בי אוף איילנדס (Bay of Islands).

רביעי בבוקר, 25.12.13

ממשיכים צפונה.

נוהל קרוואן – והתמונות לפניכם... מילוי מכלי המים לשתייה ומקלחת, ריקון מיכל השירותים (אז לכל הספקנים – זה מהיר פשוט וקל מאוד. המיכל אטום לגמרי ולכן אין ריחות, בכלל השירותים בקרוואן ממש ממש נוחים).

ויוצאים לדרך. היעד הסופי היום – אזור שנקרא - בי אוף איילנדס (Bay of Islands), לינה ב-פייהיה (Paihia).

402 7866. (waitangiholidaypark@xtra.co.nz Waitangi Holiday Park, 21 Thauna Rd, Waitangi. N of Paihia.

"מפרץ האיים - Bay of Islands". אחד מהיעדים הפופולריים בניוזילנד בזכות 150 איים הפזורים

במפרץ וגם בגלל ההיסטוריה של המקום. לכאן הגיעו המאורים בשלבי ההגירה הראשונים שלהם מפולינזיה וכאן גם הוקם הישוב הראשון שלהם. כאן גם נחתם "חוזה וייטאנגי" ב-1840 שמשמש עד היום ציר מרכזי במערכת היחסים בין המאורים והניוזילנדים.

עולים על SH1 צפונה. רענן המליץ לנו לרדת ממנו ב-Whakapara ולהמשיך בדרך שנקראת Russell Road. בדרך עוברים בעיר שנקראת Whangarei. מבקרים במפלי וונגארי. מפלי וונגארי צונחים מגובה רב של 26 מ'. אומרים שהם לא המרשימים ביותר אבל הם מדהימים. מסביב מסלולי הליכה קצרים. עצרנו בתחנת המידע על מנת לאסוף קצת חומר על המקום אבל היה זה חג המולד והכל הכל היה סגור.

בדרך למפלי Whangarei

תראו כמה "קטן" העץ

עמד לידנו בחור צעיר שצילם את חבריו וביקשתי ממנו שיצלם אותנו. החלפנו מצלמות – הוא צילם אותנו, אנחנו אותו והתפתחה שיחה. הם שאלו מהיכן אנחנו ובלי היסוס ענינו מישראל. שאלתי מהיכן אתם והבחור גמגם. אמר שהוא מחפש את המילה הנכונה להגיד לנו והוא שכח. מסתבר שהוא רצה להגיד לנו לחיים. אחיו נשוי לבחורה יהודייה וגר בניו-יורק. מתברר שהם מאירן וחיים כבר מספר שנים בניוזילנד (באוקלנד). הבחור היה שם עם אחותו, חבר וחברה שלו. שאלתי אותו מדוע הוא חשש להגיד לנו שהוא מאירן. אנחנו לא שונאים איש ואנחנו בטוחים שגם בין האירנים אנשים נחמדים. ואז התפתחה שיחה מאוד נעימה ולבבית בסיומה נפרדנו לשלום ואיש איש הלך לדרכו.

המשכנו בדרכנו.

כהמלצת רענן ב- Whakapara אנחנו יורדים ל- Russell Road.

דרך יפיפייה ומהנה. מפותלת מאוד ואני נוהגת לאט ובריכוז.

רון-עמי משגע אותי עם המצלמה והמסרטה. קופץ מחלון לחלון ומסנן "שיט" כל שניה. לא הספיק, ברח לו הנוף...

תכנון הנסיעה נעשה דרך אטלס דרכים שרענן צייד אותנו בו אבל בנסיעה עצמה השתמשנו ב-GPS שמותקן ברכב. בשלב מסוים במחצית הדרך החליט ה-GPS להודיע לנו שעלינו לעשות פניית פרסה. למה? ככה בא לו. לא הצלחנו להשתלט עליו, עצרנו בצד, כיבינו הדלקנו ולבסוף הגברת הדוברת ב-GPS חזרה לקדמותה והודיעה לנו לפנות שמאלה. לא זכור היה לי שבאטלס הייתה פניה כזו חדה שמאלה – אבל מי אני שאתווכח? ... טעות... הייתי צריכה להתווכח ולבדוק.

פנינו שמאלה ואחרי כ-2 ק"מ נכנסנו לדרך עפר, לא סלולה, צרה מאאאוווודדד, מדהימה ביופייה אבל – לעבור בה עם המשאית שלנו.... לא היה קל. נסענו 25 ק"מ במהירות שיא של 20-30 קמ"ש. אלמלא טעינו היינו אמורים לצאת בעיירה okiato הממוקמת כ-10 דקות מהעיר ראסל, לקחת משם מעבורת רכב לעיירה opua הממוקמת כ-7 דקות מפייהיה – העיירה בה בחרנו למקם את הקרוואן לימים הבאים... אבל, לאור הטעות מצאנו את עצמנו במרכז פייהיה. 3 דקות מחניון הקרוואנים. התאים לי מאוד... הייתי עייפה.

25 ק"מ בזו הדרך

נגשנו לקבלה.

האחראי אמר לי שאסע רוורס, אסתובב ואסע אחריו למקום החניה השמור לנו.

עשיתי כדבריו.

כשכיביתי מנוע הוא ניגש אלי, הושיט לי יד ואמר לי באנגלית ניוזילנדית שקשה להבין – "אני כבר הרבה שנים כאן ולא ראיתי אישה עושה רוורס כל כך טוב כמוך. את נהגת מצוינת. בדרך כלל נשים תמיד מבקשות ממני לנהוג להן את הקרוואן ברוורס".... הייתי צריכה את המחמאה הזו אחרי הנהיגה של אותו יום.

החנינו את הקרוואן ואני שומעת קריאות לכיווני ממטבח האתר. מי קורה לי?... החברה האירנים שלנו. רון-עמי ניגש לשאול האם הם הכינו לנו כבר את ארוחת הערב והאמת היא שהם הזמינו אותנו אבל הייתי גמורה מעייפות.

זה מה שנשקף מהחלון הקדמי

וזה מהצד

כשהתקדמנו 50 מטר מאתר הקראונים שלנו עמדה שם ספינה ב"פנסיה" ששימשה מסעדת דגים ולא ידענו האם כל הצדפות והקיפודי ים שמצאנו שימשו מאכל על הספינה או שנפלטו לחוף בשעת הגאות והשפל.

יום חמישי, 26.12.13

ישנתי שוב 12 שעות ברציפות. אחרי יום אתמול בשעה 21:00 כבר הייתי במיטה. 30 שניות ושקעתי בשינה עמוקה. פקחתי עין ב- 09:00 בבוקר. לא האמנתי למראה השעון.

אחת ההנאות שלי ושל רון-עמי בכל מקום בעולם – היא ההתארגנות האיטית של הבוקר.

אנחנו אף פעם לא ממהרים. לרון-עמי מאוד קשה כשצריך לצאת מוקדם, מיד כשקמים, ואני עם השנים למדתי להנות מההתנהלות הזו שלו. אכלנו ארוחת בוקר בנחת, התכתבנו עם הילדים, כתבתי בבלוג והחלטנו לצאת לבקר בוויטאנגי (Waitangi).

בכניסה לוויטאנגי

וויטאנגי ממלאת תפקיד חשוב וכנראה גם מסובך בהיסטוריה של ניוזילנד. כאן חתמו הבריטים וראשי השבטים המאורים על חוזה שהעניק לבריטים את השלטון בניוזילנד. צעדנו על גשר עץ שממוקם 3 דקות מאתר הקרוואנים שלנו וכעבור 500 מטר היינו באתר שנקרא – Waitangi Treaty Grounds. זהו אתר שבו נמצא "בית החוזה" שבו נחתם הסכם ויטאנגי. האתר עצמו עם מדשאות וגינה מטופחת, רחב ממדים ומוצעים בו 4 אתרים מרכזיים:

מבנה ציבורי המשמש להצגת טקסי המאורים לציבור הרחב, אתר המציג סירות קנו – סירות מלחמה מהתקופה ההיא, אתר דגלים ובו מונפים שלושת הדגלים – הבריטי הניוזילנדי והמאורי ואתר המשחזר כיצד נראה כפר דייגים מאורי בעבר.

"בית החוזה" הקיים באתר למעשה נבנה באוסטרליה והובא מפורק והורכב כאן (מי אמר שלא היה אז איקאה?). ב-1989 המקום שופץ וזכה למעמד אנדרטה ומוזיאון. בפנים יש תצוגה וצילומים של אירוע החתימה.

קבלת הפנים לכבודנו...

ציורים מדהימים של ילדים שנתבקשו להביע את ניוזילנד. נתלו על קיר זכוכית בכנסיה לאולם קבלת הפנים.

ואת מי אנחנו פוגשים בארוע? את החברה האירנים שלנו.

אחרי סיור במקום השתתפנו במופע של תרבות מאורית.

מופע של 30 דקות הכולל ריקודים ושירה. מאוד תיירותי אבל למבקרים כמונו – זה היה ממש נחמד.

בכניסה לאתר תערוכת אבות המאורים... מקועקעים שחבל"ז...

מתאספים ליד מקום שבו יערך המופע ובכניסה חייבים לחלוץ נעליים.

אמירת שלום במאורית.

חלק מהמופע

מי אמר שלא יפה להוציא לשון?

הם היו מאוד חביבים...

ספינות הקנו הענקיות כשלכל ספינה סמל מזהה משלה בחזית ובירכתיים (תמונה ימנית ואמצעית).

במקום אתר שחזור של כפר מאורי. מימין - "המקרר" - מתקן מוגבה ששימש כמקום לאחסנת האוכל.

נהנים מהמקום עוד קצת...

משם צעדנו לכיוון פייהיה, לראות את העירה הקטנה הזו. בתמונה משמאל - הטיילת של פייהיה.

בעודנו צועדים ומדברים עברית ניגש אלינו מישהו ואמר – "אהה, עברית, ברוכים הבאים לניוזילנד".

מפתחים שיחה קלה והבחור מציע שנעבור לשבת על הספסל ממול, בצל.... כבר הבנתי שזה עומד להיות משהו ארוך. הציג את עצמו. קוראים לו עומרי והוא מייסד רשת HIT. למי שעומד לבקר בניוזילנד ומתחיל להתעניין באינטרנט מגלה מהר מאוד על המלצות אירוח ברשת HIT - Hosting Israeli Travelers.

רון-עמי ועומרי בפעולה.

רשת HIT היא רשת של משפחות נוצרים אוהדי ישראל שמוכנה לארח ישראלים שמטיילים בניוזילנד. העלות היא 5$ ללילה. כן, קראתם נכון – 5$ ללילה. כשקראתי לראשונה על הרשת באינטרנט שאלתי את רון-עמי מי מטורלל לעשות כזה דבר. לארח ישראלים, בכל גיל, תמורת גרושים....?

השיחה עם עומרי גלשה מהר מאוד לסוג השיחות שרון-עמי מת עליהן.... ובמצבים כאלה אני שותקת (א' – כי אני לא סובלת את הדיונים האלה ולא מבינה בעניין כלום וב' – רון-עמי כל כך נהנה מזה אז למה שאפריע לו?)...

עומרי הוא בן קיבוץ רמת השופט והוא - יהודי משיחי. לפני 17 שנה הגיע לניוזילנד וכאן נגלה אליו יהושע (לא ישו, יהושע). במהלך ההתגלות הבין עומרי שזו משימתו בחיים. הוא גילה שכאן בניוזילנד קיימת קהילה גדולה מאוד של נוצרים אוהדי ישראל והחליט להפיץ את תורת היהדות המשיחית, לקרב לבבות לעניין וזאת באמצעות הקמת ארגון HIT שתמורת הרשמה בעלות של 30$ לשנה – יקבל כל ישראלי שיגיע לכאן – אירוח למופת.

וכנראה שהולך לבחור כי הוא מתעתד לפתוח את אותה רשת במדינות נוספות.

לא הצלחנו להבין ממה הוא מתפרנס.

ישבנו אתו כשעתיים, רון-עמי התווכח אתו והאמת היא שהיו רגעים שהוא היה במבוכה. לא ציפה ולא חשב וגם לא האמין שלרון-עמי ידע והבנה עמוקה בתנ"ך ובהיסטוריה של עם ישראל..... אז לפניכם עומרי ורון-עמי.

מתוך החוברת שעומרי נתן לנו

חוזרים לקראון שלנו דרך העיר. את מי פוגשים? נכון, את האירנים שלנו יושבים על ארוחת ערב – בלי עין הרע – הייתה מספיקה לעוד 4 כמוהם. הפעם נפרדים עם בקשה שלהם לארח אותנו כשנגיע חזרה לאוקלנד... המ.. המ... המ... (קולות של כחכוך גרון.... לא מוותרים על רענן!). רון-עמי מציע לחברים שבפעם הבאה נפגש בירושלים.

יום שישי – 27.12.13.

יוצאים להפלגה. למקום שנקרא Hole in the Rock ומקווים לפגוש דולפינים. עוצרים בדרך באי שנקרא Urupukapuka. אורפוקאפאקא.... אל תנסו להתאמץ לקרוא. אני משתגעת מכל השמות האלה ולא רוצה לגלות לכם כמה פעמים אני מחפשת במפה ובספר שמות שנשמעים ונקראים לי כל כך דומה אבל הם במקומות שונים בניוזילנד. מזל שרון-עמי בודק אחרי אחרת היינו מקיפים את כדור הארץ להגיע ליעדים שונים כאן.... אין לי סבלנות לקרוא כל כך הרבה אותיות. בעיית קשב וריכוז, כבר אמרנו?

די חששתי מההפלגה הזו לכמה שעות... הקיבה שלי לא אוהבת כאלה דברים אבל יחסית היה בסדר. היו כמובן רגעים שנאלצתי לעצום עיניים בכדי שקיבתי תישאר במקומה – אבל זה עבר בשלום.

זו המעבורת איתה הפלגנו ו.. הצלם בפעולה!

הדרך עוברת בין 144 איים. המעבורת עוברת בחור שבסלע ופגשנו גם בדולפינים. חיה מדהימה... קשה היה לצלם אותם אבל לפחות תמונה אחת אני מצרפת.. עצרנו ב- Urupukapuka וטיילנו קצת באי. טיפסתי לפסגתו ואני חוזרת ואומרת ואגיד את זה לאורך כל הטיול – כל תמונה שנצלם ונוסיף כאן – חוטאת בגדול ובענק למציאות. הכל כל כך יפה, פסטורלי, נקי, צלול, שלוו..... כל מילה בעברית שתשקף את התחושות האלה – מקומה כאן.