Brown - נפרדת מ

אמא: ״בנות, אתן רוצות לשוחח עם אבא?״ השנה - משהו כמו 1980. אבא נוסע לראשונה לארה״ב במסגרת העבודה. אמא מחליטה להתקשר משום שלא שמעה מאבא מילה כבר 4 ימים... היתה מאוד דאוגה.

היא מחליטה לצלצל לבית מלון שבו אבא שוהה. לחייג אז לחו״ל לא היה פשוט כמו היום. מתיישבות ליד אמא בהתרגשות בסלון ואמא מחייגת: ״שלום, אני מבקשת להעביר אותי לחדרו של מר שמואל בראון״ ״רק רגע בבקשה״ - עונה קול הפקיד מעברו השני של הטלפון. אנחנו מאוד מתרגשות... גם מהשיחה עם אבא וגם מהטכנולוגיה -ואווו, מתקשרים לחו״ל 🙈 עוברות דקה, שתיים וקולו של הפקיד נשמע: Sorry ma'am, but Mr. Brown is not registered at the hotel. מה זאת אומרת? איפה אבא? 4 ימים לא שמענו ממנו והוא גם לא במלון.... הנשמה פרחה לנו.

אמא ממהרת לנתק את השיחה, אני כרגיל, עם דמעות בעיניים, אחותי ואמא מנהלות דו שיח הכיצד זה יכול להיות שאבא נעלם... ואז לאמא קופץ רעיון והיא מחייגת שוב: ״שלום אדוני, שוחחתי איתך לפני מספר דקות וביקשתי את מר בראון - וענית לי שהוא לא רשום במלון. אתה מוכן לומר לי בבקשה איך חיפשת בראון?״ "BROWN" - עונה לה הפקיד. אני רואה את חיוך הנצחון על פניה של אמא, הגוון הורוד תפס את מקומו והיא אומרת לו -"ככה לא כותבים בראון, חפש בבקשה BRAUN". לי נשמטה הלסת, מה פתאום אמא כותבת ככה בראון? מה זו ההמצאה הזו ומה אלה השטויות הללו... כעבור דקה - נמצאה האבדה. אבא עונה מהצד השני של הטלפון - והשאר היסטוריה.

לימים למדתי כי שם המשפחה שלי מקורו גרמני והוא נכתב כמו שאמא אייתה לפקיד - BRAUN. כשהלכתי לבהס והתחלנו ללמוד אנגלית איש לא תיקן אותי. למורה היה ברור שזה בראון אמריקאי ובבית אמא אבא לא תקנו אותי - מדוע?... יש לי הרבה מחשבות בעניין אבל לא התעמקתי בהן מעולם.

כשנשאתי, השארתי את שם נעורי ועד היום אני בכל הרשומות -יעל בראון - YAEL BROWN. בביקור האחרון שלי בארץ החלטתי לתקן את המעוות. החלטתי לחזור ולשאת את שם משפחתי המקורי בגאון ובאהבה. הייתי במשרד הפנים, תקנתי את המעוות וזה גרר אחריו ים של שינויים שלא כל כך חשבתי עליהם בהתחלה - בנק, משרד התחבורה וכו׳...

החלטתי לכתוב פוסט תודה ליעל בראון (BROWN) על ששנים נשאה בגאון את שם משפחתה (הלא נכון) ולקבל בברכה את יעל בראון (BRAUN) ♥️ ובזה הרגע הולכת לתקן כאן את משפחתי.

הייה שלום Brown ברוך שובך Braun.