אני אוהבת קשישים

ואחרי אתמול בלילה, צריך לראות איך הכל נראה בבוקר. אז ירדתי מהבניין, פתחתי את השער ומולי עומדת קשישה, כפופה, עמוסת סלים ועגלה.

עומדת ומסתכלת עלי.

חלפתי מעל פניה - ואתם מכירים את התחושה שמשהו בעורף תקוע לכם? אז מבטה היה תקוע לי בעורף ואחרי מספר צעדים עצרתי. הסתובבתי להסתכל עליה - והיא שם. עומדת, מסתכלת עלי. חזרתי אחורנית.

אני לא יודעת מילה בפולנית וכל מה שהאינטואיציה אמרה לי היה להושיט לה את היד בתנועת ״בואי, שימי את היד שלך בשלי ואעזור לך״. מדהים עד כמה שפת גוף ותנועת גוף היא שפה כל כך מדוברת. היא הושיטה לי את היד נתנה לי את העגלה והסלים והתחלנו ללכת. לאט לאט, עקב לצד אגודל.

המצחיק הוא שרון-עמי עמד בחלון, צילם וכתב לילדים - ״ילדים, הכתם השחור\אדום הזה זאת אמא שלכם. היא יצאה לסיבוב הבוקר שלה ואותי השאירה בבית ללמוד פולנית!!! אחרי 10 מ׳ היא כבר מצאה זקנה שאפשר לעזור לה ללכת בשלג עם העגלה שלה, מקומה בגן עדן מובטח! רק אני אלך לגיהנום...״ 😂🙈

היא התחילה לדבר איתי פולנית. להגיד שאני לא מדברת פולנית - אני כבר יודעת. אמרתי לה שאנני דוברת את שפתה רק אנגלית. היא שאלה אם אני מאמריקה, כי יש לה ילדה בקליפורניה (זה משפט שאני מכירה מהבית - מויה צורקה). עניתי שאני מישראל - ואז שטפה אותי במרץ מילים באידיש. אבל גם אידיש אני לא מבינה.... וככה המשכנו לצעוד ועברנו מחנות קטנה אחת לשניה. קפאתי מקור. בחוץ 6 מעלות מינוס והייתי לבושה לרוץ ולצעוד, לא להליכה כל כך איטית... אבל לא היה לי נעים להשאיר אותה לבד. בשלב מסויים כשהיא שאלה מליון שאלות כתבתי לה והשמעתי לה באמצעות גוגל טרנסליישן - ששמי יעל ואני אעזור לה עד שתסיים את הקניות. רק החיוך שנתנה לי - היה שווה הכל! סיימנו את הקניות ונכנסנו לקונדיטוריה.

שם כנראה מכירים אותה כי קיבלו אותה בהתרגשות.

היא הזמינה אותי לקפה ועוגה. אמרה שכאן הם מזמינים לה מונית הביתה. אמרתי לה שלא תודה, שאני רוצה להמשיך בדרכי. החיבוק והמבט מלא הערכה ותודה - עשו לי היום.

יצאתי מהקונדיטוריה ופשוט התחלתי לרוץ כאחוזת אמוק.... הייתי קפואה, רעדתי מקור. ותהיתי... את כל כספה החזיקה הקשישה במעין ספרון קטן עטוף גומיות שבכריכתו ציור צלב גדול ואיזשהו אפיפיור... נוצריה? אז מאיפה ידעה לדבר אלי אידיש? רצתי אל הפארק.... וצילמתי.

״ילדים, הכתם השחור-אדום הזה זאת אמא שלכם. היא יצאה לסיבוב הבוקר שלה ואותי השאירה בבית ללמוד פולנית!!! אחרי 10 מ׳ היא כבר מצאה זקנה שאפשר לעזור לה ללכת בשלג עם המזוודה שלה, מקומה בגן עדן מובטח! רק אני אלך לגיהנום...״

(צולם מקומה חמישית).