וואנקה Wanaka­­­­­­­­­­­­

יום ראשון 16.2.14

זהו, זה השלב שבו נכנסים ללב האי הדרומי. צריכים להגיע לאזור המילפורד לקראת סוף פברואר ואין הרבה דרכים שמובילות לאזור. היעד להגיע לוואנקה Wanaka.

מזג האויר – פ י צ ו ץ!!!! כמו שאני אוהבת. חם, שמש....

נסיעה לא ארוכה – 250 ק"מ אבל דרך מאלפת... מדהימה בעיני. עשינו המון עצירות בדרך. לצלם, לשאוף אוויר.

אחד מהצילומים בדרך (צילום פנורמה)

מי אמר וראה שמש ולא קיבל?

תהיו קצת שותפים לנסיעה... מטפסים לגובה והצמחיה האלפינית שולטת.

מתקרבים לוואנקה...

מגיעים בשעות אחה"צ לחניון טופ 10.... בהתחלה כתבתי את כתובתו אבל מחקתי... לא מומלץ להגיע אליו.

יום שני 17.2.14

הפעם חורגת ממנהגי ומסכמת את וואנקה בפוסט אחד ללא תאריכים (עזבנו ב-21.2.14).

וואנקה – עיירה קטנה, שקטה, עם אגם גדול ופארק לאומי ענק, עם המון מסלולי הליכה, ספורט מים, פעילויות אתגר להמרצת האדרנלין. מזג האויר – על הפנים – רוח, שמים קודרים, טיפוף קל.... אפשר לצאת פסיכי מהשינויים האלה.

"ניסע שוב לשחק בלייק וואנקה" – שרה קרן פלס ולך תדע למה היא התכוונה, אבל אנחנו הלכנו לשחק בעולם הפזל שבוואנקה – Puzzling World.

היה משעשע מאוד... במקום מבוך תלת מימדי ענק וכמו בהנחיות שקיבלנו (בעברית) הכוונה היתה לבנות מבוך מהנה ומעוצב כך שלא יוצר מצב של תסכול מחוסר היכולת להתמודד איתו. יש דלתות חירום לבעלי סבלנות קצרה או אנרגיה מוגבלת.

בכניסה שלט שמסביר מהם כללי המשחק. למתחם ארבע פינות, בכל פינה ביתן בעל צבע גג שונה – צהוב, ירוק, כחול ואדום. עליך להתחיל את המבוך בנקודת ההתחלה ולחפש את דרכך לכל הנקודות הנ"ל לפי סדר הופעתן וכשהגעת לנקודה האדומה, שהיא האחרונה – עליך למצוא את דרכך לאורך כל המבוך עד לדלת עליה כתוב סיום.

הנחיות ברורות בכל פינה

כך זה נראה מאחד המגדלים...

והצלחתי לתפוס את רון-עמי משוטט

כך נראו הפינות

וזה רון-עמי צילם - להוכיח שהוא ביקר בארבעת הפינות...

בכל פינה הם גם מבקשים יפה וברור שלא תעמוד בגובה ותגלה לאלה שמחפשים את הדרך איך להגיע...

בהנחיות כתוב כי ממוצע הזמן לסיום הוא כשעה וחצי.

יצאתי (שימו לב כתבתי יצאתי) – אחרי 20 דקות. רון-עמי סיים אחרי שעתיים.

לא הייתה לי סבלנות לפיתולים ולהלוך ושוב ולסחרחורת הזו. כשנתקלתי בשלט שאומר שאורך המסלול המפותל הוא ק"מ וחצי אבל למעשה צועדים בערך כ-5 ק"מ בגלל הטעויות – פרשתי. פתחתי את אחת מהדלתות ויצאתי מהמשחק.

ניצלתי את הפירצה הקוראת לגנב ויצאתי...

נכנסתי לאולם הכניסה והתיישבתי ליד אחד השולחנות. על השולחנות עשרות משחקי חשיבה מאתגרים – כאלה שצריך לשבץ נכון קוביות או להוציא מקל מערמת מסמרים כשאתה בטוח שאי אפשר או משחק על עקרון משחק הילדים Rush Hour ובקיצור – מקום מעולה לתרגול המוח נגד אלצהיימר.

ישבתי והמתנתי לרון-עמי עוד כשעה והתייאשתי.

חזרתי למו לאכול ובשעה שחיממתי את האוכל ראיתי את רון-עמי עומד על אחד מהגשרים ומחפש דרכו החוצה. צלצלתי אליו שיבוא כבר... הוא ענה שהוא ממש ממש לפני סיום ושתיכף יגיע.

תוך 5 דקות הוא חזר למו. שאלתי אותו איך זה שתוך 5 דקות הופעת? והתשובה הייתה שהוא כל כך רעב וכששמע שאני מחממת את האוכל הוא עשה "קיצור דרך" קטן לעבר נקודת הסיום ובא.... יאמר לזכותו שהיה בכל ארבעת הפינות לפי הסדר וחזר כמעט, כמעט עד הסוף – אלמלא ריח האוכל שקלקל לו את הסיום.

רון-עמי הגיע לסוף...

המלצה חמה מארוחת הצהריים - סיידר מומלץ ביותר!

אחרי האוכל חזרנו שוב למתחם.

קיימים בו 4 חדרי אשליות מעניינים מאוד: האחד – היכל הולוגרמות המעניין, השני – נקרא הבית הנע (או ה"סיוט" כפי שהרגשתי בו), השלישי – היכל הפנים העוקבות והרביעי – חדר האשליות איימס.

היכל ההולוגרמות - היה מעניין מאוד. קשה קצת להעביר בתמוהות את מה שרואים במציאות אבל בכל זאת... כמה תמונות.

הבית הנע הוא בעצם חדר גדול שבנוי בזווית כזו שהמושג "איזון" מקבל משמעות אחרת לגמרי. הגוף מוטה בזווית איומה (לא יכולתי ברגעים הראשונים להיכנס פנימה כי ההרגשה ממש מוזרה ומשונה), אתה בעצם רואה את המים זורמים כלפי מעלה, את כדור הביליארד נכנס לחור במעלה השולחן ואתה נוסע על כיסא מהרצפה לתקרה ולא הפוך. העניין הוא שבעצם הכל בחדר נורמלי אבל בגלל שהוא בנוי בשיפוע שכזה מתקבלת ההרגשה שהכל לא נורמלי, הפוך. יצאתי משם עם בחילה נוראית... לא מרגישה טוב כשמוציאים אותי מאיזון....

הגוף מוטה בזויות נוראית

לא ברור בתמונה, אבל ניתן להבחין מצד שמאל במים הזורמים בניגוד להגיון, בניגוד לזויות...

צילמתי את רון-עמי נוסע במעלית הזו אבל הסרטון יצא מטושטש מאוד. תתארו לעצמכם שהמעלית נוסעת בכיוון הפוך ממה שאתם חושבים. כמו שאתם רואים בתמונה - היא לא ירדה, היא עלתה... ותחשבו על זה.

עברנו להיכל הפנים העוקבות. אלו פרצופים של דמויות מפורסמות שמוטבעות בחומר פלסטי כלשהוא שכתוצאה מתנועה ותאורה הם פעם נראים שקועים, פעם בולטים וחלק מהם , למרות היותם קשיחים נראים כאילו עוקבים אחרי תנועותינו במבטם.

בחדר האשליות איימס אתה מסתכל בתחילה בחלון ובו נראה לך החדר נורמלי לחלוטין. כשאתה נכנס אז מי שמסתכל עליך מאותו חלון רואה אותך בצדו האחד של החדר – גמד ובצדו השני של החדר – ענק. האשליה הזו נוצרת בגלל עיוות הרצפה והתקרה – זה היה מדהים.

תעקבו תמונה תמונה ותראו שהכל מצולם בחלל אחד... אשליה (-:

או אם תרצו בסרטון שצילמתי במקום.

מי מחזיק את הספסל?

ניסיתי לבדוק אם הוא לא נופל כשאתיישב עליו...(-:

מי אמיתי ומי לא?

מה אתם רואים קודם?

כמה חיות וכמה רגלים אתם סופרים? תספרו שוב... זה ממש לא מה שתקבלו בספירה האמיתית...

וזה מה שקורה לאלברט.

תלוי איפה מסתכלים.

אפילו בחדר השירותים הם ניסוי לייצר אשלייה במושב האסלה

וכשעזבנו... אם כבר אשליה, אז עד הסוף...

מוזיאון נוסף שקיים בואנקה הוא מוזיאון טייסי הקרב של ניוזילנד. אומרים שהוא מוזיאון מרתק שמוקדש לחייהם של טייסי הקרב הניוזילאנדים ולמטוסים שהטיסו ושיש כאן אוצר של מטוסים מסוגים שונים ומטוסים רוסים עתיקים – אז אומרים.... מבחינתי מה שהציל מעט את המצב היה שבצמוד למוזיאון הנ"ל קיים מוזיאון צעצועים - שזה למעשה אוסף של בנאדם אחד, משוגע, שאסף ואסף ואסף צעצועי ילדים ותרם כ-40,000 פריטים למוזיאון הזה. איך כתוב במוסף שבת בהמלצות על הצגות/סרטים/תערוכות/ - אפשר לוותר.

צעצועים משנת "אנו באנו ארצה"...

יאמר לזכותו של בעל המוזיאון - היה שם אוסף מכוניות ישן מדהים!

בערב מחליטים לעבור לאתר קראונים אחר. טופ 4 מגיע לאתר שהיינו בו.... מו בשיפוע שמעצבן את רון-עמי, מים חמים במקלחת מוקצבים ל-5 דקות, המטבח מלוכלך... בקיצור – עוברים דירה.

Aspiring Campervan Park. Studholme Rd Nth, Wanaka. Ph (03)443 6603. Info@campervanpark.co,nz

מסיימים את היום בקולנוע (בחינם, עם פופקורן בחינם ותה חם...)

באחד הבקרים אני קמה לצעידת הבוקר שלי.

מזג האוויר – משגע. שמש, חם.... צועדת על שביל האגם. נפתחות כל "הצקרות" שבגוף.

אגם וואנקה

בדרך רואה על השביל אריחים, ייתכן מקרמיקה, שמוטבע עליהם מספר ומתחתיו כיתוב. אני שולחת בווצאפ המשפחתי תמונות לחברה, דור תום ואנחנו מתדיינים ורק רון-עמי עולה בסוף על העניין שאלו שנים ועליהם כיתוב של היסטוריה לאותה שנה. אנחנו מתבדחים שזה סטולפרשטיין ניוזילנדי. מעניין אם הבחורצ'יק שעשה את זה מכיר את העבודה של גונטר דמניג.

גלית אינדיג חברתי היתה בוואנקה והמליצה לנו לעשות טרק שנקרא רוב רוי – Rob Roy. מסלול של 10 ק"מ שעובר דרך מפלים וקרחונים, בהמלצה 5 שעות למסלול אבל הבעיה היחידה בו זו ההגעה אליו. נסיעה של שעה מוואנקה אבל יותר מ-50% מהדרך לא סלולים. גלית סיפרה לי שהדרך שאמורה הייתה לקחת ½ שעה נסיעה לקחה להם שעתיים. הם עשו את זה עם מו כמו שלנו. רון-עמי בוחר שלא ללכת על כן נגשתי למשרדי ה-i-site ולשאול האם יש אפשרות הסעה לשם. מתברר שכן. תמורת כסף הם עושים הכל.... וזה היה יקר אבל רציתי להגיע לשם, לעשות את הטרק.

רון-עמי לא מצטרף, הברך לא מאפשרת לו.

למחרת בשעה 08:30 אני ממתינה בכביש הראשי בוואנקה להסעה שתגיע. התחזית להיום – 32 מעלות!!!!!!!

מגיע רכב פולקסווגן מסחרי עם 10 מקומות ישיבה וכולו – קשישים כמוני. בוקר טוב לכולם ומתברר שזו חבורת אוסטרלים שמטיילת כאן והם כקבוצה נוסעים לעשות את הרוב רוי. ההסעה לוקחת ומחזירה את כולנו.

דקה אחרי תחילת הנסיעה הבנתי שנפלנו בידי "נהג שודים". תוך כדי נסיעה הוא מציג את עצמו ומספר שהוא פנסיונר בן 70 שחי בוואנקה משנות ה-60 ועסק למחייתו בלימוד נהיגה אלפינית.... יענו לימד נהגי אמבולנס ומחלצים למיניהם איך נוהגים שטח באלפים.... יש למישהו להגיד משהו בעניין???

בכביש, שתחילתו סלולה אבל מפותלת – לא הוריד את הרגל מדוושת הגז ודהרנו בסביבות ה-100 קמ"ש פלוס. כשהגענו לאותה דרך לא סלולה כמו שגלית סיפרה לי דהרנו "רק" 90 קמ"ש.... האוטו רעד, התנדנדו מצד לצד והדבר היחידי שהציל את המצב היה שהוא סיפר סיפורים והייתי כל כך מרוכזת בניסיון להבין את האנגלית הניוזילנדית שלו יחד עם רעשי הרקע של הרכב – שזה פשוט חלף במהירות. במהלך הדרך מופיע מולנו רכב כמו מו, נוסע באותה מהירות כמו שגלית סיפרה לנו וכשנהג רואה אותנו דוהרים מולו, אני רואה אותו מרים ידיים כלפי מעלה ומניח אותן על הראש לסימן "מטורף... איך אתה נוסע".? הנהג שלנו מגביר מהירות ומשאיר את נהג הקארוון להתבוסס בענן אבק ותוך כדי הוא מסנן "מגיע לו. כתוב להם במפורש בביטוח שאסור להם לנסוע בדרכים כאלו אבל הם תיירים חוכמולוגים.." אז אני שמחה שלא באנו עם מו לכאן וגלית, כשתקראי את השורות הללו אז תכחישי שהיית כאן...

מרבית מהדרך היא דרך פרטית השייכת למשפחה מאוד גדולה ועשירה בוואנקה – משפחת יואינג (כן, כן... כמו בדיינסטי של פעם). משפחה שכבר דורות יושבת כאן, מגדלת עדרים ענקיים של כבשים ואילים, הדור הבוגר מנוהל על ידי אחת הבנות מתוך 5 ילדים כשכל החמישה טייסי מסוקים ובעונת החורף משמשים כמחלצים וכולם שוכרים את שרותם משום שהחורף באזור מאוד קשה ומושלג.

אנחנו פוגשים בעדרי כבשים ובעדרי איילים שבדיוק היום הוחלט להפריד בין הצאצאים לאימותיהם.

אנחנו חולפים אחרי מתחם מגורים כלשהו, וכאן מסביר לנו אותו נהג, צולמו חלקים משר הטבעות וההוביט, הוא שימש כנהג בכוח העזר ואשתו הייתה שחקנית בסרט.

אנחנו עוצרים בנקודה שקרוב אלינו רואים את הבוש הטבעי ומאחור את שדות המרעה של הכבשים והאיילים. בחלקים נרחבים לאורך מסלול הנסיעה הוא מצביע על שדות של גידולים שונים שמצליחים להחזיק מעמד מתחת לשלג ובמהלך החורף עדרי הכבשים והאיילים יועברו משדה לשדה על מנת לאכול ולשרוד. וכנראה, מתוך אידיאולוגיה או כעס שטח בפנינו את כל האני מאמין שלו על הרס הטבע בניוזילנד לצורך גידול בשר, על העשירים שבכוח הכסף הורסים הכל, על הממשלה שנותנת ידה לעניין.... בקיצור – לרגע הרגשתי בבית. מוכר לכם?

מתוך רכב "נהג השודים"

עדרים של כבשים בכל עבר

תמונות מהדרך לרוב רוי.

זה הכיוון

מגיעים לנקודת ההתחלה כשלימיננו נהר טוקי טוקי הרחב שבחורף עולה על גדותיו וכביש הנסיעה שלנו מוצף ונהרס לא אחת. אז הבנתי גם מדוע לא סוללים אותו.

חבורת האוסטרלים מזמינה אותי להצטרף אליהם. שלא אלך לבד. כמובן שהשאלה הראשונה – מהיכן את, השנייה – איך קוראים לך (ושוב לא מצליחים להגיד יעל ושואלים מה הפרוש...חיה, רוצחת... אבל הפעם היה בחבורה מישהו שידע את התורה וידע מי זה סיסרא רק לא זכר שיעל רצחה אותו) והמשפט השלישי היה – עכשיו הסתיימה באוסטרליה הקרנת הסדרה חטופים, סדרה מדהימה, ראית? שקלתי מה להשיב. לכם אני אומרת שלא ראיתי את הסדרה מבחירה. היכן שיש עצב, מלחמה, קושי, כאב – אני לא מסתכלת מתוך בחירה. רון-עמי אמר לי שזו הייתה סדרה חזקה מאוד. עניתי לאוסטרלים שבתור אמא של חיל יש דברים שמוטב לי לא לדעת ולא לראות. הייתה דממה בתוך הקבוצה ואז מישהי מהן ניגשה אלי, חיבקה אותי ואמרה לי – "את צודקת, סליחה". הייתי המומה מהתגובה אבל זה כנראה מה שישר קו בנינו ובלתי איתם יום נהדר.

החברים האוסטרלים שלי

היעד... ים של מפלים גדולים וקטנים בוקע מהסלעים.

ומתחילים לחזור

רואה אותם מרחוק. הם עמדו והמתינו לי בלי לזוז...

בשעה 14:30 חזר "נהג השודים" לקחת אותנו. כולם היו עייפים, חלקם נרדמו.

בדרך חזרה

גם הן חוזרות הביתה אחרי תספורת קייצית...

אני חוזרת למו.... רון-עמי מבושל ומטוגן מכל הכיוונים. חם מאוד.

ביום שישי מחליטים שנשארים בוואנקה עד יום ראשון לפחות. האתר כאן מאוד נחמד וידידותי. מזג האוויר נעים ולוח הזמנים מאפשר לנו להסתלבט עוד כמה ימים.

בא לי סושי... שיגעתי את רון-עמי עם הסושי אז הנענו את האוטו ונסענו בעירה, אכלנו 12 חתיכות סושי – גדולות יאמר – ב-70 ₪....)לא השבענו רעבוננו והלכנו לסופר הקרוב לקנות מצרכים. הולכים להכין סושי... במהלך היום מגיעים לכאן המון חברה ישראלים. מגלית למדתי שנוח להיות באתר כזה במהלך סופ"ש והאזור כאן ידוע כשוקק ישראלים אז הצעתי לרון-עמי שאולי נפתח עסק – אני אעשה להם סושי בכל סופ"ש...

בערב אני ניגשת למטבח הכללי לרחוץ כלים.

כשצריך לרחוץ ולשפשף סירים – אני עוברת למטבח הכללי. שם יש מרחב ונוח יותר.

נכנסתי למטבח – וחשכו עיני.... מטונף, מבולגן, מסריח מאוכל שרוף ו – חבורה של 7 חברה ישראלים "סרוחה" – וסילחו לי על השימוש במילה – סרוחה על כסאות המטבח, מחוברת לDVD שאחד מהם הביא וצופה בסדרה טלויזיה כל שהיא. חיפשתי פינה לעמוד ולרחוץ את הסירים ופשוט לא היה לי מקום. תפסתי את הבחור הראשון שנקרה בדרכי, הושטתי לו סמרטוט ביד ואמרתי לו בעברית – "אתם לא בבית, רואים שאמא עשתה עוברכם הכל בבית, תנקה בבקשה". הבחורציק היה קצת המום, החזיק את הסמרטוט בשתי אצבעות ואמרתי לו "תחזיק טוב, כצו שצריך, זה סמרטוט אישי נקי שלי". בדיוק הגיעה אישה אוסטרית וחיפשה מקום כמוני, לבשל לרחוץ כלים והיתה המומה מהטינופת. אמרתי לה שתעמוד כמה דקות בצד, שהבחור תיכף ינקה והיא תוכל לגשת לעבוד. ובאותה נשימה בלי להתבייש אמרתי לבחורציק בעברית שיואיל בטובו לזוז ולנקות כי עומדים ומחכים לו. והוא ניקה.

ריח השרוף באויר היה ריח של שעות שהם ניסו לבשל חומוס והסיר גלש וגלש וגלש. הלכלוך מסביב היה מקליפות תפו"א שקילפו ובישלו, רוטב העגבניות שהשתמשו בו כיסה כל חלקה טובה ותסלחו לי – זה היה פשוט מגעיל. הערתי את מה שהערתי, סיימתי והלכתי חזרה למו. הייתי כל כך נסערת שבאמת לא יודעת איך הצלחתי להתאפק ולא לחזור להטיח בהם אלף בית של התנהגות.

דור ותום ילדי היקרים – אם אני אשמע שבאיזה שהוא מקום בעולם אתם נמצאים וככה נראים הדברים אחריכם – אני עולה על מטוס, מגיעה אליכם ומוציאה לכם את השערות מהראש עם פינטצה אחת אחת.... ראו הוזהרתם!!!

ממשיכים מכאן מחר לעיר המלכה, קווינסטאון.... נשתמע.

#וואנקה #Wanaka #מזגאויר #שמש #גובה #צמחיהאלפינית #חניוןטופ10 #עיירה #אגם #מסלוליהליכה #ספורטמים #קרןפלס #עולםהפאזל #מבוך #דלתותחירום #סבלנותקצרה #אנרגיהמוגבלת #ארבעפינות #גג #צבע #משחקיחשיבה #אלצהיימר #אוכל #סיידר #היכלההולוגרמות #הביתהנע #היכלהפניםהעוקבות #חדראשליות #ספסל #רגלים #אלברט #מוזיאוןטייסיהקרב #מוזיאוןהצעצועים #שיפוע #מיםחמים #קולנוע #פופקורן #אריחים #קרמיקה #סטולפרשטיין #גונטרדמניג #גליתאנידיג #טרקרוברוי #קרחונים #רכבמסחרי #קשישים #נהגשודים #משפחתיואינג #כבשים #איילים #נהרטוקיטוקי #חטופים #סושי #חברהישראלים #ריחשרוף #חומוס #אמא #לכלוך #נקיון #סמרטוט #דור #תום