מים אוליגוצנים בפולין, פֶּרְסוֹנָה ולמה.

מים אוליגוצנים בפולין, פֶּרְסוֹנָה ולמה.

יש מישהו שלא הרים גבה לנוכח הכותרת?

יש מישהו שהכותרת ברורה לו?

אני בטוחה שלא... 😊

הצטרפתי לקבוצה שעוסקת בלימוד שיווק דיגיטלי.

לא בגלל שאני מחפשת תחום עיסוק חדש ולא בגלל שאני מתכוונת להפוך לאשת מכירות אלא בגלל שאני מחפשת להגדיל את מספר קוראי הבלוג שלי.

לגיטימי, נכון? נכון.

לשיעור הראשון התלוותה טראומה 🙃

אתם מכירים את זה שמתעוררים בלילה עם מועקה? 

זה מה שעבר עלי באותו לילה.

עסקנו בשיעור בפֶּרְסוֹנָה.

הייתי צריכה להגדיר את הפרסונה שבבלוג שלי ולתת לה שם פרטי.

מה היא, מי היא ומה היא מוכרת.

ניסיתי במהלך השיעור להגדיר מיהי הפרסונה שלי ותוך כדי התחלתי להזיע כי הבנתי שהפרסונה שלי סובלת מפיצול אישיות 🤦‍♀️

הרגשתי אכזבה ובהלה נוראית 💔... לא פשוט לגלות פיצול אישיות.

לא הייתי מסוגלת לתת לה שם פרטי - מאחר ופעם היא תיירת, פעם היא צלמת, פעם היא ביולגית פעם היא היסטוריונית ומיכוון שהיא אנושית - אז לפעמים יש לה הגיגים.

לא היה לי ברור מי זו הפֶּרְסוֹנָה שלי.

והיא גרמה לי בלילה להרגיש פרסונה נון גרנטה…

זה היה ממש לא נעים. אפילו מתסכל.

התעוררתי עשרות פעמים כשהפרסונה הזו מרחפת עלי איימים.

הייתי המומה שזה קרה.

אבל כנראה שזה היה צריך לקרות והחלטתי לכתוב את הפוסט הנוכחי כחלק משיעורי בית.

אני לא יכולה לשתף אותכם בהכל (אם אתם רוצים לדעת הכל אז תצטרפו ליונית צוק הבלוגריסטית והיא תלמד אותכם) אבל הכי שמחה שכחלק משיעורי הבית - אתם איתי.

עד עכשיו התייחסתי לפרסונה שלי כאל נוודים בגיל השלישי שהולכים אחרי החלומות ובבוקר, אחרי לילה של סיוטים הבנתי שהפרסונה היא בעצם אני ואני לא מסוגלת להמנע מפיצול האישיות שלה כי זה מה שאני אוהבת.

ואם הפרסונה היא אני - למי אני יכולה למכור את עצמי?

מים אוליגוצנים

השיעור הראשון שלי במחלקה לביולוגיה באוניברסיטת בן גוריון היה שיעור גאולוגיה - תורת הקרקע.

זה היה קורס נחמד שהתפרס על פני שנה שלמה וחוץ ממראה המורה אני לא זוכרת כלום... (היה חתיך 😎).

סיימתי אותו בציון עובר בלבד.

בקושי צלחתי את הבחינות.

לא יכולתי להתמודד עם השמות של התקופות, של התהליכים, של העקרונות, של המישורים (גאולוגיה פועלת בשלושה מישורים משולבים - זמן, חומר ושינוי) ובמיוחד כי היתה לי הרגשה כל הזמן שזה תחום מדע תאורטי בעיקרו.

כשהגענו לפולין אחד המראות שנתקלנו בהם הרבה היה כפי שאתם רואים בתמונות:

אנשים הולכים עם מיכלי מים גדולים ברחוב.

במרחק לא רב מהמקום בו אני מתגוררת ראינו את הביתן הזה. תמונת הברז על הדלת פיתתה אותי לנסות ולפתוח את הדלת - ולהפתעתי היא נפתחה.

וזה מה שראינו בפנים. שורות של ברזים מקיפות את קירות הביתן.

לא היה את מי לשאול. לדבר ולקרוא את השפה אנחנו לא יודעים ולא ידענו למה נועד המקום.

בוקר אחד, בשעת ספורט הבוקר שלי ראיתי את הגברת שבתמונה עומדת וממלא בקבוק ועוד בקבוק ועוד אחד.... נגשתי אליה ושאלתי אולי היא דוברת אנגלית. לצערי לא דיברה מילה אבל לשאלה מה זה המקום (בין הבודדות שאני יודעת בפולנית) חזרה על המשפט - "To jest woda oligoceńska" (ובתרגום - אלה הם מים אוליגוצנים). (רק שתדעו שהשפה הפולנית מורכבת מכל כך הרבה הטיות שנראה לי שללמוד אותה זה אחד הדברים הכי קשים).

חיפוש מהיר בגוגל הביא אותי למושג - מים אוליגוצנים.

החלטנו לצאת בעקבות המים הללו.

רון-עמי מיפה כ-9 תחנות שכאלה שקרובות לביתנו ועברנו בניהן. התחלנו לפני פרוץ הקורונה והשלמנו את המשימה בימים האחרונים.

היו נקודות שנראו בברור כנקודות אספקה של המים האוליגוצנים

והיו נקודות שלא הצלחנו לזהות שאלה הנקודות ...

עד שהופיעו אנשים למלא את הבקבוקים.

מהם מים אוליגוצנים?

בכדי להבין מהם מים אוליגוצנים אסביר את המונח אוליגוצן.

אוליגוצן בפולנית הכוונה לאוליגוקן בעברית.

אוליגוקן היא התקופה הגאולוגית האחרונה בפלאוגן שבעידן הקנוזואיקון. משך התקופה היה 12 מליון שנה – מלפני 33.9 שנים עד לפני 23.03 מליוני שנים.

(עכשיו אני רוצה לשמוע את זה שיגיד לי שהוא לא מבין למה עברתי את הקורס רק עם ציון עובר... וזו דוגמית).

מקור השם הוא מיונית ופרושו – חדש מעט.

האוליגוקן נחשבת תקופת זמן חשובה מאוד, ולא אלאה אותכם בפרטים מדוע, אבל זו תקופה שמניחים שבה חלו תהליכי שבירה, השתפלות, התקמטות, התמתחות ויצירה של שדות געשים על פני קרום כדור הארץ. משטחי העשב על פני הכדור גדלו על חשבון היערות הטרופיים וארע אירוע הכחדה המונית של בע"ח בעיקר ימיים.

השינויים הללו שאירעו על פני כדור הארץ הביאו ליצירתם של מקורות מים שנלכדו בין 2 שכבות קרקע בלתי חדירות למים.

למים האלה קוראים מים אוליגוצנים.

במונחים גאולוגים: מים אוליגוצנים הם מים ארטזים שמופקים מאקויפר ארטזי באמצעות באר ארטזית.

באר אַרטֶזית היא באר מים שהמים פורצים מתוכה בעצמם על פי חוק כלים שלובים ללא צורך בשאיבה. המקור לשמה של התופעה הוא באזור ארטואיס בצרפת (Artois) שבו בארות ארטזיות רבות.

באר ארטזית ניתן לחפור רק באזורי קרקע דמויי אגן קעור (ראו איור) שיש בהם שכבת סלע נקבובי שנתונה בין שכבות בלתי חדירות למים. זה גם ההבדל שבין מים ארטזים למי תהום. מים ארטזים תמיד יהיו נתונים בין 2 שכבות קרקע בלתי חדירות למים.

ככל שהבאר נמצאת בנקודה עמוקה של השקע – הלחץ גובר והמים פורצים בעוצמה רבה יותר.

בזכות 2 השכבות הקרקע האטומות למים – מים ארטזים יהיו פחות מזוהמים.

בפולין 2 אזורים עיקריים שבהם ניתן למצוא מים ארטזים: האחד באזור - Niecka Mazowiecka שהעיר ורשה מצויה בתחומו והשני - Niecka Łódzka (ותודה לויקיפדיה על המידע).

ההערכה היא שמרביתם נמצאים בעומק של 200 מטר מתחת לפני הקרקע.

סכמה המסבירה את מקור המים האולויגוצנים (ויקיפדיה)

מצורפת מפת 101 בארות המים האוליגוצנים בורשה, על פי שכונות.

מים אוליגוצנים עדיין פופולרים מאוד בפולין בעיקר בקרב אנשים המשוכנעים באיכותם הטובה.

טעמנו – הם היו טעימים... אבל לא שונים מאלה שיש במי הברז הבייתים.

רון-עמי מתעד את הברז ממנו שתה, שאם חלילה יקרה לו משהו - "שתדעי מאיפה שתיתי..." 😇

לא כולם מודעים לכך שהמים האוליגוצנים בעצם מכילים מיקרואורגניזמים שיכולים לצמוח בהם בחופשיות. הסיבה לא נעוצה במים עצמם אלא בברזים שבבארות, בנקיון המקום ובנקיון הבקבוקים שבהם מאוכסנים המים. מיכוון שכך, ממליצות הרשויות שלא להחזיק את המים יותר מ-24 שעות.

אם חפצים ביותר מכך – יש להרתיח אותם.

הרכבם של המים האוליגוצנים נבדק ונמצא כי:

א. ערך ה- pH שלהם נע בין 6.5 ל- 8.1, מה שמעיד על היותם מים מעט בסיסיים. אומרים שיש בכך יתרון מאחר והדבר מועיל לשמירה על איזון חומצה-בסיס בגוף.

ב. נעשה נסיון להעריך את ריכוז המלחים בהם. התשובות לא היו חד משמעיות אבל נמצאה נוכחות גבוה של נתרן במים וההמלצה היתה שיש לקחת בחשבון בצריכת המלח היומית את שתיית המים האוליגוצנים.

ג. הכמות הכוללת של המינרלים המומסים בדגימות שנבדקו היא בממוצע כ 600 מ"ג לליטר והם בעיקר ביקרבונטים, כלורידים, סידן, נתרן או מגנזיום, כלומר יסודות הנחוצים לתפקוד תקין של הגוף, אותם יש לספק עם מזון.

הרובד הלבן המצטבר על הברזיות מעיד בהחלט על תכולתם הגבוהה של המלח והסידן במים.

קראתי שמים אוליגוצנים אינם תמיד תחליף בריא למי ברז מכיוון שרוב צריכתם ומקורותיהם אינם נבדקים באופן קבוע על ידי הרשויות הסניטריות, על כן קשה לקבוע מה ההרכב המינרלי המדויק שלו והאם הם נקיים מחיידקים.

פרסונה

במהלך השיעור הראשון אבא שלי התקשר אלי.

לא יכולתי לענות וכתבתי לו שאני באמצע שיעור ונדבר למחרת. בכל זאת, אבא שלי בין 87 והולך לישון יחסית מוקדם ולא רציתי שימתין שאתקשר אליו בסוף השיעור.

בשעה 11 בלילה אבא התקשר.

היה סקרן מאוד לדעת איזה שיעור היה לי.

שיתפתי אותו בבהלת הפרסונה ונפרדנו בלילה טוב.

העניין הציק לאבא מאוד.

הוא אחד הקוראים המושבעים שלי.

התקשר למחרת בשעה 08:00 בבוקר להגיד לי שחשב על עניין הפרסונה ואם אני צריכה לוותר על איזושהי פרסונה אז שאוותר על הצלמת.

התפלאתי מאוד.

אבא שלי מת על התמונות שלי אז איך זה שזו עצתו?

הניתוח של אבא לעניין היה כדלקמן: "היום אי אפשר לדעת איזו תמונה היא אמיתית ואיזו תמונה עברה ניתוח ועיבוד תוכנות עריכה. אז אולי את נחשבת "אולד פיישן" כי את לא נוגעת בתמונות שלך כלל וכלל עם אף תוכנת עריכה ואולי את לא עומדת בסטנדרטים המבוקשים אז תוותרי על זה"... וצחק בקול כל כך גדול שמיד הבנתי שהתבדח.

בסוף השיחה אמר לי אבא - "אל תוותרי על כלום. זו את!"

קראתי את הפוסט הזה עשרות פעמים.

נהנתי מכל מילה שלו.

נהנתי מההסבר על המים האוליגוצנים (כי בכל זאת אני ביולוגית בנשמה ובמקצוע = ביולוגית), נהנתי מהתמונות שצירפתי (כי אני מאמינה שדרך חווית העיניים נהנים יותר = צלמת) נהנתי להסביר למי שיגיע לפולין ויפגוש את אותם ביתנים מפוזרים בדרכו - מה הם ( = תיירות) ונהנתי לספר לכם סיפורים שבדרך כמו שיעורי גאולוגיה ואבא כשלפעמים אני מקדישה להם פוסטים שלמים (=הגיגים).

אז זו הפרסונה שלי וקוראים לה יעל.

למה?

מה זה????

למחרת הלילה הסוער על הפרסונה הגיע מייל מיונית.

מבקשת שנשתף אותה בחווית השיעור הראשון.

מיד כתבתי לה על הסערה שאחזה בי ובתמורה היא החזירה לי מייל וכתבה לי "לפני שתגדירי את הפרסונה שלך בואי נתחיל משאלת הבסיס, למה? למה את עושה את מה שאת עושה? למה זה חשוב לך? למה זה חשוב לאחרים? מה המטרה בכתיבת הבלוג שלך? למה ולמה ולמה ועוד קצת למה..."

אז אם לא היה לי מספיק את הפרסונה על הראש אז עכשיו התיישבה לי השאלה למה במחשבות.

למה אני כותבת? - כי אני אוהבת נהנת ומאושרת מהכתיבה. יש בי השראה אינסופית לפוסטים, אין לי מעצורי כתיבה ויש לי את הזמן לעשייה הזו.

למה אני עושה את זה? - כי אני מאמינה שזו דרך הביטוי שלי, דרך היצירה ודרך ההבעה שלי.

למה זה חשוב לעולם? - בואו לא ניסחף... זה לא עד כדי כך חשוב. העולם יכול ויוכל להתקיים בלעדי אבל אני מאמינה שכשאני מספרת לכם על הזקנה - לשניה אחת אתם חושבים על אבא ואמא שלכם ואולי לומדים מזה. כשאני מספרת לכם על דור והילה הזוגרים - אתם מבינים שאפשר לחיות בדרך אחרת שאיננה נישואין ואמא פולניה תמיד תשאר פולניה. כשאני נוסעת לטייל ומשתפת אותכם לא בהיכן קניתי כרטיס בזול או היכן יש קניון שווה לקניות אלא במקומות כמו טירת מלבורק - מקום קסום עם היסטוריה עשירה ופרטים שאני מלקטת מקריאה במקורות מידע נוספים, כך שאם תגיעו לבקר - יהיה בידכם קצת יותר מידע על המקום (ובעברית), או על חג כל הקדושים הנוצרי כדי שתכירו את הסביבה בה אתם מטיילים ואת אורחות חייהם של אלה שאתם פוגשים, או על חג נפלא שחוגגים הפולנים ונקרא יום חמישי השמן, או על מקום שקשור להיסטוריה היהודית בפולין בפוסט על אשתו של שומר גן החיות ואני אפילו מקדישה צילומים לעולם התחתון ולביולוגיה של עץ נפלא שגדל בפולין - המגנוליה.

מה המטרה בכתיבת הבלוג שלי? - שאני ואתם נהנה. שתראו זוית אחרת ואישית שלי, שונה ממה שאתם מורגלים אליה. שתתיירו דרך העיניים שלי באמצעות מילים ותמונות, שאולי בעצמכם תתעדו יומן דיגיטלי כי זו תקשורת, שפה, חוויה וזכרון עבור כל אחד באופן אישי ואולי, אולי תיישמו את המוטו שרון-עמי ואני אימצנו לעצמנו שזה הזמן, זה הרגע וזה היום להגשים כל חלום! אנחנו אורחים לזמן שאול על פני כדור הארץ, ננסה להגשים  את מה שחלמנו וגם אם בדרך נתקל בקשיים – הם רק מחשלים, מחסנים ומעצימים את החלום.

והפתרון לשאלת המה זה בתמונה למעלה -

פטריה בשם תרנגול העץ - Laetiporus sulphureus - Chicken of the Wood (ע"ש הכרבולת).

מבטיחה לכם שבטיול הבא בחו"ל כשתפגשו בה - תזכרו איך קוראים לה. איננה גדלה בישראל.

איך אמשיך מנקודה זו ואילך עם פרסונה שסובלת מפיצול אישיות אני עוד לא יודעת - אבל אני נחושה להמשיך בדרך בה בחרתי.

הצלחתי למכור את עצמי?... תכתבו תשובות אמיתיות, אל תהססו...