'שוק יום ד

בתקופה האחרונה יצאתי וחזרתי לישראל מספר פעמים רב. מכל מיני סיבות...

באחת הפעמים הגעתי בטיסה בשעת ערב מאוחרת. זה היה יום ג' בשבוע. לנתי אצל אבא.

בשעה 02:00 לפנות בוקר התעוררתי מרעש של משאיות.

בשניה הראשונה לא הבנתי היכן אני נמצאת ומהו רעש המשאיות בשעה זו של הבוקר אבל לקח לי שניות בודדות להבין מה קורה, נרדמתי עם חיוך.

זכרונות ילדות הציפו אותי.

אני זוכרת את עצמי מתעוררת לילה אחד עם רעש משאיות והמולה. אבא ואמא התעוררו יחד איתי וראינו משאיות נוסעות לשפת הים. לא ידענו את הסיבה.

בבוקר החלטתי לרדת לים, לראות מה פשר ההמולה שהיתה בלילה והופתעתי....

הופתעתי לראות עשרות דוכנים למימכר פירות ירקות וכל מיני פיצ'פקס מפוזרים על רחבת החנייה בחוף לידו.

מאוחר יותר למדתי כי בכל יום רביעי מגיע לשפת היום שוק נודד, שוק פתוח, היחידי בארץ שממוקם על שפת הים ודומה מאוד לשווקים אחרים שמתקיימים בארץ כמו שוק רמלה-לוד.

כל זה היה בראשית שנות ה-80 כשעוד התגוררתי בבית...

החלטתי שבבוקר אני יורדת לסייר בשוק. עשרות שנים שלא הייתי שם.

פעם היינו קופצים מהגדר אל הכביש וממנו ישר אל הים.

עם השנים הוגבהה הגדר בעיקר בגלל העוברים והשבים ברחוב. כבר לא יכולתי לקפוץ ולא היתה ברירה אלא לצאת ממקום אחר.

על המדרכה ממול לבית שלמעלה - פזורים רוכלים ומרכולתם.

מאחוריהם - פרוייקט הבניינים רבי הקומות שהולך ונבנה, כמעט על רצועת החוף.

תוך דקות ספורות הייתי ברחבת הים.

הדוכן הראשון שפגשתי - זה כבר התחיל לא טוב!

זה הדבר שאני הכי שונאת בעולם. אחד הריחות הבלתי נסבלים שיש....

עמד וצעק המוכר: "ילא ילא גברת אחד ב7 שניים ב-15 😂 🤣" (לא טעיתי.. 15)

"ואמאשלי אומרת כל הזמן שאת טיפוס הזוי..."

זו היתה קבלת הפנים... נשמע למרחקים.

30 שניות עמדתי והקשבתי למילים...

🙈 🙊 🙉

"גברת. אני מדבר את כל השפות בעולם. מה את רוצה - מרוקאית עברית אנגלית... נפלית? לא נפלית... מה זה?"

אומנם זו היתה שעת בוקר אבל הטמ"פ היתה כבר 30 מעלות... חדי העין ישימו לב שהיה מזגן שניסה להאבק בזבובונים.

זה היה מפתה מאוד... אבל הוא לא רצה לפרוט לי את שטר ה-200 ש"ח שהיה לי.

הלכתי עם המצלמה בעיקר בעקבות זכרונות ילדות...

זה היה הדבר הראשון שנמשכתי לצלם אותו - כמו מגנט...

מסטיקים עגולים.

מסטיק עגול אחד הדברים הכי אהובים עלי והכי אסורים עלי כילדה.

אמא שלי אסרה עלי לאכול צבעי מאכל - מאז שאני זוכרת את עצמי... אבל איך אפשר לעמוד בפיתוי של דבר שכזה? הצבעים המושכים, הקושי שבביס הראשון של המסטיק, המתיקות האיומה ובעיקר - הבלונים שהיה אפשר לעשות אח"כ. אלפות הבלונים הייתי.

אמא לא נתנה לי כסף בשום פנים ואופן לצורך קניית מסטיקים, אבל בכל פעם שהיתה שולחת אותי למכולת הייתי קונה 2 או 3 מסטיקים שכאלה ושומרת בכיס. היא אף פעם לא בדקה את העודף ככה שהיה סידור מופלא בנינו בעניין. אני גם לא חושבת שנתפסתי אי פעם לועסת מסטיק שכזה לידה.... אז הצלחתי לממש את האהבה שלי.

רציתי מאוד לקנות מסטיקים, לזכר ימים עברו אבל גם כאן לא הסכימו לפרוט לי את שטר של 200 ש"ח ... אז ויתרתי.

כמה הופתעתי כשראיתי את מארז הצבעים הזה. מאז הגן אני זוכרת את מארז הצבעים האלה! יותר מ-50 שנה!!!

וגם אלה היו בילדותי...

חוברות העבודה לחופש היו אחד הדברים הכואבים 😂 🤣 🤪 שאני זוכרת עד היום. אף פעם לא נקנו לי חוברות עבודה בעברית. תמיד בחשבון...כמה ששנאתי את זה! ראיתי אצל החברים חוברות בעברית ולא הבנתי למה לא קונים לי כאלה. אמא הסבירה שהעברית שלי מצויינת והקריאה טובה מאוד ואני חייבת לחזק את החשבון. אחרי משא ומתן היה הסכם - היא קנתה לי גם בעברית וגם בחשבון. ברור לכם שאת העברית גמרתי במהירות שיא ונותרתי לחרוק שיניים עם חוברות החשבון.

לנצח אשמור להם אמונים!!!!

מי שחבר שלי אמיתי יודע שתמיד צריך להביא לי את זהההההה ♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️ חסרה היתה רק המרמלדה...

"אלה דגי קרב גברת, חיים לבד, לא צריך לטפל"

הוא היה ממש נחמד... הציע לי את הכיסא במקומו. אמר שזה פתוח לקהל, מיזוג בחינם - העיקר שיבואו לקוחות.

"גברת למה את מצלמת? גברת, אני מדבר אלייך, את סתומה? לא מרשה לך לצלם, תזהרי ממני, הייתי בקולומביה עשר שנים שם לא מצלמים! את יודעת מה קורה בקולומביה אם לא עושים מה שאומרים?"

הסברתי לו שזה מרחב חופשי, שאני בסה"כ מצלמת גרביים נחמדות. בסופו של דבר הוא כל כך הרגיז אותי שעניתי לו "תחזור לקולומביה, אני אפילו מוכנה לקנות לך את כרטיס הטיסה".... ואמא שלי בטח מתהפכת בקברה כשהיא שומעת אותי ... הצליח להוציא ממני את הדם המרוקאי שאין בי.

וזה - זה הרגיז אותי, אפילו הרתיח אותי... כבר הייתי עצבנית מהבחור הקולומביאני....

הלוא הדיבר השני בתורה הוא "לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה" (שמות כ', ג').

אבל היום, הכל פתוח לתרגום. במציאות של היום אני מרגישה שחלק מהציבור הדתי הפך את תמונות הרבנים לסוג של אלילות, אלילות זולה בעיני - וככה זה נראה. את מי שזה מאוד מעניין - צירפתי כתבה שקראתי במהלך כתיבת הפוסט והסבירה מדוע מותר לתלות את תמונות הצדיקים על קירות הבתים.

למה שאתרגז לבד? מדוע תולים תמונות של צדיקים ורבנים?

הסתובבתי בשוק והרגשתי לא שייכת. הבנתי מדוע ב-3 השנים שאני לא בארץ הולך וצובר תאוצה המושג הדתה. אישית, אני מאוד בעד פלורליזם כי הרי לכולנו דרכי חשיבה שונות שלא תמיד משתלבות או מקובלות עם דעתם של אחרים. אבל אני חשה כי נעלמת הסובלנות ונעלמת ההסכמה על כללי המשחק שעד כמה שאני מבינה הם חוקי הפולרליזם והם אלה שישמרו על יציבות החברה ואפילו המשטר במדינה.

יתכן והאנטי שבי הולך וגובר בגלל השיח מסביב. העובדה כי כל מי שנאסר ע"י המשטרה מופיע בעיתון שלמחרת עם כיפה על הראש וציציות על בגדיו, או בגלל תשלומי הקנס שמוטלים על אלה שפותחים עסקים בשבת, או בגלל נישוק המזוזות בפרהסיה, דבר שמעולם לא הבנתי את משמעותו, או ביטול פרוייקטים בגלל הצורך בשמירת השבת....אנא, תנו לי את הזכות להיות חילונית ואל תכפו עלי דבר!

ברור לי הצורך בדוכן בשוק למימכר כל אחד מהפריטים שבתמונות. אלה הם חייהם של הבוחרים באורח דתי ואלה הכלים שעומדים לרשותם ליישום דרכם אבל אילו היה השיח הציבורי פחות לוהט, גס ואלים - ייתכן והייתי רואה את הפריטים הללו באופן אחר.

בשלב מסויים כמעט וביקשתי מהם טרמפ... היה חם באופן בלתי נסבל.

נעמדתי מול מכונת הברד הזו. הרגשתי את טעמו של הברד בפה מבלי לטעום... ריר נזל לי מהפה 🤪 🙈

כל כך התחשק לי וכמובן שהתחילה בי המלחמה הפנימית המוכרת - כן או לא.

הכן היה כי הייתי צמאה מאוד והיה לי חם, הלא היה כי יש בזה צבע מאכל, מליארד כפיות סוכר ויש לי רק שטר של 200 ש"ח. ואז הגיע המוכר ובמשפט אחד קנה אותי: "מותק שלי, ברד כזה לא טעמת, זה ברד שדופק את המוח כפרה שלי נשמה מה שתרצי" הושטתי את השטר של 200 ש"ח ובלי היסוס החזיר לי עודף וקינח ב-"לרוויה כפרה שלי".

זה היה מ ע ו ל ה!!!

😜😜😜

בואו תעזרו לי עם התמונה הזו...

הדוכן למימכר חזיות ולבני נשים היה בסמוך מאוד לדוכן לממכר מוצרי היודאיקה שבשוק. עמדתי והתבוננתי באנשים המתגודדים סביב דוכן זה. כולם היו שם ללא הבדל דת מין גזע ולאום. ואז התחיל הקונפליקט שבי - בהלכה, קול באישה ערווה? ככה טוענים, נכון? המושג מייחס לקול זמרתה של אישה תכונות ארוטיות, ועל כן חל איסור לגבר לשמוע קול אישה זרה לו, מטעמי צניעות. חזיה ולבנים לאישה - עליהם לא חלה הצניעות, כן או לא? מישוש החזיה בפרהסיה - מותר וקול אישה אסור? ואני מתייחסת לקהל היעד שאותו דברים אלה מעסיקים. התאפקתי, באמת שהתאפקתי לא לגשת לאחד מהם ולשאול.

רדפתי אחריו, ביקשתי שיצטלם, אמרתי לו ש"ארטיק לימון שוקולד בננה" היה השיר הכי פופולרי כשהייתי ילדה, סירב. צילמתי אותו בפעולה. לא מספיק מקצועי 😂 🤣 🤪

גם את זה אני לא אוהבת.

למה חייבת המוסיקה הזו להשמע בקולי קולות? ולמה דווקא סוג המוסיקה הזו? קונצרט של בטהובן לא היה הולך?

יצאתי מהשוק, הדהד אחרי קולו של מוכר שקיות הניילון:

"גברת, בואי, בואי גברת, תקני את השקיות שלי, לא אוכל, לא שותה, לא עולה כלום בחיים רק לשים בזה את המיץ של הזבל של החיים"

והלכתי להתפלש בחול החם.... אפשר להוציא אותי מהים, אבל אי אפשר להוציא את הים ממני.

#ישראל #אבא #רעש #משאיות #זכרונותילדות #חיוך #המולה #ים #פירותוירקות #חוףלידו #חנייה #שוקרמלהלוד #שוק #גדר #מדרכה #רוכלים #בניינים #שפה #זבובונים #מזגן #טמפ #שטר #מצלמה #מסטיקעגול #צבעימאכל #מכולת #עודף #בלונים #מארז #צבעים #חוברותעבודה #עברית #חשבון #אמונים #גברת #סתומה #קולומביה #גרביים #כרטיסטיסה #פסל #תמונה #צדיקים #רבנים #הדתה #פלורליזם #סובלנות #הסכמה #כלליהמשחק #משטר #מדינה #כיפה #ציציות #מזוזות #זכות #אורחחיים #לוהט #גס #אלהים #אלים #טרמפ #ברד #כפרהשלי #רוויה #חזיה #לבנינשים #הלכה #קולבאישהערווה #צניעות #ארוטי #קונצרט #בטהובן #שקיות