הקרחונים - פרנץ ג'וזף ואחיו פוקס

יום שישי, 31.1.14

רון-עמי מעיר אותי ב-07:00. שוב מוטרד מהנסיעה של 220 ק"מ. אני הפוכה מלילה מוטרף ללא שינה כמעט בגלל כאבי הבטן. מזג האוויר מדהים. שמש וחם....סוף סוף אני עם חולצה קצרה. אני הולכת לים לשאוף קצת אויר ולהנות מרעש הגלים. רון-עמי מצטרף ואנחנו מחזיקים מעמד 10 דקות. היתושים אוכלים אותנו.

החוף המדהים שלידו לנו בלילה

רואים על הפרצוף שלי כמה סבלתי בלילה....(-:

לפני שיצאנו למסע קראתי לא מעט על הזבובים הטורדנים שבאי הדרומי. שוחחתי לפני הנסיעה עם שאולי, אח של רענן שחזר מטיול של 3 חודשים בניוזילנד שאמר לי – כל זמן שאת בתנועה – לא תרגישי בהם. ברגע שתעצרי – לא תאמיני כמה יש. מהרגע שהגענו לאבל טזמן – הרגשנו את נחת זרועם. האמת היא שאותי הם מטרידים – אבל את רון-עמי הם עוקצים. יש לנו חולצות מיוחדות – כאלה שספוגות בחומר דוחה חרקים והן מדהימות. באמת שעושות את העבודה אבל רון-עמי מתעקש ללכת עם סנדלים, לא מוכן לשמוע על גרביים ונעליים והוא חוטף.... וכהוגן.... אז מי שהשכל יורד לו לתח... – שיעקץץץץץץץ. אז ברחנו מהיתושים. הלכתי למקלחת והתרגזתי.... הברז במקלחת היה מבוסס על עקרון של מזרם אוטמטי. כל 10 שניות הייתי צריכה ללחוץ על הכפתור כדי שהמים יזרמו. יצאתי מהמקלחת בסערה, נכנסתי למו....וילא.... דוהרים בכביש להרגיע את העצבים.... נסיעה של 220 ק"מ. זה נס ציונה-חיפה הלוך חזור.... שטויות.... רק שכאן – זה לא בדיוק קו נס-ציונה-חיפה. הפיתולים, הכביש הצר, הגשרים – אני אומרת לרון-עמי שאיזה כיף שכל הטיול אני תמיד ראשונה, אין לפני אף מכונית – והוא צוחק ואמר לי "זו גם דרך לראות את הדברים" – הלוא אני נוסעת כ-70 קמ"ש על הכבישים האלה אז יוצא שכולם בשיירה אחרי ואני תמיד ראשונה.... מה איכפת לי! נסיעה מאוד נעימה, דרך יפה.

תודו שכזה עוד לא ראיתם - גשם צר הן לרכבים והן לרכבת...

נוסעים לפחות 80 ק"מ ואז בוםםםם, טררחחח.... קולות של שבירת זכוכיות – נפתחה מגירת הכוסות שבמו, עפה לחלל הרכב, נשברה, התהפכה (מה שנקרא עשתה סלטה באויר) ונשמע היה כאילו הכל נשבר. זה ממש, אבל ממש לא נעים כשזה קורה במהלך הנסיעה. הלב ירד לי לתחתונים, קיבלתי התקף לב. רון-עמי ישר קפץ עם המשפט הפולני הידוע "כמה פעמים אמרתי לך לסגור את המגירה לפני שנוסעים".... – אתם זוכרים שהלכתי לישון עצבנית? אתם זוכרים שהיתושים עצבנו אותי? אתם זוכרים שהמקלחת הרסה לי את הבוקר???? אז רק הייתי צריכה לשמוע את המשפט הזה והדם המרוקאי שלי עלה למעלה ו....

טוב, אחסוך ממכם את הפרטים.... אז עצרנו בצד, אספנו את הדברים (והפלא ופלא נשברה רק כוס יין אחת. כל היתר עשוי כנראה מזכוכית מחוסמת. ואל תשאלו לשם מה אנחנו צריכים כוסות יין – אז זהו, שאנחנו לא צריכים. זה בא עם הרכב אבל אנחנו לא דוגמא. אנחנו רואים את כל שוכני הקראונים למינהם מסתובבים כל הזמן עם הכוסות האלה עמוסים ביין כל הזמן – אפילו בבוקר) ובימים הקרובים אנחנו בכרייסטצ'רץ ושם נכנס למוסך של מו.

ממשיכים ובשלב מסויים אני מוכרחה לעצור (לרוב אני היא לא זו המבקשת לעצור). אני יכולה להזיז את כל העולם ימינה ושמאלה מרוב קריזה... עוצרים בעיר במקום המיושב שנקרא בדרכנו – והיה ממש ממש נחמד. שיפר את המצב רוח.

העיירה נקראת הוקיטיקה (Hokitika). כתוב היה בספר שכשנכנסים בה ההרגשה היא שהגעתם אל עיר מהמערב הפרוע. יש בזה משהו. רחובות רחבים, בתים שטוחים מעץ ובעבר היתה זו עיירת כורי זהב והיום – עיירת האבנים הירוקות - אבן הירקן. הסתובבנו ברחובות והגענו אל שפת הים. מרחוק ראיתי ששפת הים עמוסה בעצים... זה היה נראה מוזר.

כשהתקרבנו ראינו את השלטים הללו:

וכשתקרבנו עוד יותר ראינו שהיתה כאן תחרות פיסול בעצים הנפלטים לחוף מהים...

אז צילמתי...

זה מרחוק .. ותראו שיש במרכז אוסף של דברים...

וזה מה שתלוי במרכז...

ובעיר עצמה:

מצאתי שיטה חדשה לקר/חם שאני סובלת ממנו כל הזמן... מורידה רק את השרוולים ונשארת עם צעיף..

מוקד המשיכה העיקרי של העיירה הזו הן חנויות לעבודות יד. חנויות שמוכרות עבודות עץ של מגלפים למינהם, סוודרים, כובעים גרביים – הכל בסריגת יד, אמן שמצייר על אבנים קטנות (ומיד ידע שאני ישראלית... איך? לא יודעת.... יש לנו פרצוף כזה ותומס – המקרר הזה עבורך) וכמובן אוסף של חנויות שמוכרות אבני ירקן מגולפות לכל מיני דברים (שבלוני, חוזר על עצמו כמעט בכל החנויות). אחת מהן, שהתהדרה בשלט "מפעל" הגדילה לעשות – המוכרים הם סינים, החנות קושטה לכבוד ראש השנה הסיני (שחל השבוע) ואוטובוסים עמוסי מטיילים – סינים ויפנים – מגיעים לכאן לרכישות מרוכזות.... הם אוהבים את האבן הזו.

תומס, המקרר עבורך

סיירנו ברחובות וכמובן שאם מדובר בעיירה של מלאכת יד אז גילנו חנות של גלידה ופאדג'ים תוצרת יד.... רון-עמי כמובן ששאב את הגלידה – אמר שהיתה מעולה (בננות) ורכשנו פאד'ג שהעזתי לשים "ביסביסון קטנצ'יק מקרובי" בקצה – והיה מעלף.... שוקולד תפוז.... ואוווו....

חבל שאי אפשר להעביר לכם את קולות ההנאה שהשמיע...

וכך נראה הפאדג בקופסה וכשפתחנו... יותר ממומלץ!

ממשיכים דרומה ו"קצת דרומה לבאר שבע, היכן שרוח במדבר נושבת ושביל לערבה ירד" – מגיעים לעיירה בשם פרנץ גו'זף.

זוכרים את העז שמירה שלנו? אז גם כאן בדרך ראינו עוד כמה כאלה... זו הגדילה לעשות והיא פשוט משתזפת על גג המלונה. לא מצליחים להבין מה העניין שבגידול העיזים ככה.

ממשיכים לחניית הלילה -

תמונות מהדרך

חניית לילה – Franz Josef TOP 10 Holiday Park. 2902 Franz Josef Highway. Ph (03) 7520735. www.mountain-view.co.nz

רוצים הוכחות לשמה של ניוזילנד – ארץ הענן הלבן? תראה מה קרה לענן....

משמאל - ההרים כשהגענו. באמצע - חצי שעה אח"כ ומימין - כרבע שעה נוספת...

יום שבת 1.2.14 המיוחד בקרחונים שנסענו היום לראות הוא שבשום מקום אחר בעולם לא תמצאו קרחונים שהתקרבו כל כך אל החוף.כשאתם קוראים את המשפט הזה אתם חושבים... 100, 500 מטר מחוף.... אבל מדובר במשהו כמו 5 ק"מ מהחוף. לא התעמקתי בהסבר לתופעה אבל מדובר בשלג שמצטבר, הופך לקרח ואז נדחק במורד העמק. קרח איננו נשאר במקום התהוותו לזמן בלתי מוגבל. כתוצאה מהלחץ הנוצר תחת משקלו הוא מתחיל לנוע בכיוון ההתנגדות הקטנה ביותר, לרוב במורד המדרון עליו הוא מונח.

ההרים כאן מאוד גבוהים, הקרחונים מאוד תלולים אבל עם השנים הם הולכים ונעלמים.

למי שבאמת רוצה להבין - שלט בכניסה למתחם:

קיימם 2 קרחונים שכאלה במרחק של 25 ק" אחד מרעהו. ביקרנו בשניהם. פרנץ גו'זף איכזב, פוקס היה יותר נעים ממנו.

אז נתחיל:

נוסעים לפרנץ גו'זף ובתמונה התחתונה - רואים אותו מרחוק.

על פי האגדה המאורית, הקרחון פרנץ ג'וזף נוצר מסיפור אהבה טרגי ויפהפה. על פי האגדה, אשה צעירה בשם הינהוקאטרה איבדה את אהובה בעת טיפוס על ההרים, ומדמעותיה נוצר הקרחון (ומכאן הכינוי "The Tears of Hinehukatere").

מגיעים למגרש החניה ומתחילים ללכת.

ובדרך כל מיני דברים מעניינים. הסלעים מסביב בעלי גוון אדום ואני חושבת שזו חזזית כלשהיא שחיה עליהם. לא נראה לי שזה איזשהו מינרל כי הגוון הוא רק על פני הסלע ובחלקם. המפלים פורצים מכל מקום שאפשר.

ורון-עמי מחליט לפסל עם הטבע - ואני עוזרת לו בגמר...

ממשיכים ללכת ומגיעים ל"משה" (ככה רון-עמי החליט שקוראים לו) שמודיע שמכאן - אסור לעבור. והמרחק הוא 500 מטר מתחתית הקרחון. בפוקס אספר לכם למה לא נותנים יותר להתקרב... ובסוף צריך לנוח, נכון?

מתחילים לחזור...

גיבור שלי... עצר את הסלע למעני

וצילום אחרון של גו'זף מרחוק.

נוסעים 25 ק"מ לפוקס:

בתמונה למטה מימין אלו הם מעברים צרים שבקושי ניתן לעבור איתם עם מו וזו הדרך להורדת מהירות... במקום "הבמפרים" בארץ שאנחנו מכירים. רעיון נחמד מאוד.

מגיעים למגרש החניה ומתחילים לטפס (טיפוס, טיפוס...)

מגרש החניה

וחייבים להשתטות קצת בדרך.... אז רון-עמי מצא אבן בצורת ביצה גדולה והצעתי לו שנדגור עליה...

או שלפחות נעשה כושר...

וממשיכים ללכת...

ולבסוף מגיעים.

זה נראה לכם קרחון? לא... אתם צודקים... זה נראה מלוכלך, לא ברור מה זה ואלמלא ראינו את האנשים צועדים על הקרחון (בתמונה הבאה) לא היינו מאמינים.

ואילמלא ראינו אותם צועדים לא היינו מאמינים...

יום ראשון 2.2.14

ע"פ התוכנית שבנינו לנו אנחנו צריכים לעבור לחלקו המזרחי של האי. לוח הזמנים שלנו מוכתב ע"פ התאריך שנרשמנו למילפורד טרק (2.3.14) ועל מנת להספיק לראות כמה שיותר אנחנו מתכננים לחצות מחר את האלפים דרך ארתור פאס עד לכריסצ'רץ ששוכנת באמצע האי בחוף המזרחי. הדרך הקלה להגיע לארתור פאס עוברת ליד גרימאות Greymouth ולשם נצפין אחה"צ.

בבוקר אנחנו נוסעים לאוקאריטו – Okarito. העיירה הזו שוכנת ממש לחופו של הים הטזמני. יוצאים ממנה מספר מסלולי הליכה ובחרנו לעשות את "הטריג של אוקאריטו".

נקודת טריג (טריאנגולציה) היא נקודה שמשמשת נקודת ייחוס לביצוע עבודות מיפוי של קרקעות ע"פ כדור הארץ ופסגת המסלול הזה משמשת אתר הנצחה לאלו שעשו זאת באזור שטיילנו.

נותנת לתמונות לספר, כפי שצעדנו. המסלול מעץ חולף על פני הביצה ששוכנת מתחת....