הפארק הלאומי אבל טזמן – Abel Tasman National Park
- Tzuzamen
- 1 בפבר׳ 2014
- זמן קריאה 4 דקות
יום שישי 24.1.14
נעים הלאה. לכיוון הפארק הלאומי אבל טזמן.
יוצאים כרגיל מאוחר, נהנים מהדרך. עוברים בנלסון ומחליטים לחזור אליה לקצת יותר זמן כשנצא מאבל טזמן ונדרים לפארק הלאומי נלסון לייקס.
בברור מקדים על הפארק הלאומי אבל טזמן חיפשנו מקום לינה באזור שהכי קרוב ליציאה לטרק הידוע והמפורסם של הפארק – מסלול אבל טזמן. ההליכה במסלול לוקחת בין 3-5 ימים אבל כמו בטרק הקודם החלטנו לבחור קטעים ממנו ולהעזר במונית מים.
עוצרים לקניות במוטאקה – Motueka, אנחנו כל הזמן קונים אוכל וכל הזמן האוכל נגמר. אני שולחת לדור הודעה – "אתה כל כך חסר לי כאן לעשות את הקניות...". דור הוא הממונה העיקרי על הקניות בבית. אני שונאת שונאת ושוב שונאת לעשות קניות ומאוד מקל עלי שדור נהנה מהעניין. מגיעים מאוד רעבים והמקרר ריק אז אני משכנעת את רון-עמי להכנס לsubway לקנות סנדוויץ – בחיים לא אכלתי משהו זוועתי שכזה.... אבל כשרעבים – אוכלים.
ממשיכים ממוטאקה לעיירה קטנטונת שנקראת קאיטרי, בשפת המקומיים, אבל נכתבת – Kaiteriteri. זוהי עיירת נופש פופולרית ביותר באזור עם חוף מוגן ונעים ולפני הגעתנו קיבלנו המלצה להגיע לאתר הקראוונים בעיירה. ובכן – טעות, נפילה, מקום הומה ומלא אנשים.... כל מה שטענתי כל הזמן שאין תיירים ואין כמעט מטיילים – אז בטל ומבוטל במקום הזה.
לנים ב- Kaiteriteri, אבל לא לבוא ללון כאן....
Kaiteriteri Beach Motor Camp, Sandy Bay Rd, Kaiteriteri. Off SH60 N of Motueka. Ph (03) 527 8010, Kaiteritericamp@xtra.co.nzwww. Kaiteriteribeach.co.nz
מי מתגעגע לאמא? שיבוא לכאן...
יום שבת 25.1.14.
מכירים את המושג "נפילת מתח"? לא?
קמנו בבוקר עם אי חשק גדול. כלום לא מתחשק לנו. רק לשבת ולבהות במים, בים, להנות מהשמש, "ממקררי אמנה" כמו שרון-עמי מגדיר (והכוונה לנשים הניוזילנדיות שהן ממש עצומות – ורענן אמר לנו כשהגענו שזו אחת הבעיות של הנשים כאן בשנים האחרונות ולא האמנו), מהציפורים, מהחול הנעים, מלטייל בתוך הסלעים ולצלם.
תראו את גודל גרגרי החול ביחס לנעל שלי
עשיתי "בוק" לנעלים של רון-עמי. שתבינו - שהוא יעז לחלוץ נעליים ולהשאיר אותן כך לבד??? אחרית הימים הגיעה...
פשוט הסתובבנו כמה שעות בשטח
האיש החושב
שינינו תוכניות – לא עושים כלום. מתבטלים.
שבת? לא?...
אני מתכתבת עם גאיה בווצאפ. גאיה אמורה לטוס מחר לאורלנדו במסגרת "גדולים מהחיים". ספירת הדם שלה נמוכה כי קיבלה טיפול שבוע קודם ועל אף שנאמר לה שלא תהיה ירידה בספירה – היא ירדה וכנראה שהיא לא תוכל לטוס. היא מבקשת ממני תמונות של מו מבפנים. אני שולחת לה ואז היא קולטת שההגה בצד ההפוך. היא שואלת אותי למה? אני עונה שזו שאלה טובה וזה משהו היסטורי. אין לי מושג מה נולד קודם – נהיגה בימין או נהיגה בשמאל... אבל תוכלו להחכים כאן. היא מודאגת שאולי היה לי קשה להתרגל ויהיה לי קשה להסתגל חזרה לנהיגה הפוכה כשנחזור הביתה.... הלו.. את רק בת 10.... לא לדאוג מכאלה דברים.
נחזיק אצבעות גאיה שתסעי, מגיעה לך קצת חופשה.
יום ראשון 26.1.14
מבול. גשם זלעפות. אי אפשר לפתוח דלת.
הלכו התוכניות.
יושבים בבית.
השעה 16:00 – בבת אחת פוסק הגשם. העננות נעלמת תוך דקות ומי מופיעה? השמש. הטמפ' עולות מהר מאוד....הולכים לים.
אני מקבלת זר פרחים נוסף. והודעה משמחת מאוד מיעל אמא של גאיה - הן נוסעות הלילה לאורלנדו.... יש גאיה!!! תעשי חיים.
זה הזר הנוסף שקיבלתי....ככה מוכרים חסה בניוזילנד.
יום שני 27.1.14
היו לנו התלבטויות רבות איזה חלק של טרק אבל טזמן לעשות.
בעקרון זהו טרק שניתן לעשותו ב-3/4 ימים. זהו טרק חופים. טרק ברמת קושי קלה. לכל אורכו יש בקתות מסודרות והטרק הוא אחד מעשרת הטרקים הגדולים של ניוזילנד ומופיע באתר ה-DOC. מאוד רצינו לעבור את החלק שנחשף בשעות השפל ויש 2 כאלה. הדרך להגיע בזמן לראות את תהליך השפל, כשלא עושים את כל המסלול, היא באמצעות מונית מים שע"פ לוח זמנים היא מביאה אותך למקום ומשם אתה צועד הלאה לנקודה שאתה בוחר בהמשך הדרך.
בחרנו להגיע בשעת בוקר ל- Torent bay, לחצות קטע של 1 ק"מ בשעה שהמים יורדים (שפל) ולהמשיך אל Apple tree Bay ומשם תאסוף אותי המונית חזרה לאתר הקראונים. המסלול עובר גם בבוץ גם במים וגם בחול - הצרוף המשולם עבורי (ועל כך בסוף ...)
מונית המים מגיעה
עולים עליה ויוצאים לדרך
מגיעים לברק ביי ומבינים שצריך להתפשט... עדיין יש מים בחלקים מסויימים וצריך לעבור.
מתמרחים ב"פליט" נגד יתושים
זו שארית המים שצריך לחצות. לא יודעים עד כמה זה עמוק...
גם אני מוכנה...
כך נראה האזור שכבר מצוי בשפל.
אני חוצה, העומק כמו שאתם רואים...
צועק לי שאולי הוא משה ויצליח לחצות את המים לשנים ולא להרטב
(אין לי מושג איך אשדודית חולת ים וחול שכמוני נשואה לאחד ששונא חול ומים.... איך נפלו גיבורים.. איך...)
אין ברירה, צריך לחצות...
לא טבע... (-:
תראו כמה שהמים צלולים.
אלה הסמנים שמורים לחוצים מהו השביל/הכיוון הממולץ לחציה
מה, לא נעשה השפרצות?
היו למעשה 2 מקטעים שהיינו צריכים לחצות. מצלמת את רון-עמי חוצה - והפעם מלפנים... איזה פרצופים עשה....
כך זה נראה כשסיימנו לחצות. צועדים על עבר היער, להמשכו של המסלול.
ובסוף, כשסיים לחצות וצריך לנעול נעליים - רק ינגב את רגליים? מה פתאום... יש לו פתרון לכל דבר. שטף אותם כמו שצריך... במים מתוקים
צילום פנורמה של המקום
ממשיכים את המסלול. מטפסים מעלה אל המשך השביל.
ואחרי כמה שעות של צעידה הגענו חזרה אל החוף, לנקודת האיסוף
ובאו לאסוף אותנו... היה מקסים!
לפני שנסענו פתחתי קבוצה בווצאפ – משפחת בראון על ענפיה וחברים בה כל מי שיש לו שורשים במשפחת בראון – אבא, אורנה חזי וכל טפנו.
חזרנו מהטרק ובערב שלחתי כמה תמונות וכתבתי: "היום בילנו בחול בבוץ ובמים בטרק שנקרא אבל טזמן. הגענו מוקדם לפני השפל, חצינו שלוליות והמשכנו חלק בחוף וחלק ביער" – וצירפתי תמונות.
חזי, אחי הצעיר ממני בכמעט 15 שנה כתב לי מיד: "לא בתיש, לא בבוץ ולא בחולות" והוסיף סמיילי עם נשיקה.
הייתי בשוק מהתשובה ועניתי לו:
"יחזקאללללל.... אתה מכיר את המשפט הזה??? הממת אותי. לא ידעתי שאתה מכיר את זה. רציתי לכתוב בהתחלה את המשפט הזה אבל אמרתי לעצמי שרק אבא מכיר וזוכר אז לא אכתוב... ולמען הדיוק המשפט הוא – "לא בטיש, לא בבוש (בוץ) ולא במים".
כשהייתי ילדה הייתי סוג של תום בוי. כשיצאתי מהבית נקיה ומצוחצחת אמא היתה "נועצת" בי מבט של - "נו... כמה זמן תשארי נקיה?" ואני הייתי מבטיחה בשפתי "לא בטיש (בכביש), לא בבוץ ולא במים".... וכמובן שאחרי 5 דקות היו נשכחות ההבטחות והייתי בכל מקום שרק אפשר.
על המשפט הזה גדלתי. תמיד אמא הזכירה לי אותו.... וחזי היה צעיר מאוד כשעזבנו אורנה ואני את הבית והיה צעיר מאוד כשאמא נפטרה....אז הפתיע אותי מאוד שזכר את המשפט.
אני אוהבת אותך יחזקאל.
Commentaires