שיעור קל בבוטניקה

אני בארץ ושוב מצלמת באותו מקום (ירושלים).

זה היה הדבר הראשון שפגשתי. ניחשתי מיהו אבל לא הייתי בטוחה (פעם, לפני מליארד שנים אני חושבת שידעתי לזהות כ-70% מכלל צמחי ארץ ישראל. השנים חלפו, הזכרון בוגד ואני בעיקר מנחשת - ולרוב קולעת 🤪).

כך נראה הפרח, יבש, עם יחידת התפוצה המתפרקות ממנו אט אט.

שימו לב לזה ש"נתקע" בפינה השמאלית - בשעה 7.

משמאל - מבט על יחידת התפוצה - זרעון מוארך, נושא בראשו נזר קצר בלתי נשיר. שימו לב גם לחלק הבולט שבו מחובר הזרעון לגומת הקרקפת. מימין - הקרקפת.

ובמבט קרוב יותר תוכלו לראות כיצד מחובר הזרעון לגומת הקרקפת.

בסמוך לפרח היבש עמד פרח, במלוא תפארתו ואז הייתי משוכנעת במי הוא היבש שצילמתי....

אז מי אני?

קיפודן מצוי (והמאביקים שעלי...)

ומי אני? גזר קיפח.

צמח עשבוני, זקוף וגבוה ממשפחת הסוככים. פורח בסוף האביב ובקיץ. בראש הגבעול מתנשא סוכך ענק בודד, קוטרו עשוי להגיע עד 30 ס"מ. במרכז הסוכך מתנוססת קבוצת פרחים עקרים בצבע שחור הנראים כחיפושית או זבוב, והם מושכים חרקים לנחות על הסוכך. הסוכך הגדול מורכב מ-15–40 סוככונים. עם ההבשלה מתכנסות קרנות הסוכך למרכז. בדרך זו נשמרים הזרעים ועם רדת הגשם, מתפשקות קרנות הסוכך, ורק אז מתפזרים הזרעים.

מבט מקרוב, לתוך נבכי הסוכך והזרעים.

הזיזים על הזרעים מלמדים על סוג תפוצת הזרעים - באמצעות בע"ח ואפילו אדם.

הזיזים נתפסים בפרווה, בבגד ומופצים לכל עבר.

ובשטח, שאריות שנה קודמת... ככה נראה גזר קיפח אחרי שהגשם פתח את קרנות הסוכך והזרעים נפוצו לכל עבר.

לא היה קל לצלם את התמונה כלל... היתה רוח.

רק אחרי שהסתכלתי על התמונות הבנתי כמה שהיתה לרוח תוספת מצויינת לצילום.

ומי אני? קיצנית כרתית (Carlina curetum) בפריחה ואחת שטרם פרחה...

ומבט מקרוב קרוב...

וכאלה שלא ידעתי מיהם, אבל מי אמר שיבש זה לא יפה?

חובזה/חלמית גדולה/לחם ערבי.

אתם בטח יודעים ומכירים את הפרח חלמית גדולה... קראנו לה חובזה, או לחם ערבי כשהיינו ילדים.

נתקלתי בפרי, שהזרעים נשרו ממנו ונשארו רק עלי הגביע ששרדו את הפריחה והם אלה שעוטפים את הפרי.

היה לי רגע של נוסטלגיה משיעורי הביולוגיה - זוכרת את הסיפור שבתקופת המצור על ירושלים במלחמת העצמאות העשירו את תזונת תושבי העיר בעלי חובוזה מיכוון שהם עשירים בוטימין A. שאלתם את עצמכם פעם מדוע זה הצמח שנמצא הכי הרבה בבית הגידול שסובב אותנו, בני האדם? אז רק למען השכלה כללית שתדעו שהחובזה חובבת מאוד חנקן ואין מרבץ חנקן טוב יותר ממקומות מושפעי אדם...

תמונה מתוך האינטרנט שצולמה ע"י אלברט קשת. להזכיר למי שלא זוכר את פרי החלמית.

ועוד קצת יבשים (צילום בעדשות המאקרו של הנייד ללא עריכה)

וזה צלף קוצני

(יכול להיות גם צלף מצרי אבל כבר איבדתי את יכולת האבחנה. זוכרת רק שהפרח מתאים לאחד מהם... בישראל יש עוד מיני צלפים)

בשורה הראשונה - זיר ומאבק - החלקים המרכיבים את האבקנים.

בשורה התחתונה משמאל - ניצן צעיר ומימין - פרי הצלף.

ונתקלתי במה שעינכם רואות -

תטולה של חרק כלשהו... 2 שורות מסודרות וצמודות של 10-12 ביצים בכל תטולה.

ידעתי מיד את מי אני מחפשת...

קלטתי אותה מתרוצצת בין ענפי הצלף. ידעתי מי היא!

תריסית הצלף (Stenozygum coloratum)

ולא סתם הוא נקרא צלף קוצני. היה צריך לקרוא לו קוצני כואב... בנסיון לתפוס את התריסנית הזריזה הזו דחקתי פה ושם גבעול אבל בשלב מסויים ננעץ בי הקוץ... ננעץ מכל הלב (תמונה שמאלית). בעודי מכוונת את המצלמה הגיעה הנמלה. הצלחתי לתפוס אותה בפוזה של סקרנות... 🤪

וזו לשון הפר הסמורה. צמח ממשפחת הזיפניים - כשמה כן היא.

צילום של מרכז הפרח: ללשון הפר מבנה מיוחד לפרח. את לוע הכותרת של הפרח מכסים קשקשים שעירים והרבה אבקנים. הרעיון הוא למנוע התאדות צוף וכניסת חרקים שלא מתאימים להאבקת הפרח.

ניתן גם להבחין בזיפים לבנים דוקרניים מעט שמכסים את חלקי הפרח.

וצילום מקרוב של הזיפים הרבים על הגבעול, העלים והחלקים היבשים של הפרח.

לשון הפר הסמורה הוא צמח עשבוני רב שנתי. בחורף צומחת שושנת עלים גדולה ואחריה עולים מבסיס הצמח עמודי תפרחת גבוהים. יש כאלה שמתייבשים ונשארים על אותו הצמח לעונה הבאה - וזו התמונה שמשמאל.