישראלי אפרת דור.

עד לאחרונה מקום קבורתה של מגדלנה גרוס לא היה ידוע.

לאחרונה התגלה קיברה בבית קברות קתולי קטן בשם Wałbrzyska בשכונת אורסינוב בורשה.

רב הנסתר על הגלוי במצבתה של מגדלנה.

הכיתוב איננו ברור וניסיתי להגדיל על מנת שמשהו יתאפשר לקרוא... וניתן, אם כי בקושי.

הקבר כפי שתראו בתמונה משמאל הוא קבר כפול. מי הזוג הקבור בצד ימין איש איננו יודע עדיין. היכן קבור מי שהיה בעלה ונפטר אחריה (כנראה) גם איש איננו יודע.

עד כמה שידוע לא היו למגדלנה גרוס ילדים.

היה קשה לצלם אבל ניסיתי - זה היה האור בקצה המנהרה.

כשהיו מגיעים הגרמנים לפתע ואנטונינה היתה מנגנת על מנת שכולם יסתתרו, חלקם היה בורח להסתתר מחוץ למרתף, להסתתר בין הכלובים הפזורים בגן החיות. תעלה זו שבקיר הובילה לחצר האחורית של הוילה.

כשיוצאים מהוילה עוברים ליד שלט והסבר על המנהרה. זהו הקצה השני של התמונה מעל.

על מעטה הזכוכית כתוב בעברית: "בזמן הכיבוש הנאצי ברחו דרך מנהרה זו אנשים שהוחבאו ע"י המנהל יאן ז'בינסקי במרתף ביתו. רובם נמלטי גטו ורשה"

בהחלט ממליצה על ביקור במקום. מעורר מחשבות. ממליצה לצפות בסרט קודם לכן.

לסייר בגן החיות כבר יצא לנו קודם אבל אחותי היתה איתנו בביקור ואם כבר היינו במקום - אז עשינו סיבוב נוסף.

באופן עקרוני קשה לי מאוד עם גן חיות. מרגישה בסבלן ובבדידותן של החיות הכלואות.

מנסה להבין אולי את החלק החינוכי שבעניין למען הילדים אבל עדיין - מאמינה שניתן אחרת.

וזה מה שהכי קרוב לחופש בגן החיות....