ראווקאקה (Ruakaka)

ההחלטה היא שעולים צפונה מאוקלנד.

אנחנו זקוקים ליומיים של מנוחה. אני מרגישה לא טוב ורון-עמי עדיין לא חזר לכושר.

אנחנו מחליטים לצאת לתחנה הראשונה הקרובה לאוקלנד, כזו שלא תצריך נסיעה אורכה, שנוכל להגיע, ללמוד את אופי ההתנהלות באתר קרוואנים, שנכיר את הקרוואן שלנו, את אופן הפעלתו ובעיקר – רגע לנוח כי מרגע שעזבנו את ארץ לפני 10 ימים – היינו רק בעשיה ולא עם עצמנו.

אז רענן שלח אותנו לראווקאקה ביץ' שבמפרץ ברים (Bream Bay). אתר שיושב בדרך לבי אוף איילנד במחוז פאנגאריי Whangarei). אזור של חופים צלולי מים.

יוצאים מאוקלנד.

צריך להצטייד באוכל. פרט שולי אבל סופר חשוב. הלוא כולנו צועדים על קיבתנו – ובמיוחד אנחנו.

עוצרים בפרברי אוקלנד ועושים קניות. המחירים – כמו בארץ.

מעמיסים את העגלה ורון-עמי מאושר כשמגלה שפירגנתי בשוקולד.

הוא גם אחראי על סידור הארונות כי יצרני הקראון חשבו שכולם "לנגרים"

ומה חשבתם? שהמקרר כאן יהיה פחות מלא מזה שבבית?... מעייני - זה בשבילך!

נסיעה של כשעתיים ב-1SH, אימון מעולה בנהיגת הקרוואן ואנחנו מגיעים לתחנה הראשונה.

Ruakaka Reserve Motor Camp.21 Beach Rd, Ruakaka. Signposted from SH1. Ph (09)432 7590. ruakaka@ihug.co.nz

תראו איזה נחמדים אנחנו – אפילו מקלידים לכם כתובות וטלפונים שיהיה לכם מוכן לטיול שלכם – כשיגיע זמנכם.....

אני מאושרת... מה רע לי???

דבר ראשון בהתחברות – חשמל. פרט קטן וקל. מוציאים את כבל החשמל מהבאגז' ומחברים.

ומה עושים עכשיו? – מקדישים זמן לארגון הנוחות בקראון. יש ארונות (מעט מאוד) אבל רובם מאוכלסים באוכל וציוד מטבח (שמגיע מאובזר מאוד עם הקראון). שכרנו קראון שנועד ל-4 איש כך שיש לנו מיטה כפולה פנויה מעל המושבים הקדמיים. מחליטים שזה יהיה חדר הארונות שלנו ומעלים לשם את המזוודות. כל בוקר עולים על סולם קטנציק וממש מרגישים כמו בחדר ארונות בבית.

יש ארון חמ"ל – מחשב, כבלים, אייפדים, טלפונים, מצלמות, סוללות וכו'.

שלחנו לפני הנסיעה ארגז ציוד עם כל מיני דברים שלא יכולנו לקחת אתנו. הארגז מצא מקומו בתא גדול מתחת למיטה שלנו (king size, מזרון קשיח, כריות מעולות ושמיכות מצוינות) והחלטנו לפתוח אותו. מיד כשנגשנו לפתוח את הארגז רון-עמי אומר לי – "פתחו את הארגז". צחקתי ואמרתי לו שכמו תמיד, הוא חשדן מידי ושהוא סתם מדמיין. ושוב הוא אמר לי – "פתחו את הארגז" ושוב אמרתי לו איש לא נגע, תראה, הוא סגור בדיוק כמו ששלחנו. ופתחנו. ונראה היה שאיש לא פתח – ועלזתי וצחקתי עליו.... ופתאום הוא שולף לי את הפתק – Opend for Inspection.

אהמממ. התנצלתי על שצחקתי. חושי גשש בלש יש לאיש. באמת היה נראה מוזר שלאור החוקים הקפדניים שלהם הם לא פתחו את הארגז – אבל הם עשו זאת מקצועית. כל הכבוד!

מחליטים להכין ארוחת ערב ראשונה בקראון.... היא היתה כל כך טעימה. כמו בבית. רעיון השימוש בכלים חד פעמיים היה מעולה. הכנו הכל בכלים ח"פ והופ- לפח. מה שנותר אוחסן במקרר בקופסאות פלסטיק שקנינו וגם אותם בשלב מסויים –לפח. מי שאמר שמחיר הכלים הח"פ כאן אסטרונומי בגלל הגישה של הניוזילנדים לשמירה על הטבע – לא יודע מה הוא מדבר. מחירם – כמו בארץ.

השמש כאן שוקעת אחרי השעה 21:00. אנחנו לא מרגישים כלל איך השעות חולפות. לפעמים בשעה 16:30 אני מרגישה (ע"פ השמש) שאולי השעה 12:00. לא התרגלנו עוד לעניין (ואולי גם לא נתרגל) ולרוב אנחנו הולכים לישון על פי השעה.

השעה 19:11 ותראו כמה אור יום...

זו התמונה שנשקפת מחלון הקראון שלנו לעת ערב.

מקלחת – מה עושים? מתקלחים בשלנו או שמנסים את המרכזית? כאן, באתר הזה המקלחת עובדת על אסימונים. כל אסימון – 5 דקות מים חמים. אני מחליטה להתרחץ במרכזית. יש לי קצת קלסטרופוביה מזו שלנו בקראון (צפופה...אבל אפשרית). רכשתי אסימונים (בגרושים) והלכתי להתקלח. כמו בצבא.. אבל נקי מאוד, מאורגן והיתה מקלחת מעולה. 10 דקות של מים רותחים, איש לא במקלחת ואני נהנת מכל רגע. רון-עמי ראה שחזרתי מרוצה והחליט שגם הוא מנסה. ולמי שמכיר אות רון-עמי יודע – שאם הלך וחזר מבסוט – סימן שהיה בסדר גמור.... אנחנו בטיול, לא?

למחרת קמים בשעה 09:00. למי שמכיר אותי יודע שבשעה שכזו אני כבר אחרי חצי יום עבודה. גם ב09:00 אני בקושי מתעוררת, 12 שעות שינה – בגלל העייפות? בגלל האווירה.... מה איכפת לי. לפחות אוכל להגיד לאמא שלי, כשאפגוש אותה מתי שהוא, שהצלחתי לישון (אמא תמיד הייתה מבקשת ממני – יעלי, כל כך מוקדם בבוקר... אולי תשני עוד קצת?).

החלטנו שלא עושים כלום...אז לא עושים כלום. אני מתיישבת לעדכן את הבלוג, רון-עמי מחובר לחמ"ל שלו ואנחנו מאושרים.

צהריים – צריך לאכול. והשאלה המטרידה את קיומנו – האם מבשלים במטבח שבקראון או שמנסים את המטבח המרכזי? בכל חניון יש שירותים מרכזיים עם מקלחות, מטבח מרכזי ובחלק גדול מהאתרים – גם חדר כביסה. מאחר ואני הממונה על האוכל החלטתי לנסות את המטבח. ערב קודם ראיתי שם כל כך הרבה אנשים והחלטתי שזו הזדמנות לפגוש ולשוחח עם אנשים.

לקחתי את הסירים וכל הפרודוקטים....הגעתי למטבח – והוא ריק. אין נפש חיה. מטבח עצום ואני.... זה הכל. מאוחר יותר למדתי שהם אוהבים לבשל בערב. הכנתי אוכל כמו בבית. פולניה, כבר אמרתי? מרק, אורז עם ירקות, בשר עם ירקות.... טרפנו!

ונחנו, ונחנו, ויצאנו לטייל, והשטתנו, וכתבנו לילדים מכתבי אהבה בחול, וציפורים רדפו אחרי רון-עמי, ונישאנו שוב בטקס החלפת טבעות מהטבע - וכמה מילים בעניין.... רון-עמי רצה שנתחתן שוב. כשהתחתנו רכשנו רק טבעת אחת פשוטה מוזהבת. לפני שנה לרון-עמי בא "בזיק"... הוא רוצה שנתחתן שוב ונרכוש טבעות לנו ולילדים. טבעת משפחתית. זרמנו עם הרעיון ואחרי תכנונים ועיצובים – יש לנו ולילדים טבעת שכזו. כשטיילנו בים מצאתי את הצדף שאתם רואים. רון-עמי תמיד מתלונן שאני לא מקורית – אז החלטנו להיות מקורית ויש לנו טבעות חדשות. תגידו ת'אמת – נכון מקוריות?