אשרי הזורעים/זלדה

תמונה לתשומת לב... נלקחה מהאינטנרט.

בשיעור האחרון, באמצע השיעור עם מיכל, שלפה לי עליזה, שכנתי לספסל הלימודים, את הנייד שלה ואמרה לי – יש לי משהו עבורך לקרוא. זה היה צילום דף וכותרתו – אשרי הזורעים/זלדה. חשבתי, שבגלל שאנחנו עוסקים במריסטמה של קודקודי הצמיחה, בקמביום ובפרוקמביום, בפסי קספרי, ביונקות, בפריציקל, בחלל הבין תאי וכו' – מצאה עליזה משהו ששייך לשיעור. התחלתי לקרוא:

אשרי הזורעים / זלדה כאשר ראיתי בפעם הראשונה את מילותיו הנפלאות של אברהם בן יצחק: "אשרי הזורעים ולא יקצורו, כי ירחיקו נדוד", נפתח הסוגר וחולצה נשמתי מכלאה, כאילו קרה הנס ונפתח פתאום השער הנעלם לילדותי ואפף אותי שוב האקלים הרוחני של שנותי הראשונות בעולם. שני קולות ליוו את ראשית חיי בעולם: רעם המהפכה המלא גאווה ושפיכות דמים, וניגון "בני היכלא" הענו והמתגעגע. למרות הניגוד התהומי, היתה נקודת מפגש ביניהם – האידאה שבשירו של אברהם בן יצחק, הגעגועים לשחרור מכסים, מנימוסים, מגאווה. "אשרי הזורעים ולא יקצורו" היתה סיסמא נגד אגירה וצבירה בגשמיות וברוחניות. כי כל צבירה היא חומה שמפרידה בין נשמתך ובין העולם, מחסום בינך ובין אלוהים. מי שצבר פנינים ומרגליות היה לבוז, כי לא ידע שיופים הוא הצד החיצוני של אגלי הטל והדמעות. מי שפרש מרבדים בחדריו, ויהיו היפים ביותר, הצבעוניים ביותר, אסף לביתו רק צד אחד של הפרחים, רק צד אחד של היופי, הצד החיצוני. כי זה שאין מרבדים בחדריו וליבו נוסע למרחקים – שייך לצמחיה שבצפון וביערות העד ובג'ונגל. ולכל הפרחים ששתולים בדמיון ובשירים ובלב המשוגע ובגנים של האנשים הבודדים, ולפרחים שצומחים על ההרים ובעמקים ובגינתו של הנזיר ובפינתו של העיוור ובשדרות המחל ובמחשבתו של איש המדע – "אשרי הזורעים ולא יקצורו כי ירחיקו נדוד". סיימתי לקרוא עם חיוך ענק, רחב, גדול, מקצה אחד של השריר הימני ביותר בראשי ועד המנוגד לו. למחרת, בשעה 07:00 שלחתי לעליזה הודעת ווצאפ – מאיפה זה? (ההודעה היתה מוכנה בווצאפ כבר משעה 04:00 לפנות בוקר אבל לא היה לי נעים להעיר את עליזה, בכל זאת, היא סבתא נהדרת, עושה ביביסיטר לנכדים... וצריכה לישון). עליזה התקשרה מיד. ציפור אחוזת הקסם/ זלדה שניאורסון מישקוסבקי (בנינו – מישהו ידע שזה היה שם משפחתה???) - היא אמרה.

אז נתתי לאצבעות ללכת במקומי – "דפי זהב...." (לצעירים שלא יודעים מה זה דפי זהב – אז דפי זהב היה ספר טלפונים לעסקים, דפיו היו צהובים. הפרסומת לדפי זהב היתה - "תן לאצבעות ללכת במקומך – דפי זהב" והיא הפכה למטבע לשון שמשמעותו – עשה את העבודה בעזרת הטלפון במקום להתרוצץ). רציתי לדעת מה הניע את זלדה, שעכשיו מלאו 100 שנה להולדתה לכתוב את הקטע שציטטתי, רציתי לדעת למה עליזה טרחה והביאה לי אותו ועוד יותר רציתי לדעת מדוע אני, שההפרעה שבי לא מאפשרת לי לקרוא קטעים שכאלה, התחברתי לכל מילה, מהמילה הראשונה ועד האחרונה וקראתי הכל. נעבור רגע לשיעור ספרות קל... (שניה... דקה קודם - איך קראו למורה לספרות שלנו – טרודלר? ורד? – באחד מגלגולי התיישבתי מול רופא קו"פח מכבי שהציג את עצמו כרופא חדש ושמו עידו טרודלר. צחקתי... הוא שאל מדוע אני צוחקת. עניתי (מבלי לחשוב פעמיים) שהוא גדול ב(מראה) כמו אישה שהכרתי וגם קראו לה טרודלר. אז הוא מיד ענה לי – "זו בטח המורה לספרות שלך".... ועדיין לא נפל לי האסימון ואמרתי לו "כן, לא סבלתי אותה..." אז הוא ענה לי – "זו אמא שלי..."..... רציתי לקבור את עצמי מתחת לשולחן. יאמר לזכותו של עידו שהוא היה איש מקסים ויצא לי בכל מיני נקודות צומת בחיים מאוחר יותר לשמוע עליו ושמעתי שהוא רופא מדהים. אז זו ההזדמנות להתנצל עידו – מתנצלת). ובשיעור הספרות הקל שלקחתי באמצעות האצבעות באינטרנט, למדתי כי זלדה היתה דמות מאוד מאוד מיוחדת. (מי כתב את השיר ששרה חוה אלברשטיין - "לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואמו? ....זלדה). היא גדלה בבית חבד"ניקי ברוסיה, בתקופת המהפכה הבולשביקית שלא היה לה כל ערך לצבירת ממון וחפץ. כל חייה היא חלמה להיות נוודת כבדואי – "שכלים וחפצים לא תלויים על צווארה, חופשית, חופשית, חופשית..." (ציטוט) אז זו אני, זה חלומי. אני חושבת שעליזה שטרחה והביאה לי את השיר מייצגת את החלום הזה שחבוי בכל אחד מאתנו. חשבו על הדברים חברי, זכרו את מה שרון-עמי ואני אימצנו לעצמנו - את המוטו שהחיים הם כאן ועכשיו ולכל דבר זה הזמן, זה הרגע וזה היום להגשים כל חלום. תלמדו ואף פעם אל תשכחו שאנחנו אורחים לזמן שאול כאן על פי כדור הארץ, קחו ותנסו ליישם את מה שחלמתם עליו גם אם בדרך נתקלתם בקשיים – הם רק מחשלים ומחסנים אותנו. ואסיים עם ציטוט שהתחברתי אליו מאוד אחרי "שעה קלה בכלכלה" ע"פ עולמה של זלדה- (ושוב הצעירים בניכם – היום הוא יום הפרסומות – "שעה קלה בכלכלה" היתה תוכנית רדיו בגלי צה"ל שהגיש טל אברהם בסוף שנות ה90. זה תמיד נפל בשעות שנסעתי ברכב, לא הקשבתי לתוכנית כמו שאהבתי את הנעימה). וכך כותבת זלדה – "אם אתה אמן, אם אתה רופא, אם אתה איש מדע, עליך להיות איש אמת. ולא – אתה אפס ולא אדם ולא אמן ולא רופא ולא איש מדע. וכמה קשה להיות איש אמת לברייה שהשקר טבוע בדמה ובעצם קיומה". חישבו על כך.... ואם הגעתם עד לשורה זו – אז אני אוהבת אתכם. מתי 15.10.2015?

#זלדה #מריסטמה #קמביום #פרוקמביום #פסיקספרי #יונקות #דפיזהב #תןלאצבעותללכתבמקומך