הונג-קונג

יום רביעי 11.12.13.

שימו לב לתאריך... לא סתם בחרנו לקרוא לבלוג כך.

הרבה אחרי שרכשנו את הכרטיסים שמנו לב לעובדה כי התאריך שבחרנו הוא רצף של מספרים עוקבים. רצינו גם להוסיף את 14 (כי הרי אנחנו חוזרים בשנה החדשה - 2014) אבל השארנו את התאריך פתוח. אולי נחליט להשאר?

מזג האויר היה סוער כשיצאנו מהבית. החלטנו לצאת מוקדם לשדה התעופה, מי יודע – פקקים, שיטפונות... הכל הרי אפשרי במדינתו הקטנה. נדחסנו לקאיה אנחנו, הילדים, 2 מזוודות ו-2 תרמילי גב. מזל שתום ואני קטנות... הגענו לנתב"ג שנראה היה כאילו המתין רק לנו – כמעט ריק. עשינו צ'ק אין מהיר ובעצם יש המון זמן לטיסה.

התיישבנו לשתות קפה עם הילדים וזה התחיל..."אמא, אולי אתם מתחרטים?", "אבא, מה רע לך בבית? לא טוב לך איתנו?"... מהר מאוד הבנו את הרעיון וציק צאק מצאנו את עצמנו נפרדים מהילדים וממתינים במתחם הדיוטי פרי.

"אמא.....אל תסעו..... תשארו בבית..." והם בני 20+ 😂 🤣 ♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️

עלינו לטיסה.

אני מרגישה איך מצב הרוח שלי עולה ומתרומם. יכולה לכבוש עכשיו את העולם אבל אני גם מבינה שעומדת לפנינו טיסה של 11 שעות, אני ערה מאז השעה 4 לפנות בוקר ולא עצרתי לרגע. רון-עמי שקע בתרדמת מידית. אני כל כך הרבה פעמים מקנא בו בעניין – שלושים שניות מנוחה מהעשייה והוא נרדם.

11 שעות טיסה ואנחנו בחלקו האחר של הגלובוס.

הונג-קונג.

נמל התעופה ענק. במשמעות כפולה – בגודלו, שהוא בלתי נתפס בעיני, ובשירותים שהוא מספק.

אני חושבת שרווחת הנוסעים היא משהו שעמד לנגד עיני מי שתכנן אותו. הוא ע-נ-ק. קראתי שקיימות בו 160 חנויות, 40 מסעדות והוא משתרע על פני 39,000 מ"ר.... קטנציק. הכל מבריק, מסודר, השירותים נוצצים ואהבתי את התמונה שאני מצרפת. גם על זה חשבו. מי מאתנו, האימהות, לא חוותה את ההדחקות לשירותים עם הילדים.

חג המולד שבפתח תרם גם הוא לאווירת החגיגיות – הכל צבעוני, מקושט, שמח.

נתקלנו בשלט.

ניתן לשכור כאן חדרים ללינה קצרה, מקלחת, מסאז', התארגנות ליציאה לפגישה – פשוט מדהים. כמויות האנשים שעוברות כאן הן אדירות וממש לא הרגשנו בלחץ שבעניין.

מה שזיכה את שדה התעופה של הונג-קונג לאחד הטובים שיש הוא העובדה שכשעזבנו לניוזילנד פשוט מסרנו את המזוודות, אמרו לנו תודה (?) והמשכנו הלאה. לא שאלו אותנו – "ארזתם לבד?", "מישהו נתן לכם משהו להעביר למישהו?".... מי שמכיר את רון-עמי מכיר את אהבתו הרבה לבודקים של אל-על ואת המריבות הקבועות שיש לו איתם... אז הפעם זה עבר פשוט חלק ובשקט.

הגענו למלון שרתון בשעת אחה"צ המאוחרות. המלון שוכן בחצי האי קאולון שמיושב בצפיפות רבה. הונג-קונג מורכבת למעשה מ-230 איים והיא אחד משני האזורים המנהליים המיוחדים של סין (השני הוא מקאו). האזורים המרכזיים הם האי הונג-קונג, חצי האי קאולון ומה שנקרא - הטריטוריות החדשות - שהם למעשה אזורים חקלאיים.

התמונה שמוכרת לכולנו היא גורדי השחקים הענקיים שמעצבים את קו הרקיע של הונג-קונג אבל כשהגענו לא היה זכר לאותו קו רקיע שאני מכירה מתמונות. היה אפרורי בחוץ. חשבתי שזה בגלל השעה אבל למחרת הבנתי שטעיתי. במשך שלושת ימי שהותנו לא ראינו את השמש (נהיה כנים והצלחתי לצלם אותה מבצבצת פעם אחת...).

רציתי לצלם תמונה שתמחיש את קו הרקיע הצפוף בגורדי שחקים אבל במהלך היום לא ניתן היה לצלם כלום ורק תמונה אחת הצלחתי לצלם בנסיעה כך שתמחיש את צפיפות הדירות והבנייינים. בערב הצלחנו לצלם קצת יותר...

היה כל כך ערפילי וחשוך שלא ניתן היה לצלם כלום. לרגע אחד בצבצה השמש ונעלמה... מאחורי המנוף - הייתם אמורים לראות את קן גורדי השחקים של הונג-קונג.

את היום הראשון התחלנו בחציית הנהר שמחבר בין קאולון לחצי האי הונג-קונג במעבורת (star ferry). התלבטנו לאן ללכת מאחר ומזג האוויר היה סגרירי מאוד. אפילו מדכא. רון-עמי קלט שביציאה מהמעבורת דלפק של חברת תיור לאנשים כמונו. שמגיעים לזמן קצר ורוצים להספיק המון. החלטנו שאנחנו בגיל המתאים לקחת סיור מאורגן והצטרפנו.

עלינו לאוטובוס. חלפנו על פני כיכר (Golden Bauhinia), כיכר שבמרכזה פסל זהב גדול ובו מתקיים בכל יום בשעה 08:00 טקס הנפת דגל סין. במקום זה נערך ב-1997 טקס ההכרזה על הונג-קונג כאזור מנהלי מיוחד של סין אחרי שהבריטים החזירו את השליטה באזור לסינים. תחנה ראשונה – רכבת הפסגה (Peak Tram). חשמלית ענתיקית שכבר יותר מ-120 שנה מטפסת במסלול תלול ועוברת דרך מדרון ירוק. במהלך נסיעתה היינו אמורים להתרשם מהונג-קונג שברקע... אבל מזג האוויר אכזב. בפסגה עומד הפיק טאוור. בניין בעל צורה מוזרה וייחודית. ניתן לצאת ולטייל בפיסגת ההר אבל ויתרנו על הרעיון ומיהרנו לאוטובוס המוגן והנעים.

המשכו של היום היה סיור עם האוטובוס והסברים על ההיסטוריה של המקום. בערב חצינו את התעלה שוב (והפעם עם האוטובוס במנהרה) ונסענו לטיול לילי ברחבי האי קאולון. צעדנו את רחוב טמפל (Tempel St.) שבו מתקיים שוק לילה, ביקרנו בשוק הנשים (שאין כל קשר בין מה שאתם חושבים לבין נשים... זה פשוט שוק הכרמל שהתחיל מנשים שהיו באות למכור מרכולן והשם נשאר עד היום).

סיימנו את היום בצעידה על טיילת צים שא צוי (Tsim Sha Tsui). טיילת נחמדה שבשעה 20:00 בכל ערב מתקיימת בה "סימפוניה של אורות". במהלך ה"סימפוניה" מוארים גורדי השחקים באורות "מרקדים" לצלילי מוסיקה. צעדנו בשדרת הכוכבים – גירסה הונג-קונגית לשדרת הוליווד המפורסמת שלרוב מתקיימות בה תערוכות, מופעים קונצרטים וכו'.... נחמד – לא יותר.

נסיון לצלם את מופע סימפוניה של אורות

את היום האחרון הקדשנו לסיור נוסף עם האוטובוס מחוץ להונג-קונג.

מיכוון שממש, אבל ממש לא ניתן היה לצלם כלום צירפתי לכם את מפת התיור שעשינו עם האוטובוס. יותר טוב משהו מאשר כלום...

אני חושבת שהונג-קונג משלבת בתוכה הרבה ניגודים. ישן מול חדש, מזרח מול מערב, בליל של תרבויות, עמים ושפות (בכל פינת רחוב נדבקו אלינו רוכלים, נראה היה שהם הודים, והציעו למכור לנו שעונים מזויפים או לתפור לנו חליפות ב-7 שעות).

לא חושבת שאחזור שוב להונג-קונג.... בעצם אני בטוחה שלא.

(*) זה הפוסט הראשון שאני מעלה בדרכים... קצת מורכב ומסובך לי עדיין, הרבה תמונות לא מצליחה להעלות אבל תהיו סלחנים.. בטוח אשתפר.

#הונגקונג #מזגאויר #שדהתעופה #פקקים #שטופנות #אמא #אבא #ילדים #טיסה #גלובוס #נמלתעופה #שירותים #חנויות #מסעדות #חגהמולד #חציהאיקאולון #מקאו #קורקיע #גורדישחקים #צפיפות #נהר #מעבורת #starferry #אוטובוס #GoldenBauhinia #פסלזהב #סינים #TempelSt #שוקלילה #שוקנשים #טיילתציםשאצויTsimShaTsui #סימפוניהשלאורות #ניגודים #ישןמולחדש #תרבויות