בורסת הסבתות רותחת ... 24 שנים לזכרה של אמא 💔

אני עושה סדר בניירות.

בכאלה ששמרתי כל הזמן בצד "ושיום יגיע ואטפל בהם".

אחד מאלה ששמרתי ריגש אותי עד דמעות 😢

היום - 7.10.2019, לפני 24 שנים נפרדנו לנצח מאמא שלי.

שנתיים מאז שהתגלה גידול בראשה ועד שנפטרה.

לנצח זה ישאר פצע מדמם 💔, אמא יש רק אחת.

געגועים זה משהו שלא פוסק...

לפני 7 שנים, ביום השנה ה-17 לפטירתה התכנסנו בבית הקברות והקראתי את "בורסת הסבתות רותחת":

ככה, בכל שנה אנחנו מתכנסים ומקיימים את בחירתה של אמא - לבחור בחיים, בשמחה, באושר ובאהבה. (צולם ב-2012).

אמא שלי שלום.

לא יאומן.

כבר 17 שנים, שנה אחר שנה שאנחנו מגיעים לכאן.

השנים חולפות, אנחנו מתבגרים, הנכדים גדלים (רק שתדעי שהצטרפו לך 3 שלא זכית לראות) ורק דבר אחד לא השתנה - הגעגוע אלייך.

אנחנו עומדים כאן בכל שנה, כמעט תמיד באותו הרכב ואף פעם לא כתבתי לך משהו.

השנה - החלטתי לעשות אחרת ולכתוב לך.

אמא ואני.... גנטיקה זה דבר חזק.

השבוע חשבתי ודברתי עלייך המון.

כולם חיכו לסוף העולם ב-12.12.2012.

דור שאל מה יעשה אם יגיע לעולם הבא לבד.

אמרתי לו שבטוח הוא לא יהיה לבד.

שיחפש אותך.

שאל איך יזהה אותך. הוא לא זוכר איך את נראית, ובטח התבגרת.

אמרתי לו שאין בעיה... שיעמוד בקבלה ויגיד "מרתה בראון מתבקשת לקבלה"... ואת מיד תגיעי.

יודעת כמה אהבת טבע... דליות במיוחד.

יצא לי השבוע לקרוא כתבה מאוד מצחיקה שכתב אליחי וידל ונושאת את הכותרת "בורסת הסבתות רותחת".

"מדובר בכתבה על חלוקה של כל ההורים בעולם לשני מעמדות מובהקים: מי שיכול להעזר בסבתות (המעמד העליון) ומי שלא (המעמד התחתון).

אנחנו יכולים להיות עשירים כקורח ולהשתייך לאלפיון העליון, לשלוח את הילדים לעשרות חוגי העשרה ולהשקיע בהם שעות של זמן איכות - אבל, אם אין סבתות ברקע - איו דרך אחרת לנסח את זאת - המעמד שלנו נחות.

אמא ואבא שלי

סבתות הן משאב טבע נדיר וסחורה שקשה לשים עליו תג מחיר. אם אפשר היה לסחור בסבתות בבורסת הסחורות, לקראת יולי המחיר שלהן היה מזנק, ובאוגוסט הן היו נסחרות במכפילים תלת-ספרתיים. "תקנה לי דחוף 1,000 סבתא של אוגוסט!", היו צווחים לקוחות על מנהלי ההשקעות כבר ממאי.

מנגד, משקיעים סולידיים היו מפזרים כמה אחוזים מהתיק שלהם גם על "סבתא מסדרת תשרי" או מ"סדרת ניסן". אבל מכיוון שהבנקאים תאבי הבצע עדיין לא המציאו מכשירים פיננסיים מתוחכמים כל כך, רק מי שיש לו, יכול לנצל את הסחורה שקיבל בירושה.

כאן המקום לציין, שכמו בטבע, כך גם בעסקי הסבתות - לא כל המרבצים הם באיכות זהה. יש סבתות שמספיק להרים אליהן טלפון אחד והן מתייצבות בפתח הבית עם סיר מהביל, נעלמות עם הילדים לשעתיים-שלוש וחוזרות עם שקיות קניות מהסופר וילדים עייפים ומטונפים, מקלחות אותם, מכינות להם ארוחת ערב ועל הדרך גם שוטפות כלים (גם את שלכם מאתמול), ובזמן שהילדים נרדמים אפילו מכסחות עבורכם את ערימת הכביסה שהצטברה.

אמא ואחותי אורנה.

יש גם מרבצים צנועים יותר: "סבתא לייט". כזאת שאמנם מקפידה על נוכחות, אבל גם בעלת חיים משלה, שלא לומר עדיין לא בפנסיה. עם סבתא כזאת נדרש תיאום מוקדם ושיבוץ לוח זמנים שבועי שנקבע מראש. בין חוג ריקודי עם לקפה עם חברות - גם את הנכדים היא מוכנה לשבץ בלו"ז העמוס שלה. מערכת היחסים עם סבתא לייט היא עניינית יותר, ומבוססת על מתן שירות. כמו עם טכנאי של בזק או מתקן המזגנים:

אתה מתקשר לספק השירות, מתאם מועד והיא מתחייבת להגיע בטווח של שעתיים. המשימה שלה מוגדרת מראש: לקחת את הילדים לסרט בקניון. "אולי תקפיצי אותם אחר כך גם לחוג ג'ודו"? פחחחחח... הצחקת אותה! היית צריך לפרט מראש בבקשה הטלפונית שייתכן שיש גם בעיה של חוג. אין לה זמן, יש לה עוד כמה ביקורים אצל לקוחות אחרים ובכלל, אין לה את החלק המתאים. בשביל זה היא צריכה לעבור במחסן וזה יכול לקחת שעות. תתקשר מחר ותתאם פגישה אחרת בכל מה שקשור לחוג ג'ודו.

אמא ואחי חזי.

קיימת גם האפשרות שאתה לא בעל הזיכיון היחיד על המכרה. יש מצב שיש לך כמה שותפים, ויכול להיות שאתה בכלל לא בעל המניות המועדף בתאגיד הכרייה. אח צעיר ומפונק או אחות שגרה קרוב ממך עשויים לקבל קדימות בטיפול בנכדים. יש לך דרישה מיוחדת? תכנס אסיפת בעלי מניות (בארוחת הערב של יום שישי), תעלה את העניין להצבעה, ויחד עם שאר השותפים תתקבל החלטה אם לאשר לך תוספת חריגה של חצי יום.

סוף הכתבה היה שחייבים לזכור שאי אפשר לנצל את הסבתות לעד - כמו מינרלים ומחצבים נדירים, גם הן משאב מתכלה. אפילו אם זכית שיהיה ברשותך הסוג המשובח ביותר, השירות שתקבל מהן עם הילד השלישי לא יהיה טוב כמו זה שקיבל הנכד הראשון. לא בגלל שהן לא רוצות - אלא בגלל מגבלות אובייקטיביות כגון חלוקת המשאב בין יותר לקוחות, או עקב העובדה שסבתות, עם כל הצער שבדבר, לא נעשות צעירות יותר. מקיץ לקיץ הן יכולות לספק פחות שעות, כמות המטלות מצטמצמת ובמקום שירות עד פתח הבית, אתה מוצא את עצמך משנע את הסחורה עד למוקד שירות לקוחות ועוד עומד בתור".

פעם.... כשכולנו היינו צעירים... לפני 33 שנים...

השבוע גם חשבתי לעצמי אמא, שבעצם הנכדים שלך לא נהנו מסבתא (אולי מעייני מעט), אבל חמור מכך, בשנים שיכולנו להנות ממך כאמא, כחברה, בשנים שבגרנו ויכולנו לשבת לשיחות נפש, כוס קפה ופינוק אמיתי - לא היית.

כולנו עברנו המון במהלך השנים ולפחות נציגות אחת ממך עדיין איתנו - וזה אבא.

תמיד אמרת לנו "אתן לא מכירות את אבא שלכן"... ואת יודעת מה? צדקת.

אני חושבת שזכינו.

זכינו באיש מיוחד, אבא מדהים, סבא שעליו היה צריך לכתוב את הגירסה הזכרית ל"בורסת הסבתות רותחת" ואין מחיר בעולם שלא היינו מוכנים לשלם בעבור הסבא/אבא הזה.

לפני כ-3 חודשים חזרנו ממסע שורשים עם אבא בפולין. (אל תשכחו שזה נכתב ב-2012...)

דיברנו עלייך המון.

כשהיינו בקרקוב ועמדנו מול ביתך אבא אמר לי "חבל שאמא לא זכתה לשוב לכאן. היה מגיע לה לחזור...".

ובאמת שהיה מגיע לך אמא להצטרף אלינו. זו היתה מבחינתי חוויה חד פעמית, מרתקת, מלמדת ובזכותה אני מבינה עוד יותר כמה הייתם הורים מאוד מאוד מיוחדים.

לא פשוט היה לגדל אותנו כפי שעשיתם על רקע היות שניכם ניצולי שואה.

תודה לשניכם על הזכות שניתנה לנו להיות הילדים שלכם.

לקראת סופו של המסע בפולין הגענו לקברה של סבתא חנה, אמא של אבא. סיפור מרתק איך הגענו לשם.

אורנה ואני ערכנו טקס בבית הקברות והרשי לי לסיים במה שאורנה אמרה מעל קברה של סבתא חנה ואני מצטטת: "אני חושבת שאנחנו משפחה מלוכדת, חזקה, אוהבת ואני חושבת שזה בזכות אבא ובזכות אמא שלנו".

אז אל תשכחי אמא... אם תקראי לקבלה - תרוצי... זה אנחנו שאוהבים אותך ומתגעגעים כל שנה יותר ויותר.

סבתא ברוניה, סבא לאון ואמא שלי כשעלו לישראל בסביבות 1951.

לנצח אוהב אותך אמא 💔