לובלין Lublin

בשעות אחה"צ המאוחרות, מסיימים את הביקור בקז'ימיז' דולני ונוסעים לכיוון לובלין.

מטפטף בלי הפסקה, אוירה סגרירית.

שמתי לב שבשעת נהיגה ברחבי פולין כשמזג האויר סגרירי קיימת בי מלנכוליה, איזושהי הפרעת מצב רוח שתמיד מביאה אותי להזכר בסיפורים של אבא על המשפחה.

סבא שלי מצד אבי, סבא יחזקאל, היה אגרונום. הוא כנראה היה מה שנקרא היום ממ"ר ארצי - מדריך ארצי לגידולי סלק סוכר בפולין. ההשערה על היותו ממ"ר נובעת מהסיפורים של אבא, שסבא שלי הכיר את רחבי פולין כמו כף ידו. שנהג לנסוע ברחבי פולין ולתת הדרכות למגדלי סלק סוכר.

סלק סוכר Sugar beet הוא זן של סלק שעשיר בסוכרוז ומגדלים אותו לצורך הפקת סוכר לבן ומאכל לבהמות.

כנראה שמעט לפני שפרצה מלחמת העולם השניה ידע סבא שלי לקרוא את המפה והבין לאן מנשבות הרוחות.

הוא פנה לאחד מחבריו, שכנראה היה מגדל סלק סוכר ועל סמך הכרות מוקדמת בניהם הוא ביקש מהאיש להסתיר אותם - את סבא, סבתא אבא שלי ואחותו. אבא מספר שסבא נהג להגיע אל האיש ויחד הם חפרו בור בגודל של מטר וחצי X מטר וחצי X מטר וחצי מתחת לרפת. עם פרוץ המלחמה, בלילה, כשכל היהודים סביב העיר לבוב (שהיתה אז פולין) נקראו להכנס לגטו - העלה סבא את כולם באישון לילה על העגלה והביאם למחבוא בכפר שנקרא היום לוחובה ונמצא באוקראינה (על חייו של אבא שלי וסיפור הצלתם אכתוב בפוסט אחר).

אנחנו נוסעים עם הבנות ואני מבחינה בערמות האלה -

ערמות ענק של סלק סוכר

ותום שואלת: "אמא, מה זה?"

ואני מוצאת מפרצון בכביש, יורדת עם הרכב ויוצאת החוצה.

עומדת מול הדבר הזה ומתרגשת.

כמעט מזילה דימעה...

ומספרת לתום את סיפור סבא והסלק סוכר. מרגישה שסגרתי מעגל.

הרגל שלי, תום ומטבע של 5 זלוטי (בגודלו כמו מטבע עשרה ש"ח בארץ) על מנת שתדמיינו את גודלם של הערמות הבלתי נגמרות האלה ואת גודלה של כל יחידה.

ואפילו העזתי לטעום, שברתי וטעמתי....

וזה כל כך צח ולבן בפנים והטעם נפלא.

וחושבת שבהחלט יש מקום שתכירו את סבא שלי - סבא יחזקאל בראון.

והמשכנו ללובלין.

הגענו כשכבר הכל החשיך.

בדרכנו למלון עברנו ליד הפנס שבתמונה.

היה כבר חשוך מאוד והצילומים לא יצאו ברורים.

אז מצרפת לכם את התמונה שצילמתי למחרת בשעות הבוקר.

עם הפנס הזה והמסר המלווה הגענו למלון והלכנו לאכול.

על הפנס - מחר בבוקר....

לילה טוב.

בוקר יום ראשון, 22.10.2017.

המלון מצויין,

Hotel GRODZKA 20 Lublin

Tel: 0048(81)5241102

WWW.hotelgrodzka20.pl

Mail: hotel@hotelgrodzka20.pl

ממוקם ממש בליבה של העיר העתיקה. החדר פנה לבתי הקפה הסמוכים ומדהים עד כמה החלונות האקסטיים מונעים רעש - והיה שקט בחדר.

ממליצה בלב חם.

מסיימים לאכול ארוחת בוקר וממתינים לבנות (בכל זאת הן בחופש, מותר לחרופ..).

בנתיים קוראים קצת על ההיסטוריה של לובלין מאוסף אתרי אינטרנט:

היא חוגגת עכשיו היסטוריה של 700 שנה. ממוקמת בצומת דרכים חשובה בין המזרח והמערב, הצפון והדרום.

בשל מיקומה על הדרך המובילה מוילנה לקרקוב, היא היתה אתר פופולרי וחשוב לבני השושלת היגלונית. השושלת היגלונית (בפולנית Jagiellonowie) היתה שושלת מלוכה ממוצא ליטאי ששלטה באיחוד פולין וליטא בין השנים 1386 עד 1572. היא החלה בנישואי המלך ולדיסלב השני יגיילו, שכונה יוגליה, שבשנת 1385 המיר את דתו מנצרות יונית אורתודוקסית לנצרות קתולית ונשא לאישה את ידוויגה שהיתה מלכת פולין.

בשל מיקומה על הדרך המחברת בין אירופה לאסיה והמזרח, לובלין הפכה להיות אתר משמעותי של מסחר ואליה היו מגיעים סוחרים אפילו מהאמפריה העותומנית. המפגשים הללו הפכו אותה לכור היתוך של תרבויות, אומות ודתות ומספרים כי היא היתה בעלת פלורליזם תרבותי רחב ביותר.

ההיסטוריה היהודית של תושבי לובלין מספרת על קבוצה גדולה במיוחד של יהודים שישבה באיזור והגיעה לשם בזכות בית הכנסת הגדול, המהרש"ל. בית הכנסת העתיק של המהרש"ל (רבי שלמה לוריא) היה הגדול, היפה והמפואר בכל בתי הקהילה היהודית בלובלין ובאיזור. בית הכנסת הגדול עמד בלב הרובע היהודי העתיק, בתוך סבך של רחובות קטנים וצרים. לא הייתה סביבו חצר גדולה ולא השתרעה לפניו כיכר רחבת ידיים המאפשרת מבט כללי על המבנה. מספרים שמכל זווית ראייה אפשר היה לראות רק קיר, פינה או קצה גג.

בספטמבר 1939, בעת שנכבשה העיר בידי הנאצים, הופסקה הפעילות הדתית של בית הכנסת. הוא נסגר בפני מתפלליו והיה לבית מחסה לפליטים. ב-17 במארס 1942 החלה בלובלין האקציה הגדולה של גירוש היהודים לבלז'ץ. נקודת האיסוף למגורשים הייתה בית הכנסת מהרש"ל. ב-14 באפריל 1942 פסקו המשלוחים. קהילת לובלין הושמדה בבלז'ץ. כשסיימו הגרמנים לגרש ולהרוג את יהודי לובלין, פוצצו וניתצו את הבתים הריקים של הרובע היהודי. יחד עם כל בתי הרובע הרסו הגרמנים גם את בית הכנסת העתיק מהרש"ל. עם תום המלחמה שיקמו תושבי לובלין את העיר. טרקטורים עלו על חורבות הרובע היהודי כדי לפנות אותו מהריסותיו, וגן גדול ניטע מסביב לטירה, לזאמק. שרידיו האילמים של בית הכנסת פונו, וכביש מהיר נסלל עליהם - Aleja Tysiaclecia. במקום שעמד בו בית הכנסת העתיק והמפואר מוצבים היום שני לוחות זיכרון צנועים של עיריית לובלין ושל קהילת יוצאי לובלין.

קראנו, וקראנו והבנות עדיין לא קמו אז החלטנו לצאת להקיף את העיר העתיקה.

קובעים להפגש עם הבנות בכנסיה. שנהב רוצה היסטוריה, תום רוצה אומנות - ואנחנו נהנים משני העולמות.

התחלנו בכך שחזרנו לפנס שסיפרתי לכם עליו ערב קודם. הפנס הזה דולק ללא הפסקה לזכרם של יהודי לובלין. אור קטן לזכרה של קהילה גדולה. לרגליו של הפנס אבן ועליה חרוט:

"באיזור של הרובע היהודי לשעבר, מנורה נצחית מאירה לזכרון עולם שהיה ונעלם. מנורת הרחוב מאירה יום ולילה ומוצבת כאן להזכיר לנו את העיר היהודית ותושביה. זו עדות לכך שאנחנו זוכרים. המנורה הודלקה בסתיו 2004".

ממשיכים מעט ועל הרצפה אבן זכרון שנתקלנו בה בלא מעט מקומות - לציון גבולות הגטו (התמונה השמאלית).

מרימים מבט ומולנו ניצב מה שאתם רואים בתמונה האמצעית. מתקרבת והמיזם הרוס. מאחר ועל הרצפה אבן חרוטה המעידה על מה שהמיזם מביע אני מניחה שזה משהו שבונים והורסים (כנראה מותר לקטוף את הפטריות). אפילו תרגום גוגל לא מצליח לתרגם מה כתוב ואני שולחת לאבא את התמונה ומבקשת תרגום.

אבא כותב:

הכותרת: "לא מהעולם הזה".

זו השוואה בין עולם הפטריות לבין המין האנושי.

לא מנוצחים באופן ההתרבות התזונה והנשימה.

ה-DNA שלהם קרוב מאוד לאנושי.

ואז הוא מוסיף בקריצה של עצמו - ואני שואל מה עם הטפילות?

חייכתי מאוזן לאוזן. חזק מאוד.... אין על אבא שלי.

ועושים הקפה סביב העיר העתיקה (מתחילים בתמונה השמאלית העליונה - כשנפרדנו מהפנס והמשכנו עם הכביש.). ניתן לראות את שרידי החומה שהקיפה את העיר וניתן לראות את הכניסה מכיוון הטירה לשער גרודצ'קה (Grodzka) (שורה תחתונה משמאל - שער גרודצ'קה) ושער קרקוב (Krakowska) שנמצא בצד השני, על הדרך המובילה לקרקוב.

התמונה הימנית האחרונה - הכביש המוביל לטירה, לפגוש את הבנות.

העיר העתיקה של לובלין היא אחת השמורות בפולין, נבנתה עוד בימי הבניים. במעט שהסתובבנו בתוך העיר העתיקה (מפאת לוח זמנים קצר) ניתן היה להבחין שהעיר שמורה להולכי רגל בלבד. התחושה שאנחנו סובבים היסטוריה של מאות שנים, בשעה של הליכה, חוטאת קצת לעבר אבל לא מפחיתה מהתחושה של הכבוד למקום.

בתמונה משמאל טירת לובלין במבט מרחוק, המצודה והבאר כשנכנסים בשער הטירה.

הטירה (Zamek Lubelski) נבנתה בימיו של קז'ימיז השלישי, מלך פולין במאה ה-14. הוא גם בנה את קפלת השילוש הקדוש (Holy Trinity) שחווית הביקור בה יחד עם תום - שסיפקה לנו הסברים אומנותיים - היתה חוויה מרתקת.

מאמצע המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20 שימשה הטירה כבית כלא בו נכלאו מתנגדי המשטר הנאצי ולאחר מכן מתנגדי המשטר הסובייטי. כיום הטירה משמשת כמוזיאון של לובלין. היא מספרת את סיפורה ההיסטורי של העיר עם תצוגה אינטראקטיבית יפה מאוד לטעמי. חלק מהמוזאון מוקדש גם לתערוכות מתחלפות והפעם התקיימה שם תערוכה של סלבדור דאלי.

מעבודותיו של סלבדור דאלי

במרחב הטירה עומדת המצודה שנבנתה במאה ה-13 על מנת לשמש מגורים ולמטרות הגנה. זהו מונומט יקר של האומנות הרומנסקית. אחד המבנים היחידים שהשתמר במלואו. למבצר 3 קומות ורוחב קירותיו 3.5 מטר. אומרים שמאתגר מאוד לטפס למעלה, לתצפית בגלל הפרשי הגובה בין כל מדרגה ומדרגה - שעומד על 30 ס"מ. ננסה בביוקר הבא.

קפלת השילוש הקדוש (Holy Trinity) שנמצאת במתחם הטירה, היא מונומנט שנבנה בימי הבניים וקירותיה הפנימיים מעוטרים בציורי קיר מרהיבים. המיוחד בקפלה הוא שעל אף היותה כנסיה רומית קתולית - היא מעוטרת בדמויותיהם של אבות הכנסיה האורתודוכסית המזרחית (פרט מעניין למביני עניין).

הביקור בקפלה מתאפשר מספר פעמים ביום, באופן מבוקר לחצי שעה בכל פעם. בתמונה הימנית האחרונה תוכלו להבחין בחלק מאמצעי הבקרה שמותקנים במקום על מנת לשמר מפני פגיעה של פחמן דו חמצני, של רטיבות ועובש.

יצאנו מהמקום בשעות אחה"צ המאוד מאוחרות. הרעב הציק לנו...

וזו המסעדה שאכלנו בה.