שלום, אני נוסעת...אבל לא ללונדון

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש – שהוא צריך פרק ב' זהו, אחרי 28 שנה פרשתי מהעבודה ומחפשת להתחיל פרק ב. הרבה דברים הכריעו את הכף אבל ללא עידוד ותמיכה מהאיש שאיתי כבר 33 שנות, שדחף, תמך ופירגן לעשות את הצעד – לא בטוחה שהייתי עושה את זה. אז תודה ענקית איש.... ממחר בבוקר... אני בפנסיה!!!!!!!!!!!! פרס מובטח למי שיציע לי את ההצעה הכי מעניינית מה לעשות. נוימן – אני בדרך... דצמבר מתקרב!

החלטתי לפתוח את פרק ב' שלי במסע.

"שלום, אני נוסעת...אבל לא ללונדון...." (חוה אלברשטיין) מקובל לעשות מסע כשצעירים, אחרי השחרור, אבל אני בחרתי לעשות את המסע עכשיו - כשאני סופר צעירה ואחרי שחרור מהמון המון דברים. אני וזוגי נוסעים ל-3.5 חודשים לחופשה. ממש כמו בשיר "קח מקל קח תרמיל בוא איתי אל הגליל...", אבל אנחנו מחליפים את הגליל בניוזילנד. כרטיסים – יש... קראון – יש... רענן נוימן בשטח – יש... מה עוד צריך?

אז זהו... שאני משאירה כאן כמה אנשים בלחץ. דואגים... ואני מבינה.

בכדי להרגיע את האווירה החלטתי לפתוח בלוג שאשתף ואספר מהחוויות היומיומיות (עד כמה שאפשר). אשמח לשתף כל אחד ואחד מכם בבלוג אלא שבחרתי לעשות זאת באמצעות הדואר האלקטרוני ולא הפייסבוק. אשמח אם כל אחד ואחד מכם ישלח לי במסר את כתובת המייל שלו כדי שאוכל להכניס אותה לרשימת התפוצה של הבלוג שלי.

נשתמע רק בשמחות. חיבוק אוהב לכולכם.