ואנגאנוי - Whanganui

יום שלישי 14.1.14

קמים בבוקר ואני מוותרת לרון-עמי... כל הלילה היה חם, רוח שרבית מעצבנת שנכנסה לכל חור במוּ. אין מזגן במוּ. תחזית מזג האויר לא מלהיבה. לא צפוי שיפור ורק מכמות הקיטורים שהיתה על הבוקר מצידו של רון-עמי – התקפלנו והחלטנו לנסוע לוואנגנוי – Whanganui. עד שזזנו – כבר היתה שעת צהרים וזו נסיעה ארוכה....

יוצאים לדרך...

מחוז ואנגאנוי נמצא למרגלות הפארק הלאומי טונגארירו, עיר המחוז ואנגאנוי נחשבת לעיר בחלקו הדרומי של האי הצפוני. ב-Lonely plant זו הפעם היחידה שנתקלתי שכתוב שיש בעיר הזו מעשי אלימות מצד כנופיות רחוב. זה לא מנע מאיתנו לנסוע בעיקר בגלל העובדה שקראנו שיש בעיר מרכז לאומנויות וכל שנה מתקיים כאן פסטיבל שנתי לאומנות הזכוכית. אחד החלומות של רון-עמי הוא ללמוד ניפוח זכוכית. כבר מצאתי לו בארץ אמן ניפוח בכפר סבא שמוכן ללמד אותו אבל הבחור מתעצל לנסוע לכפר סבא. החלטנו שנחפש ואם נמצא סדנה שתעניין אותו – נשאר.

לפנות ערב אנחנו מגיעים לטופ 10 -

Whanganui River Top 10 Holiday Park. 460 Somme Parade Aramoho, Whanganui. Ph (06) 343 8402, Reservation 0800 272 664, Wrivertop10@xtra.co.nz, www Wrivertop10.co.nz

פעם ראשונה שראינו בדרך יותר כבשים מפרות

והיה נורא נחמד לראות קצת צבע של הרכבת על פני הירוק ירוק ושוב ירוק שבעניים.

מאות טורבינות רוח לייצור חשמל בדרך...

יום רביעי 15.1.14

היתה שמש כל כך נעימה בבוקר שיצאנו לאכול ארוחת בוקר בגזוזטרה של הסלון שלנו...

אנחנו מתחילים את הבוקר במקום שנקרא סדנת הזכוכית כרוניקל. בדרך נתקלים בפסנתרים ברחוב - מנגנים, מכוונים, לא מזייפים... הפגנתי את כישורי בניגון יונתן הקטן...

סדנת כרוניקל זהו מקום של זוג אמנים שבנו את הסטודיו כך שכל מי שחפץ להתבונן עומד בגלריה הבנויה מעל ראשיהם ומתבונן. רון-עמי מתמגנט ואנחנו יושבים שם קרוב ל-3 שעות לצפות בעבודתם. בעל המקום שכנראה לא רגיל שיושבים כל כך הרבה זמן לתצפית ניגש אלינו. מציע לרון-עמי להגיע בסופ"ש לסדנה שהוא מקיים ל-5 איש. נשקול את העניין.

כך זה נראה מלמעלה...

אנחנו ממשיכים למוזיאון האזורי ואנגאנוי שאומרים שהוא אחד הטובים ביותר בניוזילנד להיסטוריה וטבע (חולקת על העניין...).

חלקה האחרון של התערוכה במוזיאון מוקדש לאוסף גדול של פריטים שנאספו מכל מיני שבטים הקיימים עד היום באפריקה ודרום אמריקה ומתארים אלמנטים פרימיטייבים – פרצופים ובובות וודו למינהן - להגנה על הפרט שבשבט. היה לי מוזר מאוד מדוע במוזיאון שכזה יש אוסף גדול (באמת גדול) של בובות ופרצופים מדהימים (חבל שאסור היה לצלם אחרת הייתי רואים עבודות פשוט מדהימות ביופיין).

כנראה שהשנים בזוגיות שלנו עושות את שלהם וכשיצאנו מהמוזיאון ושאלנו האחד את השניה מה היה הכי מרשים ומעצבן במוזיאון ענינו שנינו אותו הדבר – החלק האחרון שבתערוכה. תערוכת פרצופי הוודו. את רון-עמי הטרידה השאלה מי אמר שהתרבות שלנו היא היא התרבות הנכונה, מי אמר שתרבות עובדי האלילים שגויה – גם אנחנו סוג מסויים של עובדי אלילים.... נו נו... והמשכנו להתווכח על העניין כל היום.

ממשיכים לסייר בואנגנוי.

הקולנוע בואנגאנוי.

צחקנו כשקראנו את השלט על דלת חנות המחשבים. הוא מתארת בדיוק את אור חייהם והתנהלותם של הניוזילנדים. כתוב ששעות הפתיחה של החנות הם "לרוב" בין 11 בבוקר ל-6 אחה"צ....שימו לב ל-mostly...

יום חמישי 16.1.14 ישנו מצויין בלילה. הכל בזכות "כלבת השמירה" שלנו שאנחנו לא יודעים את שמה.

היא קשורה בשרשרת ונעה לאורך כבל ארוך. ברקע - המלונה שלה.

מחליטים לנסוע לוולינגטוון. העיר הכי דרומית באי הצפוני כי יש לנו מטלה רצינית לפני המעבר ב-20.1.14 – לתכנן את מסלול הטיול לפרטיו באי הדרומי. יש מסגרת כללית אבל זה הזמן לרדת לפרטים. לפני שעוזבים את ואנגאנוי חוזרים למרכז העיר. מול מרכז העיר, בעברו של הגשר העירוני נמצאת מעלית דורי היל- Durie Hill Elevator. גבעת דורי היא אזור מגורים יוקרתי שבמסגרת התוכנית לפיתוח האזור חצבו בהר מנהרה באורך של 200 מטר אשר ובקצה שלה התקינו מעלית שמטפסת לגובה של 65 מטר. על ראש הגבעה יש 2 נקודות תצפית – האחת מגג בניין המכונות של המעלית ובמרחק 50 מטר מממנו מגדל האנדרטה לציון הנופלים במלחמת העולם הראשונה. רון-עמי בחר לעלות במעלית ואני בחרתי לעלות במדרגות שמובילות לפסגת הגבעה הזו. בסה"כ 190 מדרגות. אח"כ עלינו לגג בניין המכונות – עוד 40 מדרגות ולבניין אנדרטת המלחמה עלינו עוד 176 מדרגות. הרוח שיגעה אותי....

חוצים את הגשר הראשי

כאן אני פונה לטפס במדרגות ורון-עמי בוחר לעלות במעלית

וזו הדרך למעלית

עם אוסף הפסלים

והמנהרה האינסופית

כך נראה מגדל המעלית וחדר המכונות שלה מבחוץ. למעלה - התצפית.

התצפית על העיר מגג חדר המכונות של המעלית

באמצע - אנדרטת הנופלים מגג חדר המכונות של המעלית.

כבד...

מטפסים אל הגג האנדרטה ומזל שבאמצע הטיפוס תום מצלצלת אז יש תירוץ לעצור...

תמונת פנורמה מגג האנדרטה

כך נראה האלמנט המסיים את גג האנדרטה.

והוא גבוה מאוד.

מה שעלינו - צריכים לרדת

מדרימים לוולינגטון. הנסיעה לא קלה. רוח במהירות של יותר מ-40 קמ"ש מכה על דופן מוּ בלי רחם. כמו בנסיעה לנאפייר – יש לי את כל הזמן שבעולם ואני נוסעת לאט. מי שרוצה יעקוף, מי שלא – שיסע בסבלנות.

תמונות מהדרך

מגיעים לוולינגטון – Wellington Top 10 Holiday Park, 95 Hutt Park Road, Gracefield, Lower Hutt Ph (04) 563 5913, Reservation 0800 488 872, info@huttpark.co.nz, www.huttpark.co.nz

הולכת למטבח המרכזי לבשל. המוני בני נוער במקום. כנראה טיול של תנועת הנוער או משהו כזה... לרגע נלחצתי מכמות האנשים. כבר חזיתי את הבלגן ורעש.... לא דובים ולא יער. איזה סדר, איזה רוגע, איזה שקט, איזה ניקיון הם השאירו אחריהם. שאלו אותי אם אני צריכה עזרה, אכלו בדממה, דיברו בלחש..... אני כבר לא אומרת יותר כלום בעניין...

#חם #רוחשרבחת #חור #מזגן #קיטורים #מחוזואנגאנוי #פארקלאומיטונגרירו #LonlyPlant #מעשיאלימות #כנופיותרחוב #מרכזאומנויות #פסטיבלשנתי #זכוכית #ניפוח #כבשים #פרות #רכבת #צבע #טורבינות #שמש #גזוזטרה #כרוניקל #פסנתר #מוזיאון #שבטים #אפריקה #אלמנטיםפרימיטיבם #זוגיות #פרצופיוודו #תרבות #עובדיאלילים #כלבתשמירה #וולינגטון #מדרגות #אנדרטה #מלחמתהעולםהראשונה #פסלים #חדרמכונות #תצפית #רוח #תום #מטבח #בנינוער #מעליתדוריהילDurieHillElevator