"כרייסטצ'רץ - או "העיר הישועית

יום שני, 3.2.14

סיימתי את הפוסט הקודם בטיול שעשינו אחה"צ על שפת הים כשהגענו לגריימאות.

בערב לרון-עמי התחשק לעשות "אש לילה"...

"בואי נחכה לשעת הגאות ונלך לראות את הים בשעת הגאות" – הוא מציע. "ומתי הגאות?" – אני שואלת.... ב-"02:00 לפנות בוקר" – הוא עונה. ואני, שהולכת לישון עם התרנגולות וקמה עם הציפורים לא חושבת פעמיים – הולכים.

אז חיכינו לשעה 02:00, התלבשנו טוב (קור כלבים..), שמנו על המצח פנסי ראש ויצאנו ממו. חושך מצריים בחוף. לא רואים מטר קדימה. אין ירח, אין תאורה אין כלום. מדליקים את פנסי הראש ומתחילים להתפוצץ מצחוק. משוגעים...  רעש הגלים נשמע ממש קרוב. לא היה לנו מושג כמה עלה הים ועד כמה הוא קרוב אלינו.

חוצים דרך עפר ומתכוננים למרחב הגדול מדרך העפר ועד הים, כפי שהיה בתמונות בפוסט הקודם שראיתם. ו.... אנחנו המומים מכמה עלה הים, עד כמה רצועת החוף שהייתה גלויה אחה"צ התכסתה במים.

תראו כמה חשוך מסביב.... רואים את הצללית של רון-עמי

הכל צולם מתאורת פנסי הראש שלנו

הקור והחושך הכריעו אותנו (והאמת שהיה קצת מפחיד) ואחרי חצי שעה חזרנו למו והלכנו לישון.

בבוקר אנחנו אמורים לנסוע לכרייסטצ'רץ דרך ארתור פס אז הולכים לישון כמה שעות וקמים מוקדם. הולכים לראות את הים שוב – ולא להאמין איך בשעה 08:30 – הים נסוג שוב אחורנית.

רענן מצלצל. אני מספרת לו מה עשינו בלילה והוא מנגד מספר לי שבחדשות של הבוקר סיפרו על בחורה שנהרגה בלילה כתוצאה מהגאות שהייתה ועל נזקים שנגרמו. שזו הייתה גאות חזקה מאוד שמתרחשת לעיתים רחוקות מאוד – נו...נו... ודווקא לרון-עמי התחשק באותו לילה לצאת ל"אש לילה"... חוויה.

מתניעים את מו ויוצאים לדרך.  2 מטר אחרי שאנחנו זזים רון-עמי אומר לי "תעצרי, תעצרי...".

אני עוצרת, הוא יוצא מהאוטו והולך....

אתם מנחשים לאן הוא הלך?...

יצאתי עם המצלמה במהירות אחריו לראות לאן הוא הולך ולקח לי כמה שניות לגלות שהוא עומד ומסתכל על בית קברות והלך לחפש אם יש שם מצבות של יהודים....

ממשיכים לנוע...

הרעיון הוא לחצות את האי הדרומי לרוחבו דרך מעבר שנקרא ארתור פאס Arthur’s Pass. זוהי דרך שנחשבת לאחת הדרכים היפות בעולם (ככה כתוב בספרות...), בין גריימאות לכרייסטצ'רץ – בין הים הטזמני לאוקיינוס השקט. הנסיעה בה חושפת אותך לנופים באמת מדהימים. נוסעים דרך עמקים ואגמים, מגיעים למרגלות האלפים, מטפסים לגבעות המושלגות בפארק הלאומי ארתור פאס (שכמובן עכשיו הן אינן מושלגות אבל זה לא גורע מיופיו של המקום), ומסיימים במישורי קנטרברי (ככה נקרא המחוז) – במבואות כרייסטצ'רץ.

נותנת לתמונות לדבר - זו הדרך עד למעבר ארתור פאס.

צילום פנורמה שעשינו על חלק מהדרך שעברה על גשר

למען הדיסלקציה שלי – בואי נסיים את עניין השם הזה כרייסטצ'רץ  כבר עכשיו! מעתה והלאה היא תקרא כהגדרתו של רענן – "העיר הישועית".... די, לא יכולה יותר עם המקלדת והשמות האלה.

באזור הזה של המעבר נפגשים החוף וההר בתלילות יותר מאשר בכל מקום אחר בניוזילנד. העיירה ארתור פאס משמשת כבסיס יציאה לחובבי הסקי בעונת החורף והיא הישוב הגבוה ביותר שנמצא בניוזלינד (ושלא תחשבו שזה מי יודע מה.... רק 924 מ').

וזו הדרך כשמתחילים לרדת מארתור פאס...

בשעת הצהריים אני מרגישה את העייפות של לילה ללא שינה משתלטת עלי. מציעה לרון-עמי לעצור היכן שהוא ופשוט ללכת לחרופ'. זה כל הכיף שהבית איתנו... פשוט עוצרים והולכים לישון.

אז ראינו שלט שהפנה אותנו לצידי הדרך, לחניון קטן של ה-DOC, פנינו ואחרי נסיעה קצרה בדרך עפר התגלתה לנו פנינת הקסם הזו.

וזו פינת הקסם עם נחל קטן זורם בה.

מו חנתה בצל

ורון-עמי התמזג במזגן

ובחניון - ביתן קטן עם שולחנות אוכל בתוכו ומתקן עם מיכל מים לשתיה בסמוך.

והקירות בביתן מועטרים ציורי קיר

ובפינה הזו מידע על המקום כשמתחת לשלט הירוק מכסה מתרומם

כשהמכסה מתרומם אז בתוך קופסת העץ מונחות שקיות ניילון עם הסבר והנחיות שמי שנשאר ללינת לילה במקום מתבקש לשלשל לשקית 6$ ולהשאיר בקופסא. .... מאמינים? גם אנחנו לא.... כולי תקווה שבאמת משאירים להם תשלום. בהחלט מגיע להם.

אחרי שעתיים של שינה מתוקה ממשיכים לעיר הישועית.

ממש בכניסה לעיר הישועית שוב רון-עמי אומר לי "תעצרי תעצרי..." ואתם יודעים מה זה לעצור את מו בפתאומיות?.... אז עצרתי כשיכולתי וכמובן שרון-עמי רטן אבל יצא מהאוטו והלך.... צילמתי אותו מהחלון הולך. לאן? לא היה לי מושג... כשחזר הראה לי את התמונות שצילם....

הוא בן מזל שור והיה מוכרח תמונות של ה"חברה" שלו....

מגיעים לחניון טופ 10:

Christchurch Top 10 Holidat Park, 39 Meadow St’, Papanui, Christchurch. Ph (03) 352 9176. www. Christchurchtop10.co.nz

יום שלישי 4.2.14

כדי לכתוב על העיר הישועית – פתחתי את Lonly Plant על מנת לראות מה כתבו עליה. אז כך כתוב:

"בכרייסטצ'רץ שנחשבה תמיד לעיר "האנגלית" ביותר בניוזילנד, מאמצים כיום את הרבגוניות התרבותית המאפיינת את החברה העירונית במדינה. השינוי התעורר בשל הגירה מגוונת יותר לעיר והאווירה השמרנית הולכת ונצבעת בגוונים קוסמופוליטיים. עברה האנגלי של כרייסטצ'רץ עדיין ניכר בשטח בין שאר בדמות הקתדרלה האנגליקנית הגדולה הניצבת בכיכר מפוארת, ובדמות הסירות השטוחות המחליקות בעצלתיים בנהר אייבון והחשמליות המקרקשות להן לאורך ווסטר סטריט. במבט מעמיק תתגלה בפניכם כרייסטצ'רץ נמרצת יותר המשתקפת בשדרות ובכיכרות ששומרו באזור ליצ'פילד סטריט, בסצנה האופנתית של בתי הקפה בהיי סטריט ובמרכז השמור להפליא לאומנויות שעליו גאותם של תושבי העיר " . מהדורה רביעית 2011.

אז אני מקווה שכשקראתם דמיינתם עד כמה העיר הישועית יפה ומרתקת כי לצערי, אין כל קשר בין מה שדמיינתם ומה שבכתובים - למציאות.

המהדורה הזו יצאה לאור מעט לפני רעידת האדמה הקשה שהתרחשה בניוזילנד ב-22 בפברואר 2011. זו הייתה רעידת אדמה שהתרחשה בשעה 12:51 בצהריים  בעוצמה  של 6.3 והמוקד שלה היה 5 ק"מ פנימה ממנה, במרכז המחוז קנטרברי.. מספר האבדות בנפש מועט יחסית (ביחס לאסונות טבע כתוצאה מרעידות אדמה במקומות אחרים בעולם) – 181, אבל הנזק הסביבתי וניתן לומר בהחלט שגם הנזק הנפשי לתושבי המקום לאחר הרעידה היה עצום. ב-2010 התרחשה רעידת אדמה בעוצה גבוהה מזו ולא נגרם כל נזק לעיר. ההשערות אומרות כי הפגיעה ב- 2010  הייתה חזקה מאוד בתשתיות, לא אובחנה כראוי ולפיכך ב- 2011 הכל קרס.

הסתובבנו בעיר עם תחושת מועקה. ההרגשה כבדה. מרכז העיר – חרב ושומם. עשרות בניינים עומדים על מקומם, נטושים, מוקפים גדרות, עם שלטי סכנה אין כניסה, בתים שהתמוטטו ועדיין לא פונו, מגרשים ריקים (לאחר שפונו מההריסות) ובהמון מקומות ניתן למצוא מיזמים שונים של אנדרטאות וסמלי זיכרון למיניהם. אחד הדברים המעניינים שראינו היה מיזם של בעלי עסקים שהיו באזור, ועסקיהם נחרבו, ששבו ופתחו את העסקים במרכזים זמניים שהקימה העירה בתוך מכולות משומשות שנצבעו ועוצבו למרכזי קניות שקצת מפיחים חיים וצבע בעיר.

הסתובבנו שעות בעיר. מרותקים לממדי האסון. בשלב מסוים הבחנו בסוכנות של מכוניות פיז'ו. עם דגמים שאנחנו לא מכירים. החלטנו להיכנס ולהתבונן. הכניסה לשם הפכה לשיחה מרתקת עם בעל העסק שסיפר לנו על מה שקרה ברגע רעידת האדמה,  איך התנהלו החיים שם בשבוע הראשון (ביזה, פאניקה מוחלטת, עלטה, חוסר ידיעה כיצד מתנהלים), מה קרה בהמשך (הפיכת העיר לשטח צבאי סגור, זמן ארוך להתארגנות וקבלת החלטות מה עושים), ההתנהלות (הכרזה על מה הורסים מיד, מה מפנים מיד, מה משאירים להחלטות של אחר כך) והחיים בהמשך.

היתה הפרדה ברורה בין החיים האישיים לחיים המסחריים. כל מה שקשור היה לחיים הפרטיים בעיר – שוקם יחסית מהר. אנשים קיבלו עזרה בשיקום ההריסות (חברת הביטוח ומי שלא היה לו ביטוח אז הממשלה די עזרה) ואזורי המגורים נראים בסדר גמור. הבעיה הייתה לגבי מרכז העיר. והתקבלה החלטה לתכנן הכל מחדש. לא לבנות בתים גבוהים כפי שהיה קודם (לא יותר מ-3 קומות), להוסיף פארקים ירוקים וכמו שאמר לנו אותו איש – פשוט לרווח את הצפיפות שאם חלילה יקרה אסון נוסף – מימדי ההרס לא יהיו כל כך גדולים.

עשרות בניינים נטושים, ריקים, שלמים, מוקפים גדר/מעקה/מחסום

בניינים רבים כדוגמאת זה - נטושים לחלוטין.

תמונה של הכנסיה קודם לאסון

חזית וצידה של הכנסיה - אחרי האסון.

משמאל - במטרה להכניס קצת צבע ואוירה בעיר הקיפו את הבניינים הנטושים בגדר צבעונית. מימין - צילום מקרוב. אלה הם ריבועי פלסטיק שבלחיצה קלה מתלבשים על גדר הפרדה רגילה.כפי שרואים בתמונה - ניתן ליצור צורות שונות ומשונות.

עשרות בתים מיותמים שכאלה

ואנדראטות ופסלים למינהם מפוזרים בכל מקום.

וזה המתחם שהקימו מקונטיינרים ישנים שעוצבו בצורה מעניינת ובתוכם נפתחו בתי עסק.

מגרשים רבים ריקים

בבניינים מסויימים שמבקשים לשמר את החזית - הוצבו קונטיינרים בחזית הקיר על מנת לתמוך בו שלא יתמוטט עד שישוחזר.

שברון לב

קצת צבע עוזר?

יום רביעי, 5.2.14

כל הלילה רון-עמי לא ישן. כואבת לו הברך. מכירים את הבעיה מהעבר... לא נחמד אבל מקווים שהמצב ישתפר.

מאחר ועזבנו את מרכז העיר אתמול בהרגשה קשה ולמעשה אין הרבה מה לעשות אנחנו מחליטים לנסוע למרכז האנטרקטי הבינלאומי שנמצא בפרברי העיר הישעוית ולא נפגע ברעידת האדמה. המתחם שייך לתוכנית לחקר אנטרקטיקה של ניוזילנד, ארה"ב ואיטליה. מתקיימות שם תצוגות על ההיסטוריה, הגאולוגיה והזואולוגיה של היבשת הקפואה. היה מאוד מעניין. במצבים כאלה אני ממש מצטערת שאנגלית היא לא שפת האם שלי....

אחרי הביקור שם רון-עמי מחפש דרך להתנדב לחצי שנה לכזה מחנה בקוטב.... למישהו יש פרוטקציה?

יום חמישי 6.2.16

בעיית הברך מחמירה. מחליטים לעשות שינוי בתוכניות ולנוח כמה ימים.

רענן ממליץ שניסע לאקרואה, הנמצאת בחצי האי בנקס – Banks Peninsula, שממוקם דרומית לעיר הישועית. חצי האי בעל מפרצים קטנים והוא נוצר על ידי שתי התפרצויות געשיות עצומות. הדרך מדהימה.

ההיסטוריה של המקום מספרת כי ב-1838 קנה צרפתי בשם ז'אן לנגלואה, קפטן של ספינה צרפתית לציד לוויתנים את קרקעותיו של חצי האי בנקס מידי המאורים המקומיים בתמורה להקמת חברת מסחר בתמיכה צרפתית. ב-1840 הגיעו לחצי האי מתיישבים צרפתים ראשונים בגיבוייה של ממשלת צרפת, אבל הפקידים הבריטים היו מהירי תגובה ושלחו ספינת מלחמה בריטית לתבוע בעלות גם על חצי האי הזה במסגרת הסכם וייטנגי. אם הצרפתים היו עושים את מה שעשו שנתיים קודם  והיו הופכים אותה למושבה צרפתית – אזי יתכן וניוזילנד הייתה נראית היום אחרת.

הדרך מדהימה...

הצרפתים שהגיעו התישבו באקרואה Akaroa. עיר ציורית שעד היום מנסים לשמר בה את האווירה הצרפתית. שמות הרחובות ובתי העסק נושאים אופי צרפתי. עיקר הפעילויות בה הן מנוחה ופעילות מים.

וזו העיר ממבט על

אז פעילויות מים לא עשינו (מי יכול לעשות כאן פעילות מים??? היה קר) ולנוח רצינו – אבל אתר טופ 10 שהגענו אליו היה קשה לרון-עמי לתפקוד. הוא ממוקם במדרון, מו לא הייתה מפולסת ומאוד לא נעים לישון בשיפוע....

מחליטים לעזוב למחרת בבוקר ולנסוע לאואמארו Oamaru.

#אשלילה #פנסים #גאותושפל #חושך #צללית #כרייסצרץ #ארתורפס #ים #ביתקברות #אידרומי #יםטזמן #אוקינוסשקט #דיסלקציה #עירישועית #רענן #סקי #עייפות #לישון #חניון #DOC #פינתקסם #שלטירקו #קופסתעץ #שור #רעידתאדמה #מועקה #חרב #שומם #נטוש #בניינים #גדרות #אנדרטאות #זכרון #אסון #צפחפות #פארק #צבע #פלסטיק #קונטיינר #שברוןלב #צבע #אנטרטיקה #יבשתקפואה #ספינה #ליוויתנים #קרקעות