פיקטון- Picton

Tzuzamen
1 בפבר׳ 2014
זמן קריאה 4 דקות

יום שני 20.1.14.

זהו, מסיימים את הטיול באי הצפוני.

מקבלת מרון-עמי זר פרחים לרגל המעבר לאי הדרומי - מקורי, לא?

עוברים היום במעבורת. נסיעה של 3.5 שעות יחד עם מו. מתייצבים בשעה 11:30 בנמל. מעמיסים את מו על המעבורת. חל איסור להשאר ברכבים בשעת ההפלגה אז עולים ומתיישבים באולם הנוסעים. הרגשתי לרגע שאני בארץ – עברנו אולי 20 כסאות עד שמצאנו כיסא שלא היה שבור וניתן היה לשבת עליו בנוחיות, היתה הרגשה שצריך פשוט לנקות קצת את המקום... לא מתאים לניוזילנדים.

מו עומד בתור לעלות למעבורת

המעבורת מגיעה לרציף. עובדת 24 שעות ללא הפסקה.

עוגנת ברציף

מטפסים בסדר מופתי לבטן המעבורת

וסדר זה סדר.... אפילו מצליחים לעשות סיבובים בפנים

מו שלנו המסכן עמדה על הסיפון, לבד.... נאלצנו לעזוב אותו

להתראות אי צפוני, נשוב בעוד חודשיים.

ההפלגה היתה קלה, ים רגוע אז כמובן שהרגשתי טוב. ישבנו ליד 2 זוגות של ניוזילנדים שלא הפסיקו לקשקש. טחנו מילים ללא סוף – מילא הייתי מצליחה להבין מה הם אומרים – אבל הם מדברים בסלנג ניוזילנדי, לא אנגלית. ממש אי אפשר להבין מה שהם אומרים. בשלב מסוים פשוט קמנו והסתובבנו.

ב-17:00 מגיעים לפיקטון. נכנסים למו, מניעים מנוע וילא.... לדרך.

נוסעים 1.5 ק"מ – ועוצרים.

חניית לילה.

Picton top 10 Holiday Park, 70-78 waikawa Road, Picton, 0800 277 444, enquiries@pictontop10.co.nz, www.pictontop10.co.nz

אני מתכתבת עם גלית אינדיג. גלית היא חברה שלי להורות לטורטניקים. היא ומשפחתה נסעו אף הם לניוזילנד – זוג הורים ו-4 ילדים ואנחנו די צמודים במסלול. בעלה של גלית מציע לי לעשות איתו מסלול אופניים אתגרי אבל אני מודה לו ומסרבת. אם יש משהו שעליו אני מצטערת בטיול הזה הוא עניין האופניים. לא ניתן לסחוב במו אופניים ומסובך להשכיר בכל פעם זוג אופניים.

מחליטים למחרת לעשות חלק מטרק קווין שרלוט המפורסם. גילינו שיש חברות טיולים שמאפשרות הקפצה כל יום לחלק אחר של הטרק ובכך אתה מרוויח שני דברים –אתה חוזר בערב, יכול לעשות מקלחת הגונה ונורמלית וללכת לישון במיטה שלך ואתה לא צריך לסחוב את כל הבית איתך כולל אוכל למספר ימים. העלות גבוה יחסית (80$ ניוזילנדי) אבל החלטנו להגיע בבוקר מוקדם ולצאת לטרק – זו הפלגה של שעה ואח"כ צעידה של 15 ק"מ ובשעה 16:00 מגיעים לאסוף אותך בסוף מסלול לאותו יום.

23:00 – נפתחות ארובות השמיים....

יום שלישי 21.1.14

05:00 – מתעוררת פעם I – הגשם מכה ללא רחם במו.

07:00 – מתעוררת פעם II ומבינה שהלך הטרק....

גשם זלעפות. יושבים בבית.

אני שולחת לגלית סמס – "בוקררר טובבב, איך הטיול אופנים?" ושמה פרצוף סמיילי עם לשון בחוץ. הייתי בטוחה שהם תקועים בקראון כמונו. גלית עונה לי: "למרות הגשם יששכר לא ויתר ורוכב, אני במפרץ טוראה עם הילדים בקראון"... גדולים... כל הכבוד... קצת קנאתי ביששכר.

אני משלימה את כל חובותי לכתובים – לבלוג.

גשם וגשם וגשם וקר

ואני שולחת מכתב אהבה למשפחה

ורון-עמי מתחרפן והופך את המחשב לשפנפנה...

בשעת צהריים נשבר לנו. שמים עלינו את מעילי הגשם הענקיים שלנו ויוצאים. גשם חזק ומשבי רוח עזים מפעם לפעם אבל תחושה נורא נעימה שאתה לא נרטב, שאתה עטוף טוב. יוצאים להסדיר את עניין הטרק. תחזית מזג האוויר למחרת – מדהימה. שמש לאורך כל היום, בלי רוח.... אין כל קשר בין מה שהיה היום ומה יהיה מחר.

מסתובבים קצת להכרת פיקטון.

רון-עמי ביקש שאגיד שסוף סוף הוא מצא את החבר שלו..

רחוב שנקרא High St. נראה לי שכשיש מחלוקת לגבי שמות הרחובות הם תמיד נותנים את השם הזה לרחוב הראשי בעיר. נתקלנו בזה בהמון מקומות... משהו כמו רחוב הרצל בישראל.

גלית, החברה שלי שמטיילת כאן שלחה לי הודעה אם נתקלתי בקניון. לבת שלה יש צורך עז בלקנות משהו. התגלגלתי מצחוק כי בדיוק יומיים קודם עסקנו בעניין ואמרתי לרון-עמי שזה פשוט מעורר הערצה אופן ההתנהלות כאן. בלי קניונים, בלי מרכזים לבזבוז כסף.... ופתאום, נתקלנו בשלט - מול. הייתי מוכרחה לצלם לגלית. וכשנכנסנו פנימה אז תבחינו בתמונה הבאה איך זה נראה.... נטוש ו-90% מהחנויות ריקות או סגורות.

חוזרים למו....שעת הקפה.

מזג האויר קצת השתפר. בדרך, מעט לפני הפניה לאתר הקראונים אני רואה מכונית באמצע הכביש מעלה עשן. "רכב עולה באש" אני אומרת לרון-עמי. מהר אנחנו מבינים שאלה שתי מכוניות שהתנגשו האחת בשניה ולאחת פשוט הלך הרדייטור והאדים עולים.... תוך 3 דקות מופיעה המשטרה. השוטרים חוסמים את הכביש, מזיזים את המכונית שנפגעו, מפנים במו ידיהם את שברי הפנסים מהכביש ובמקביל אנחנו שומעים ברחבי העיר - סירנה - עולה ויורדת... כן, כן, כמו בארץ במשך דקה וחצי.

זו לא פעם ראשונה ששמענו את הסירנה הזו. אחרי הפעם השלישית כבר העזנו ושאלנו מישהו מה פירושה.... שכאן תהיה אזעקה? על מה? קיבלנו הסבר שבניוזילנד בכל עיר או עיירה קטנה ישנם מתנדבים לכוחות ההצלה וחילוץ, כשקורה משהו וצריכים את עזרתם – נשמעת אזעקה ברחבי העיר וכל מי שחבר מתנדב בצוות חילוץ מסוים יודע שעליו להתעדכן מידית מה קרה ועליו להגיע להושיט עזרה אם הוא כונן וכו'.

עמדנו וצפינו מהצד. תוך כמה דקות הגיע האמבולנס. ירדו 2 פראמדיקים. אחד ניגש לזוג האחד שהיה מעורב בתאונה (והם היו ממש בסדר) והשניה ניגשה לזה שמכוניתו הועפה לתוך קיר כשהתרחשה התאונה. לא שמענו את חילופי הדברים בניהם אבל אותו איש היה קשיש מאוד. נעזר במקל הליכה... הוא נראה מתרגז וגרר את הפרמדיקית לתוך האוטו, התכופף, פתח מכסה מנוע ונראה נותן לה הרצאה שלמה עם תנועות ידיים כועסות מאוד..... במקביל שמענו סירנה של רכב כיבוי אש. הגיעה רכב עם צוות מלא – 5 איש. עצרו בצד, קפצו במהירות מהרכב, לבשו חליפות וניגשו לנקות את הכביש (כולה היו כמה שברי פנס על הכביש. שפכו חול, השפריצו מים...). בנתיים הפראמדיקית שיכנעה את הקשיש להכנס לאמבולנס ואז אנחנו שומעים עוד רכב כיבוי אש על כל צוותו שמגיע. גם הם קופצים מהרכב, לובשים חליפות ו.... אין להם מה לעשות. משועממים.

בשלב זה נתקפתי בהתקפת צחוק ששעה לא יכולתי להרגע ממנה. הרגשתי כאילו משחקים בנדמה לי. רציתי לשאול אותם מה הם היו עושים אילו היו צריכים להגיע לטפל באוטובוס שהתפוצץ, עשרות הרוגים, מאות פצועים .... זה היה נראה כל כך מוזר... לא הפסקתי לשאול את עצמי מה אנחנו עושים בארץ שלנו? איך אנחנו חיים? מי שהוא כאן חי לא נורמלי – אנחנו או הם.

יום רביעי ויום חמישי - 22/23.1.14

והפעם – פוסט ללא מילים. רק תמונות.

טרק קווין שרלוט – Queen Charlot Track. מסלול מפותל שמשקיף לנופים מדהימים לאורך החוף. אורכו 71 ק"מ וניתן לעשות במספר ימים. בחרנו באופציה של 2 מקטעים נפרדים כשבכל פעם מונית סירה מביאה אותנו לנקודת ההתחלה ואוספת בסיום.

סדר התמונות - סדר רץ כפי שצולמו.

היום הראשון: