על הקשר בין מלון חרקים, פארק "שדה מוקוטוב" וסיטי לב

א. אני אוהבת אהבת אמת גו'קים (חרקים) בכל צורה - זוחלים, מעופפים... הכל.

ב. אני עוד מעט בת 58 ולפעמים הגוף משמיע חריקה או שתיים - מותר לו.

בדרך כלל זה מתחיל ב - "יעלי, אם את לא מעיפה את החרק הזה ממני אני הורג אותו !!!"

זה נמשך כשאני עונה - "נראה אותך, אין לך אומץ"...

ומסתיים ביעלי קמה ומעיפה אותו.

צולם במצלמת האייפון שלי, ישראל.

ד"ר ארז גרטי הסביר מדוע אנשים מפחדים מחרקים והעתקתי עבורכם את מה שכתב:

"יש סצנה שחוזרת על עצמה שוב ושוב בבתים רבים: ג'וק מעופף פנימה, אמא/אבא מגיבים בהיסטריה. מה כל כך מפחיד ביצורים האלה? הרי הם לא ארסיים, אין להם עוקץ או שיניים חדות, והם בהחלט מפחדים מאיתנו הרבה יותר משאנחנו מפחדים מהם.

מחקרים מתחום הפסיכולוגיה האבולוציונית – תחום שחוקר את השורשים של דפוסי התנהגות מסוימים, הניבו כמה תובנות מעניינות. פחד מג'וקים נתפס כסוג קיצוני של גועל, שבפסיכולוגיה אבולוציונית מוגדר כהימנעות ממזיקים או ממחלות, לכן ייתכן שזה בדיוק הגורם לפחד, כלומר הרצון שלנו להימנע מנשאי מחלות כמו הג'וקים. אפשרות נוספת היא הפחד המובנה בנו מיצורים שונים מהותית מאיתנו, כמו מרבה רגליים, סרטנים או נחשים. מדובר במנגנון שמגן עלינו מיצורים שעלולים לסכן אותנו. הרי איננו יכולים לשמור בזיכרון התורשתי שלנו את התמונות של כל יצור שעלול להיות ארסי או להעביר מחלות, אבל בהחלט אפשר לשמר בו מאפיינים כלליים כמו ריבוי רגליים או מבנה גוף מוארך.

מחקר אחד, שהשווה את הפחד מג'וקים בין שני המינים, העלה שיש שיעורים דומים של פחד מהם אצל גברים לנשים. כשהשוו את הפחד לפי אזורים שונים בעולם עלה שביפן שיעור הפוחדים מג'וקים הוא הגבוה ביותר ובהודו הכי נמוך. ייתכן שהתוצאה נובעת מרמות ההיגיינה במדינות הללו, ולכן ממידת החשיפה לג'וקים בחיי היומיום. ככל שנחשפים להם פחות, כך הם מפחידים יותר.

עם זאת, רוב העדויות מצביעות דווקא לכיוון הסביבתי, ולא התורשתי.

קיימות ראיות חזקות לכך שמדובר דווקא במנגנון התניה, כלומר מצב שבו ילדים מחקים את התנהגות הוריהם או את סביבתם. במחקר שעשו הגישו לילדים ולמבוגרים כוס מיץ שהוצא ממנה מקק. בזמן שהמבוגרים נגעלו, אף על פי שנאמר להם שהמקק חוטא היטב לפני כן, לילדים לא היה קושי לשתות את המיץ לרוויה. מחקר אחר הראה קשר בין הפחד של ילדים מג'וקים לכך שגם הוריהם מפחדים מהם.

אם כן, הסיבה העיקרית לפחד הלא רציונלי הזה היא ככל הנראה סביבתית ביסודה, אך ייתכן שחדר אליה גם קורטוב של יסודות אבולוציונים כמו הפחד מהשונה והימנעות ממחלות.

(יש לי קצת בעיה עם החלק במחקר שאומר שמדובר דווקא במנגנון התניה כי אצלנו בבית כולם עלו על הכיסא וצעקו "אמא, תעיפי את זה מפה")

צולם במצלמת האייפון שלי, ישראל.

חרקים הם עולם מופלא בעיני.

כמה עובדות מעניינות על חרקים:

1. חרקים הם אחת החוליות הראשונות בשרשרת המזון, רובנו אמנם לא אוכלים אותם וגם לא בעלי חיים שניזונים מחרקים, אבל בלי החוליה הבסיסית הזו, הרבה בעלי חיים שניזונים מהם יכחדו ועולם החי יהיה דל הרבה יותר ושונה באופן משמעותי.

צולם במצלמת האייפון שלי, ישראל.

2. לוחמה ביולוגית איננה רק באמצעות חיידקים כפי שרובנו נוטים לחשוב. לוחמה ביולוגית באמצעות חרקים מסוכנת לא פחות.

צולם במצלמת האייפון שלי, ישראל.

3. חרקים מאביקים אחראים לשלושים אחוז מהמזון שאנחנו אוכלים.

צולם במצלמת האייפון שלי, ישראל.

4. חרקים ישנים - אומנם מדובר ביצורים קטנים שקשה מאוד לתצפת את רובם, קשה מאוד למדוד את פעילותם המוחית, הם חסרי עפעפים וקשה לדעת מתי הם ישנים אבל נמצא כי לחרקים מאפייני

שינה שונים - פרפרים למשל מתקבצים ללינה משותפת, זחלים מסויימים נכנסנים לתרדמת בתקופות עונה שונות ואף תלויים במחזורי יום ולילה לפעילותם.

צולם במצלמת האייפון שלי, ישראל.

חרקים מפרישים פסולת - להפרשות שלהם יש חשיבות גדולה מבחינה אקולוגית. הצרכים שהחרקים מפרישים מפורקים על ידי חיידקים שמחזירים חומרי מזון ומינרלים לאדמה. ככלל, אפשר לומר שבמסגרת שרשרת המזון רוב המסה הביולוגית בעולם עוברת בשלב זה או אחר במעי החרקים. (ענת לונדון)

דובון הקורים, צולם במצלמת האייפון שלי, ישראל.

5. אנטומופגיה ((Entomopahagy) – הוא עולם מחקר חדש - אכילת חרקים. נושא שמעורר תשומת לב רבה בשנים האחרונות היא האפשרות להשתמש בחרקים כמקור מזון נוסף. לפי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) חרקים אכילים מכילים ריכוז גבוה של חלבונים, חומצות אמינו, חומצות שומן וויטמינים כמו ביוטין וחומצה פולית.

בעולם המערבי אכילת חרקים היא בגדר טאבו. הם עשויים להיות מושא לצילומי טבע מרהיבים, אך כשהם נכנסים הביתה, או עולים על הצלחת, הם מעוררים בעיקר פלצות, במיוחד כשהם מגיעים בכמות גדולה. על תאווה קולינרית אין כמובן מה לדבר. אין ספק שחרקים עשויים לספק פתרון חשוב לרעב הצפוי בעשורים הבאים. חשיבות הנושא וההבנה שהפתרונות לא יגיעו מהחקלאות הקיימת מדרבנת את העולם לפעול למען פיתוחה של חקלאות חרקים שתאפשר להזין את חיות המשק ואת בני האדם גם יחד. (ד"ר נועה דהן)

צולם במצלמת האייפון שלי, ישראל.

6. שלא כמו בני האדם, החרקים אינם מתייסרים כנראה מאהבה נכזבת או חוסר מימוש היכולת האישית... 🤣 🤪 (משפט שקראתי ולא זוכרת היכן)

זוג שפיריות בהזדווגות. צולם במצלמת הנייד שלי. נחל לכיש, ישראל.

בספטמבר האחרון הרגשתי רע במהלך פעילות ספורטיבית שעשיתי.

אני מאוד מודעת לגופי במהלך פעילות ספורטיבית והרגשתי שמשהו לא תקין. הרגשתי סחרחורת, בחילה עזה ודופק מהיר מאוד. אולי היה כאן סיפור הביצה והתרנגולת - הרגשתי רע, נבהלתי ואז עלה הדופק אבל התוצאה היתה שהחלטתי ללכת להבדק.

הייתי בארץ, נגשתי לרופאת המשפחה ששלחה אותי לבדיקת אקו לב במאמץ.

שלחה - אז הלכתי לעשות.

במהלך הבדיקה ראיתי את הטכנאית לוחצת על כפתור בקיר, מפסיקה מיידית את פעולת ההליכון ובאותה שניה נכנס רופא לחדר במהירות... נבהלתי....

הרופא אחז אותי ביד ושאל "את בסדר?"

עניתי "מצויין"

"את מרגישה טוב?"

עניתי "מעולה".

הוא ניגש למחשב ועקב אחרי הרישום שכבר בוצע. הייתי בלחץ נוראי ושאלתי אותו האם יש בעיה כלשהיא. הוא ענה לי "יש רישום של צניחת גלי ST"...

אני לא מבינה מזה כלום...

מה הוא בדיוק חשב לעצמו כשאמר לי את המשפט הזה?

אני משתדלת להבין בהרבה דברים במיוחד בביולוגיה של גוף האדם אבל לא נתקלתי במושג צניחת גלי ST ואתם יכולים לתאר לעצמכם שהיתה לי במעמד הזה צניחה של כל דבר אפשרי - צניחת עפעפים, צניחת גלי ST וכלה בצניחת רחם....

הוא ביקש שאשב, הסתכל עלי, הסתכל על הרישומים ואז היה לי דֶּזָ'ה-ווּ כי לפני כמה שנים עשיתי בדיקה דומה, זהה, שונה... לא זכרתי.

שיתפתי אותו והוא מצא מהר מאוד בארכיון המכון כי אכן 4 שנים קודם עשיתי את אותה בדיקה בדיוק וגם אז נצפו צניחות גלי ST (ואל תשאלו אותי למה לא עשיתי עם זה משהו אז... לא זוכרת כלום).

הוא אישר לטכנאית המכון להעלות אותי שוב על ההליכון ולסיים את הבדיקה וביקש שבסיומה, לפני שאני הולכת, שאכנס אליו לחדר.

סיימתי את הבדיקה בקלות, "את בכושר טוב מאוד" אמרה לי הטכנאית.

נגשתי לחדרו של הקרדיולוג והוא ביקש שאקבע תאריך לבדיקות מעמיקות יותר.

"למה? איזה? מדוע?" שאלתי...

"תבואי לפגישה הבאה ונשוחח" ענה לי.

יצאתי מהמכון ושניה לאחר מכן קיבלתי שיחת טלפון מרופאת המשפחה:

"יעל, איפה שאת לא נמצאת תעצרי מיד מכל פעולה, שבי - אפילו על הרצפה ותבקשי מעובר אורח שיהיה ליידך עד שיגיע טיפול נמרץ אלייך"!

לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.... מה שבטוח קיבלתי צניחת כל המערכות פעם נוספת מרוב שנלחצתי.

מתברר כי המערכת בקופ"ח בנויה כך שאם מטופל עובר בדיקת אק"ג והתרשים לא תקין רופא המשפחה מקבל מיד הודעה על כך. היא ראתה את זה במהלך העבודה והתקשרה אלי מיידית. הייתי צריכה להסביר לה את מה שקרה ולהרגיע אותה שהכל בסדר והקרדיולוג שחרר אותי.

עוד באותו יום ביקרתי אצל ד"ר יונש מיכאל.

תרשמו בפניכם את השם! הקרדיולוג הכי הכי! מכל הבחינות... אפילו חתיך... 😜

הוא כבר יודע שאני משוגעת וכשהתקשרתי אליו ענה לי מיד "בואי".

ליונש ולנו הכרות של 15 שנה.

בהתקף הלב הראשון שרון-עמי קיבל הוא היה הקרדיולוג שצינתר אותו והוא זה שישב לידו וחיכה עד שאגיע כי הייתי תקועה בפקק. רון-עמי היה אמור להכנס לחדר הצינתורים והתעקש לראות אותי לפני שהוא נכנס לצינתור. הייתי תקועה בפקק והוא סירב לחתום על הסכמה לצינתור עד שאגיע. יונש ישב לידו ושמר עליו עד שהגעתי. כשנכנסתי לחדר אמר לי "שתדעי לך שאף פעם לא נתקלתי בבעל שמחכה ככה לאשתו... רק בגלל זה ישבתי לידו וחיכיתי לך..."

יונש נתן לי שיעור קל בקרדיולוגיה:

ההנחה עליה מבוססת בדיקת מאמץ היא שבמידה וכלי הדם סתומים הרי שבזמן מאמץ כשתצרוכת החמצן של הלב עולה - הלב יסבול מחוסר בחמצן והדבר יבוא לידי ביטוי בשינויי אק"ג טיפוסיים. השינויים באקג שמאפיינים מחלות לב איסכמיות (הפחתת אספקת הדם לשריר הלב) באים לידי ביטוי בצניחות גלי ST.

גלי ST זהו קטע מסוים בתבנית האק"ג הבסיסית, אשר במידה והלב סובל מחוסר חמצן (איסכמיה), הוא משתנה. לעומק צניחות ה – ST יש חשיבות – ככל שהצניחות עמוקות יותר, הבדיקה חיובית יותר - כלומר הסיכוי לאיסכמיה רב יותר.

"לך," אמר לי יונש "אין כל בעיה. במקרים רבים הצניחות לא משמעותיות והן לא מהוות כל בעיה. אבל, מיכוון שהתלוננת על משהו ומיכוון שיש איזשהו שינוי קל בתדירות הצניחות בין האק"ג של הבדיקה הנוכחית וזו מלפני 4 שנים אז אני שולח אותך לבדיקת סי.טי לבבי להשלמת התמונה".

נו... נו...

רק לשמע המילה סי.טי היתה לי צניחה נוספת של גלי ST, רחם, עפעפיים וכו...

אין סיכוי שבעולם שאני אכנס מתחת לאחת אותן מכונות כמו סיטי או MRI.

אין סיכוי!

את האמת - תודו שיש לו פרצוף מפחיד!!! צולם במצלמת האייפון שלי, ישראל.

בתמונה עם העלווה הרבה - אתם רואים את הנקודה האדומה במרכז התמונה (שעה 3)? זה ההוא מהתמונה למעלה. והשניה- כשהתקרבתי יותר...

אני מודה ומתוודה - יש לי קלסטרופוביה.

אני אפילו יודעת לתאר מתי ואיך היא נולדה.

לא מסוגלת להתמודד איתה.

אמא היתה חולה מאוד ונאלצה לעבור שוב בדיקת MRI.

נפרדתי ממנה בקבלה וישבתי להמתין לה.

השעה היתה בסביבות 02:00 בלילה. זו היתה השעה היחידה שנמצא לה תור פנוי.

כ-15 דקות לאחר שנפרדנו קורא לי הטכנאי ומסביר לי שאמא לא רגועה. שהיא צועקת וממלמלת והוא לא מבין מה היא אומרת והיא לא מבינה מה הוא אומר. זה היה בתקופה שאמא כבר איבדה את היכולת לדבר.

הוא הציע שאכנס איתה לבדיקה. שאזחל פנימה לתוך מכונת ה-MRI, אשכב קלות על אמא תוך כדי כך שאחזיק לה את הראש על מנת שלא תזיז אותו כי זה היה האיבר הנבדק.

מבלי לחשוב פעמיים חלצתי נעליים, זחלתי פנימה למכשיר ה-MRI הצר להחריד, נשכבתי על אמא בעדינות רבה, הושטתי את הידיים למעלה והחזקתי לה את הראש.

המכונה החלה לעבוד, היא השמיעה רעש נוראי, לא יכולתי לנשום, הייתי חייבת להפעיל את כל שרירי גופי כדי לא לפול מעמסה על אמא, הזעתי בכל גופי ולחשתי לאמא מילות של אהבה, ניסיתי להרגיע אותה, זמזמתי שירים - הכל בנסיון לשמור על גופה שלא יזוז.

נחנקתי.

מבכי, מחום, מלחץ... מהכל.

זה לקח חצי שעה. חשבתי שלעולם זה לא יגמר.

כשזה הסתיים - נשבעתי שלמכונה הזו או לדומות לה - לעולם לא אכנס.

חלף חודש ספטמבר, חלפו חודשים אוקטובר נובמבר ודצמבר ומצאתי את עצמי נמנעת מלעשות ספורט.

מצאתי את עצמי כלואה.

בגלל פחד ממכונה- אני משותקת.

עבדתי על עצמי קשה בחודשים הללו. ניהלתי עם עצמי שיחות נפש ארוכות. הספורט היה חסר לי מאוד ובוקר אחד קמתי עם אומץ, עם החלטה נחושה שאני גיבורה ואתמודד עם המכונה. התקשרתי לקבוע תור לסי.טי ואמרו לי שבעוד 4 ימים יש תור פנוי. קבעתי את התור, נכנסתי לאתר של Wizz Air וקניתי כרטיס טיסה ליום למחרת.

טסתי ארצה.

נסעתי לאבא.

ביקשתי ממנו שיבוא איתי לבדיקה.

הוא היה מאוד גאה שביקשתי ממנו לבוא איתי....

אפילו הרשתי לו לנהוג ולקחת אותי לבה"ח אסותא. הייתי בלחץ נוראי.

חבל שלא הסריטו אותנו נכנסים לבית החולים... אבא הלך בראש ואני אחריו מזנדבת כמו ילדה קטנה וכל רגע הוא מסובב את הראש לראות שאני מאחוריו.

הגענו לדימות, התקבלתי ונקראתי לחדר ההזרקה, על מנת להחדיר את המחט שדרכה תבוצע הזרקת היוד.

קיבל אותי רופא צעיר, סבלני באופן שלא יאמן, אדיב ועדין שהסביר לי בסבלנות רבה את מהלך הבדיקה ואת אופן הזרקת היוד שממנו גם חששתי מאחר ומעולם לא הוזרק לי יוד קודם לכן וחששתי מאלרגיה. שאלתי אותו מיליארד ואחת שאלות ועל כולם ענה לי בסבלנות שלא תאמן.

נכנסתי לחדר הבדיקה. נשכבתי על מיטת הבדיקה וטכנאי המכון חיבר אותי לכל החוטים האפשריים שהיה צורך בהם על מנת להתחיל בבדיקה.

מולי עמד צג טלויזיה גדול ועליו הופיעו הפרמטרים שנמדדו.

דופק 80, לחץ דם 125/70

אחרי שניה - דופק 90, לחץ דם 140/90

אחרי שתיים - דופק 100 לחץ דם 150/90

וכך זה עלה ועלה עד שהתייצבתי על דופק 125 ולחץ דם קרוב ל200.

הרגשתי את פעימות הלב ברקה...

הטכנאי אומר לי שאני חייבת להרגע כי לא ניתן לבצע את הבדיקה עם דופק על כך מהיר.

עניתי לו שאני לא מסוגלת לשלוט בזה.

הוא הלך לקרוא לקרדיולוג.

הגיע הקרדיולוג ונתן לי הרצאה שללדת זה יותר כואב, מסובך, מסוכן. שהוא לא מבין למה אני בלחץ... והוא לא הפסיק לדבר, ולדבר ולדבר ולדבר וחשבתי שאני משתגעת...

ביקשתי ממנו שיפסיק. אמרתי לו שזו פסיכולוגיה בגרוש עבורי, שלא משנה מה יגיד - בסיטואציה הנוכחית אני לא ארגע עד שהבדיקה תסתיים.

במפתיע, ניגש אלי הרופא שביצע את החדרת המחט לזרוע (ואין לי מושג מתי ולמה נכנס גם הוא לחדר) ולחש לי באוזן - "את סובלת מקלסטרופוביה?"

הנהנתי עם הראש כן וחנקתי את הדמעות שעמדו לפרוץ מגרוני.

"אין בעיה, קלטתי אותך עוד קודם, כששוחחנו בחדר ההזרקה" הוא לחש לי... "נטפל בעניין אבל לשם כך אני חייב להזריק לך משהו שיוריד את הדופק ולתת לך תרסיס כלשהו מתחת ללשון על מנת להרחיב את כלי הדם".

עניתי לו "תעשה מה שאתה רוצה, אני חייבת להפטר מהבדיקה הזו חיה או מתה - אבל היא חייבת להסתיים...".

והוא אכן הזריק לי משהו לוריד, ריסס לי משהו תחת ללשון ותוך שניה ראיתי את הדופק יורד במהירות ל-80 והבדיקה החלה.

מאותו רגע ועד לשלב שבו הוא נכנס שוב לחדר ואמר לי שהבדיקה הסתיימה - לא פקחתי עין. לא הסתכלתי על המכונה ולא מה קורה ומתרחש סביבי. הייתי לעיוורת כחצי שעה.

דקה לפני שעזבתי את החדר ניגשתי להודות לו על האנושיות, האמפתיה, הסבלנות והיכולת לקרוא אותי מבלי שאמרתי מילה.

ואולי כאן ראוי לציין כי הרופא הנפלא הזה היה ערבי-ישראלי שראוי לעיתים ללמוד מהם מנה של אמפתיה ויחסי אנוש.

יצאתי לקבלה, לעברו של אבא שישב וחיכה לי בסבלנות רבה.

"הכל בסדר יעלי? למה זה לקח כל כך הרבה זמן?" הוא שאל אותי.

ופרצתי בבכי משחרר....

את הימים עד החזרה לורשה העברתי אצל אבא ואצל דור בירושלים ושם צילמתי את כל תמונות החרקים שבפוסט הזה.

בטיסה חזרה התיישבתי במקומי הקבוע, עצמתי עיניים ונרדמתי לכל אורכה של הטיסה כשברקע אני שומעת את שכני למושב משתעל, משתעל ומשתעל...

יומיים לאחר חזרתי מצאתי את עצמי במיטה עם שפעת מעצבנת.

זה קורה לי המון בטיסות האלה של חודשים ינואר פברואר. כולם מצוננים ואני תמיד נדבקת בטיסות הללו.

קיללתי את הסי.טי (אם כי התקבלה תשובה שהכל תקין ואני יכולה לחזור לעסוק בספורט ללא כל בעיה) שבגללו הייתי צריכה לנסוע ארצה דווקא בחודשים האלה.

שאריות השפעת נמשכו ימים רבים. לא יכולתי לנשום, אף סתום וגדוש והדרך היחידה לאפשר לי לנשום ולקנח את האף היתה לצאת לקור העז שבחוץ, כי רק אז הנזלת הצמיגה בסינוסים זלגה החוצה מהאף. מצאתי את עצמי יוצאת החוצה כמה פעמים ביום בכדי לקנח את האף ולנשום כמו שצריך (אפשר לרשום פטנט על העניין? 😜)

בשבת החלטנו לנצל את הצורך שלי לצאת החוצה ויצאנו בקור העז לסייר בפארק שלא ביקרנו בו עד עכשיו. פארק שאת חלקו אנחנו תמיד רואים בדרכנו אל ומשדה התעופה הביתה. נקרא פארק "שדה מוקוטוב" או בפולנית פארק Pole Mokotowskie.

פארק גדול, כ-700 דונם גודלו.

משתרע במפגש 3 רובעים בורשה - Ochota ,Mokotów ,Śródmieście.

ב-1818 שימש כמחנה אימונים, ב-1884 הפך למסלול מרוצי סוסים. בין השנים 1910-1939 פעל במקום שדה התעופה הראשון של ורשה ממנו המריאו ונחתו המטוסים הראושנים של פולין. במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבש שדה התעופה ע"י הגרמנים ונבנה בו האנגר ענק שאיחסן את הצפלין (Zeppelin) הידוע. ב-1918 הולאם ע"י הפולנים ובשנות ה-70 הוחלט להפכו לפארק ענק.

במקום מסלולי הליכה רבים, מסלולים לרכיבת אופניים ורכיבה על רולרבליידס, אגם גדול ומזרקה ואפילו פאבים למי שחשקה נפשו במשקה.

חייבים לשוב לכאן בקיץ, כשהכל יפרח...

נזכרתי בספר הילדים של לאה גולדברג כשפגשנו בפארק את מלון הדירות הזה.

דירה להשכיר/לאה גולדברג

(מתוך האינטרנט)

בְּעֵמֶק יָפֶה בֵּין כרמים וּשְׂדוֹת. עוֹמֵד מִגְדָּל בֵּן חֲמֵשׁ קוֹמוֹת . וּמִי גָּר בַּמִּגְדָּל?

בַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה תַּרְנְגֹלֶת שְׁמֵנָה. כֹּל הַיּוֹם בְּבֵיתָהּ עַל מִשִּׁכְבָה מִתְהַפֶּכֶת. הִיא כֹּל-כָּךְ שְׁמֵנָה שֶׁקָּשֶׁה לָהּ לָלֶכֶת. בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה גָּרָה קוּקִיָּה, כֹּל הַיּוֹם הִיא מהלכת, עוֹשָׂה בִּקּוּרִים ,כִּי בָּנֶיהָ גָּרִים בקינים אחרים.

בַּקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית חֲתוּלָה כושית נְקִיָּה, מְגֻנְדֶּרֶת. עַל צַוָּאר יֵשׁ לָהּ סרט.

בַּקּוֹמָה הָרְבִיעִית גָּרָה סנאית. בְּשִׂמְחָה וְנַחַת אֱגוֹזִים מְפַצַּחַת. וּבְקוֹמָה הַחֲמִישִׁית גָּר מַר עַכְבָּר.

אַךְ לִפְנֵי שָׁבוּעַ אָרַז חפציו וְנָסַע. אִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן ומדוע.כתבו דיירי הַמִּגְדָּל שֶׁלֶט, תָּקְעוּ מַסְמֵר מֵעַל לַדֶּלֶת, וְקָבְעוּ שֶׁלֶט בַּקִּיר:

דִּירָה לְהַשְׂכִּיר

השלט מספר בפולנית על מהו בית המלון לחרקים.

הלובי לא משיש והברזים לא מזהב אבל זה ממש מלון דירות 😂😂😂

בחירת החומרים במלון מוכתבת ע"י המינים הקיימים בסביבה.

החומרים הם חומרים טבעיים שמכילים 80% מהחומרים בסביבה.

מלון הדירות לא נועד רק למחסה מפני גשם/שלג אלא גם מקום קינון לבע"ח.

שימו לב כי בכל המלון מוצעים חדרים שונים איש מרעהו. הסיבה נעוצה באופן שבו החרק נוהג להתגלם/להתרבות/להסתתר. לדוגמא - יש כאלה שזקוקים לשקע ואותו הוא חוסמים עם בוץ, או פרת משה רבנו שזקוקה לענפים צפופים כדי להתרבות.

הצצתי פנימה, לראות את איכלוס המלון ולא היה צפוף מידי.

בל נשכח שהמלון הזה יכול לשמש גם מלכודת לטריפת חרקים ע"י אחרים - אבל על כך אין לנו שליטה וכדי לשמר מגוון מינים של חרקים חייבים למנוע פגיעה בשטח שבו הם חיים, גם במחיר טריפה איש את רעהו. זה הטבע. קשה מאוד עד בלתי ניתן לגדל מגוון מיני חרקים בשבי ולהחזיר אותם לטבע ביום מן הימים.