ברטיסלבה | Bratislava
- Tzuzamen
- 13 ביולי 2018
- זמן קריאה 21 דקות
עודכן: 4 בינו׳ 2019
זוכרים את הפוסט על "יעלי, נו תקומי.." בכדי לקנות כרטיסים במחיר מוזל?
אז היה לנו עוד בוקר כזה של "יעלי, נו תקומי.."
54 ש"ח כרטיס טיסה לברטיסלבה.
למה לא? אנחנו בעד חוויות, לא?
אני רק שואלת למה זה צריך להיות ב-05:00 בבוקר.... 😳
תמונה שצילמתי מהמטוס... בחמש בבוקר אני רוצה להיות שם 🙈 עם החלומות...
אבל לחיים קצב ורצון משלהם.
לא הכל תלוי בנו ולא הכל נתון לבחירתנו – וזה משהו שלצערי הרב אנחנו חייבים לחיות איתו.
היינו אמורים לטוס ל-4 ימים בדיוק בשבוע שענבר נפטרה.
ידענו שבסוף אותו השבוע יש לנו כרטיסי טיסה והזמנה למלון – שכבר שילמנו הכל מראש (לרוב אנחנו לא עושים כאלה דברים... אבל המחירים היו כל כך מצחיקים ונראה היה לנו שאין שום סיבה בעולם לשנות ולדחות).
אבל הכל התגמד ולא היה חשוב.
נסענו ארצה להיות עם המשפחה.
למען הסדר הטוב הודענו על אי הגעתנו הן לטיסה והן למלון שהוזמן דרך אתר Booking.com (שלרוב אנחנו עובדים רק איתו והוכיח את עצמו לא פעם ולא פעמיים).
כדרך אגב שאלנו האם נוכל להמיר את ההזמנה למועד אחר (מאחר וכבר שילמנו עליה) והופתענו מהתשובה – כן, אין כל בעיה. נשאלנו על המועד האחר שנבחר ומאחר והדירה שבחרנו היתה תפוסה במועד הנוסף שבחרנו - הוצע לנו לבחור דירה אחרת. בחרנו דירה שעלותה היתה יקרה יותר מזו שהזמנו ו- Booking.com הודיעו לנו שיזכו אותנו בהפרש.
זה יותר בסדר מבסדר! לא ציפינו לזה.
נסענו...
ברטיסלבה– בירת סלובקיה.
מדינה ושכנות רבות לה – פולין בצפון, הונגריה בדרום, צ'כיה בצפון מערב, אוסטריה בדרום מערב ואוקראינה במזרח. ברטיסלבה עצמה היא העיר הגדולה במדינה עם כחצי מיליון תושבים. ממוקמת בפינה הדרום מערבית של סלובקיה, על נהר הדנובה וגובלת באוסטריה והונגריה. אומרים שזו הבירה היחידה בעולם שגובלת בשתי מדינות נוספות.
לרוב אני משתדלת לקרוא קצת על ההיסטוריה של כל מקום אליו אנחנו נוסעים. הפעם, מהר מאוד זנחתי את הקריאה – אלה לקחו מממנה ביס לפה, אלה כבשו אותה לשם... עמוס מידי...
רון-עמי קיבל בנסיעה הזו החלטה – אנחנו בוחנים עד כמה נוודים כמונו יכולים להסתפק בתרמיל גב קטן, אלה שרכשנו בניוזילנד (תרמילים של 24 ליטר של חברת OSPREY... תרמילים מעולים!). דחסנו פנימה ציוד ל-4 ימים (חולצות, מעיל דק מתקפל, לבנים, נעלי אצבע, כלי רחצה, מחשב ו.... תמרים ותאנים). לא היה כבד.. אבל בכל זאת, היה לו משקל (7 ק"ג).
אנחנו מדגימים: התרמיל שלי (הירוק), קיפול בשיטת רון-עמי (באמצע), ועל הגב (רון-עמי משמאל)
עלינו לטיסת Wizz Air בשעה 12:30
סלובקיה מהאויר
בשעה 14:00 היינו כבר בטרמינל מקבלי הפנים של ברטיסלבה וניגשנו לרכוש כרטיסי נסיעה באוטובוס ל-72 שעות.
בטוח שכבר למדתם להכיר אותי שאם אני לא אוכלת בשעה 13:00 ארוחת צהריים – אני הופכת לטיפוס עצבני ומסוכן... רון-עמי קלט את סימני העצבנות שלי והציע שנשתה קפה ונקנה משהו קל במזנון. למה לא?
ניגשנו למזנון, הזמנו 2 סנדוויצים ופעמיים קפה.
רון-עמי הושיט למוכרת שטר של 50 אירו והמתין לקפה. התרחקתי לכיוון אחד השולחנות. הסנדוויצים היו כבר איתי. כעבור כמה דקות הגיע רון-עמי עם הקפה ועודף ביד. הייתי כל כך שקועה בסנדוויץ עד שקלטתי שהאדון סופר וסופר וסופר אינספור פעמים את העודף שקיבל. שאלתי אם יש בעיה והוא ביקש שאספור את העודף. ספרתי ואמרתי לו שחסרים 30 אירו.... "אבל אין לי, לא קיבלתי" הוא ענה.
רון-עמי, אם היה עם עצמו, היה מוותר. לא היה ניגש לברר.... אני, המכשפה, הקלפטע צריכה לפעמים "להצית" אותו ואז הוא עושה....
סיננתי בשקט "זה הרבה כסף, אני במקומך הייתי ניגשת"...
וזה הספיק.
מיכוון שהייתי עם התרמילים די רחוקה יכולתי רק להבין משפת הגוף של רון-עמי שהוא כועס, ואפילו מאוד כועס ואילו המוכרת עומדת על שלה. בשלב מסוים ראיתי את המוכרת מוציאה וסופרת את כל הכסף בקופה. שוב התפתח דיון והסקרנות הרגה אותי... הייתי מוכרחה להתקרב ולשמוע.
סחבתי את שני התרמילים (ואת הסנדוויצים.... מתתי מרעב...) וחזרתי לדלפק. רון-עמי אמר שביקש ממנה להזמין את המשטרה והיא הלכה לשוחח עם אחראית המשמרת כנראה. כשחזרו השתיים אמרתי להן שאני רואה שמעליהן יש מצלמות – שיראו לנו בבקשה את הסרטים שצולמו. בנקודה זו הודיעה לנו המוכרת שהמצלמות לא תקינות ושהיא מחזירה לנו את העודף. פתחה את הקופה והושיטה לנו את ה-30 ארו.
זה היה מאוד לא נעים.
השאיר טעם רע בפה...
אוטובוס 61 מהטרמינל ונסענו העירה.
כמובן שירדנו בתחנה הלא נכונה והיינו צריכים לקחת חשמלית. התחבורה בברטיסלבה טובה מאוד, חדישה ברובה.
אבל בנקיון הם חלשים, יש מקום לשיפור.
את המפתח לדירה השאירו לנו בבר-מסעדה באחד הרחובות הסמוכים לדירה. היתה בידנו הכתובת ובעזרת גוגל מפות ניווטנו דרכנו.
את התופעה של קירור האוויר הכרנו מערים אחרות בפולין. בימים חמים הם מציבים מעין ממטרות שכאלה (כמו בתמונה השמאלית) ואנשים פשוט עוברים, מתרעננים וממשיכים הלאה. גם שולחנות פינג פונג חופשי הוצבו בכיכרות העיר וגם מהגרים רבים פגשנו בדרכנו.
וכבר למדתם כמה שאני אוהבת את כל הבניינים הישנים ובמיוחד את אלה שמשפצים אותם אבל דואגים להשאיר את הרושם של בתים ישנים.
אבל יותר מכל אני אוהבת את המורל (Mural), את ציורי הקיר ברחובות.
וזו חזית הבר-מסעדה שבה הושארו לנו מפתחות הדירה. מרחוק זה היה נראה מאוד מפתה ונעים. כשנכנסנו וראיתי את המקום הייתי צריכה להבין את הרמז הראשון...🤪 🙈
קיבלנו את המפתחות וצעדנו לדירה.
מבחוץ הבית נראה מצוין.
פתחנו את דלת הכניסה לבניין וכבר הרגשתי שאיכשהו... משהו... לא מתבשל טוב... הייתי צריכה להבין את הרמז השני.
מצאנו את כפתור המעלית וכשהיא הגיעה ורון-עמי פתח את הדלת - נאלמתי דום!
זו מעלית של "0.36 מ"ר" כמו שרון-עמי הגדיר אותה. בקושי נכנסנו שנינו עם תרמילי הגב. יש לה נעילה ידנית כפי שאתם רואים בתמונה וכשהיא טיפסה לקומה שלישית נשבעתי שאם היא תגיע בשלום ליעדה - יותר לא נכנסת לתוכה.
הייתי צריכה להבין את הרמז השלישי....
פותחים את דלת הכניסה לדירה ו.... 😳 😱 😳 😱 😳 😱
סירחון נוראי, צחנה של ביוב... עומדים ומסתכלים אחד על השני, קצת חסרי אונים ובעיקר חסרי מילים...
זוכרים שזו הדירה שבחרנו כחלופה וש-Booking.com אמרו שיחזירו לנו את ההפרש?...
לא ידענו מה לעשות. היינו מוכרחים לצאת משם כי היה נורא מסריח. פתחנו את החלונות, השארנו את התרמילים וברחנו החוצה.
החלטנו לחשוב בחוץ.
ברור היה שההחלטה היא לעזוב וללכת למלון קרוב.
השעה היתה כבר 16:30, נותרו כמה שעות של אור והחלטנו לצעוד לטירת ברטיסלבה שנמצאת בגובה 85 מטר מעל הדנובה והיא המבנה הבולט ביותר בעיר ומופיעה גם כסמל העיר. לנצל את כמה שעות האור שנותרו, לחזור לחדר ולקחת את הדברים ולעבור למלון שהיה בסמוך.
אתם רואים את ארבעת הצריחים מרחוק? זו הטירה.
טירת ברטיסלבה (Bratislava Castle) שוכנת על גבעה שנמצאו בה עדויות על התישבות עוד מתקופת האבן, עדויות למערכות הגנה על גבולותיה של הקיסרות הרומית (חומות וביצורים) ולכך ששימשה כמרכז גדול בתקופת ממלכת מוראביה הגדולה. הטירה החלה להבנות במאה ה- 10 תחת ממלכת הונגריה, ב-1562 נוספו לה חלקים בסגנון הבארוק, ב-1811 היא נהרסה בשריפה ורק בשנות ה-50 של המאה ה-20 היא שוחזרה. הטירה חולשת על העיר ומפורסמת בארבעת מגדלי השמירה שבפינותיה. הטירה שימשה למגורי משפחת המלוכה וקיים בה אוסף תכשיטי הכתר. כיום פועל כאן מוזיאון להיסטוריה ובו ריהוט תקופתי, כלי פורצלן וזכוכית, שעונים, פריטי כסף ועוד. טוענים שמכוון שהטירה ממוקמת בנקודת תצפית טובה - הרי שבימים של ראות טובה ניתן לראות את אוסטריה והונגריה השכנות.
הכוונה היתה לצעוד ברגל. התחלנו, עברנו ליד מעון הנשיא ואז קלטתי שלפנינו עליה, לא נוראית אבל היינו כבר עייפים מאוד. בדיוק עבר אוטובוס ובהחלטה של שניה עלינו עליו. ירדנו ממש למרגלות הטירה.
בניין בסגנון רוקוקו מהמאה ה-18 ששימש בעבר כביתו המפורסם של המלחין יוסף היידן (Josef Haydn) וכיום משכן נשיא סלובקיה. פסל כדור הארץ בחזית הכניסה. קראתי שכל שעה עגולה מתקיים במקום טקס חילופי משמרות אבל זה לא היה משהו שעניין אותנו לבדוק (רק לידיעה כללית אם זה מעניין מישהו).
התחנה הקרובה לטירה בה ירדנו מהאוטובוס.
שוטטנו, צילמנו, התרשמנו, היה מזג אויר מושלם.
עם הכניסה למתחם הטירה (ודרך אגב היה שילוט מעולה ובאנגלית על מה במקום) נתקלנו במסעדה.
היינו רעבים מאוד והריזוטו פטריות היה מעולה!
Resraurant HRADNÁ HVIEZDA, Nám.A.Dubčeka 1 Bratislava.
שבעים ומרוצים נכנסים בשערי הטירה.
השעה היתה מאוחרת, הטירה עצמה היתה כבר סגורה. שוטטנו בסביבתה.
תמונה פנורמית מהטירה על האזור.
בחצר הטירה ניצב פסלו של המלך סואטופלוק, מלכה האגדי של האימפריה המוראבית הגדולה, כשהוא רכוב על סוסו ופניו מופנות לנוף העיר שמתחתיו (בתמונה מצד שמאל). האימפריה המוראבית שלטה באזור משנת 846-894, אז נכבשה על ידי ההונגרים, או לפי האגדה, נמכרה להם תמורת סוס לבן.
הטירה בצילום פנורמי ו"סובו טירה והקיפוה...."
מראה העיר מהטירה לכיוון העיר העתיקה.
מראה העיר לכיוון העיר "החדשה".
מראה ה-Condominium - בתים משותפים - האופייני לתקופת הקומוניזם בלט מאוד על פני השטח.
כך נקרא הגשר והתצפית שנמצאת בראש הגשר.
כתובת: Novy Most 1
ראינו את הגשר והתצפית מולנו. לקח לי שניה, מקסימום שתיים עד שהתחלתי...
"רון-עמי, הגשר...מה זה מזכיר לך? זה היה בסרט ישן..."
הסתכל עלי...
"נו... זה היה בסרט ישן עם מוסיקה ידועה"... אמרתי.
חמש דקות לערך הטרפתי אותו בנסיון להזכר, בעצמי לא זכרתי באיזה הקשר הגשר מופיע וזה כל כך הרגיז אותי...
לא היה לו שמץ של מושג על מה אני מדברת.
יום למחרת בשעה 05:00, במקום לחפש כרטיסים ב-50 ש"ח התעוררתי למשמע המוסיקה הזו... אתם חייבים להאזין....
בסוף הוא תמיד מבין אותי... ♥️♥️♥️
לוקח לו זמן, לפעמים הרבה זמן אבל הוא אף פעם לא משאיר אותי עם הטרדות הקטנות. הוא תמיד פותר לי אותן... בגלל זה אני אוהבת אותו כל כך הרבה שנים.
מלחמת העולמות!!!!!!! (The War of the Worlds)
תמונת אלבום הסרט מלחמת העולמות (מקור: אינטרנט)
אתם זוכרים??? רומן בדיוני שכתב אורסון וולס ושיצא לאור בשנת 1898. סיפור שעוסק בפלישה של אנשי מאדים לכדור הארץ ונולד כתוצאה מגילויים אסטרונומיים מאותה תקופה לגבי מאדים וההשערות שאולי קיימים חיים על הכוכב הזה. המכונות התלת רגליות הללו שכיכבו בסרט והפכו עם השנים לקלסיקה של תרבות המדע הבדיוני - הזכירו לי את הגשר והכבלים שמחזקים אותו. זכרתי גם את הסיפור שתוכנית הרדיו ששידרה את התסכית עוררה היסטריה עולמית כי אנשים חשבו שזהו שידור חי וכי אכן מתקיימת פלישה מהמאדים לכדור הארץ.
היה לי את התקליט בבית. אין לי מושג איך הוא הגיע הביתה אבל אני זוכרת את אמא מתלוננת על המוסיקה האלקטרונית האינסטרומנטלית שבקעה מהתקליט.... "אין לך משהו יותר מעצבן?" היתה שואלת אותי... וכאן אני חייבת וידוי – שאת אותה שאלה שאלתי את דור, בני היקר כשהיה מקשיב ומנגן בקולי קולות את המוסיקה של להקת מטליקה. לא סתם נאמר – דור בא ודור הולך.
מבנה החללית נראה למרחק רב. מדובר בגשר שעליו ממוקם המבנה הזה ובראשו מסעדה עם תצפית על כל העיר. אנחנו בחרנו להסתפק מהנופים שנשקפו מהטירה. במהלך הטיול בברטיסלבה למדנו כי לצורך בניית הגשר והכביש המחבר אליו נהרס כמעט כל הרובע היהודי שהיה בעיר העתיקה ובמיוחד אחד מבתי הכנסת המרשימים שהיו במקום.
כנראה שיש הרבה אהבה באויר בטירה הזו.
פגשנו בבחור שישב זמן רב עם 2 כוסות היין הללו, יין וקופסא קטנה שהכילה טבעת וכנראה שרצה להציע נישואין למישהי... שפשוט לא הגיעה. מוסיקה שהתנגנה משכה אותי להציץ לחתונה שהתקיימה באחד האולמות הקטנים שבסמוך לטירה.
בדרכנו חזרה לעיר ראיתי אותו עוד יושב ומחכה לבד ומאות של לבבות על הרצפה.... 💔
בדרכנו החוצה מהטירה
עוברים בסמוך ל-Sigismund Gate, השער היחידי שנותר מחומות העיר המקורית מימי הבניים והוא אחד המבנים העתיקים בעיר. עד לאחרונה ניתן היה לעבור דרך השער לתוככי הטירה אבל כעת הוא סגור לרגל שיפוצים.
ביציאה מהטירה - רחובות צרים מרתקים ומעניינים עמוסי בתי קפה וגלריות.
תזכרו את הפסל הזה והבית הזה... עוד נשוב אליהם.
מעבר תת קרקעי, מתחת למחלף כבישים גדול מאוד מוביל אותנו אל העיר העתיקה.
במעבר התת קרקעי אנחנו מוצאים עצמנו ממש מול UFO Observation Deck ו- Most SNP (לא מלחמת העולמות???)
עם היציאה מהמעבר התת קרקעי אנחנו מול אנדרטה גדולה לזכר קורבנות השואה.
מתברר כי האנדרטה הוקמה על שרידיו של בית כנסת יפיפה ששרד את מלחמת העולם השניה אבל בשנות ה-70 החליטה עירית ברטיסלבה להרחיב את הכביש ובית הכנסת עמד בדרכה ועל כן נהרס כליל.
משוטטים ברחובותיה היפים של העיר העתיקה בדרכנו חזרה לחדר. זוכרים שאנחנו עוד צריכים לעבור הלילה למלון?
תראו איזה יופי של ציורים על תריסי עץ ישנים.
הדרך לדירה היתה ארוכה. לא בגלל המרחק אלא בגלל שאלה אנחנו. הולכים לאט, נעצרים, מסתכלים, מצלמים, מתעכבים, מחפשים חנות מכולת ומצאנו את עצמנו רק בשעה 23:00 – מגיעים לדירה אותנו נטשנו במנוסה.
23:00 בלילה, ראו כמה או עדיין יש. מימין זו הכיכר שבבוקר שיחקו בה החברה פינג פונג.
עולים במעלית (הייתי כל כך עייפה ששכחתי את ההבטחה לעצמי לא לעלות במעלית) והפעם מתפקעים מצחוק.
זו חוויה שחובה לעבור, בעיקר על מנת להעריך את מה שיש לנו ואיך אנחנו חיים.
פותחים את דלת הדירה, לוקחים נשימה ארוכה מתוך כוונה לחטוף את התרמילים וללכת ואז, הפלא ופלא... אין ריח, לחלוטין! הסרחון נעלם, היה כלא היה...
עמדנו ובהינו אחד בשני. מה עושים? מה עושים?
מה שהכריע היתה העייפות.
אמרתי לרון-עמי שנעבור מחר בבוקר. אני אפילו לא מתקלחת... פשוט פושטת בגדים ונכנסת למיטה. וזה מה שעשינו.
😴😴😴😴😴😴😴😴😴
למחרת, אחרי שינה עמוקה מאוד של 8 שעות ברציפות התעוררנו ועוד במיטה המוח התחיל לחשב "מסלול מחדש".
החלטנו שאם גל הריח הנוראי היה וחלף, נשאר בדירה ונמשיך כמו שתכננו. לא נבזבז זמן על מה שהיה... אחר כך נחשוב איך מגיבים על העניין.
אני הייתי ממונה על הקפה בבוקר.
פתחתי את הארון ו....
אלה היו כוסות הקפה לבוקר.
מזמן, אבל מזמן מזמן לא נתקפנו בצחוק כמו שצחקנו....
איך, איך נפלו גיבורים כמונו.
מחליטים להתקלח, להתלבש ולצאת לשתות קפה של בוקר בחוץ.
בחוץ, עם הקפה של הבוקר והפרצעל שזה הדבר שרון-עמי הכי אוהב התפתחה שיחה:
"תגידי אשתי... מה הרעיון בטיולים שלנו?" הוא שואל.
"להנות" אני עונה.
"כן... ברור, אבל... הנוודים האלה שאנחנו רוצים להיות... את חושבת שהם תמיד יהיו ויהנו במלונות 5 כוכבים? במקומות נקיים?" הוא שואל.
"ברור" אני עונה. "זה אחד הדברים שעליו אני לא מוכנה להתפשר" אני מודיעה נחרצות.
"כן... אני מבין", מתפתל רון-עמי, "אבל בואי נחשוב שוב.... תראי, אנחנו יודעים ומכירים את עצמנו, אנחנו יודעים מה הדרישות שלנו אבל בואי נודה – הפעם נפלנו חזק. בוא נבדוק איך אנחנו מסתדרים עם מה שיש. בואי נמקסם את הנפילה - לחוויה. בואי ננסה להיות אחרת ממה שאנחנו תמיד".
הסתכלתי עליו, הסתכלתי והסתכלתי... לא האמנתי למשמע אוזני.
בבית, כל תקופה מסוימת אנחנו צוחקים שרון-עמי מחליף גלגול. אחרי התקף הלב הראשון הוא הפך מרון-עמי הראשון - לרון-עמי השני, אחרי מות הוריו והיתמות שלו הפך לרון-עמי השלישי, אחרי גילוי הגידול של דור והנסיעה לפולין – הפך לרון-עמי הרביעי ועכשיו אני חושבת שהוא כבר רון-עמי החמישי או השישי...
ביקשתי שהות לחשוב על הרעיון.
אמרתי שעד שתגיע השעה לחזור לחדר תהיה לי תשובה.
המלון מעבר לרחוב ורק צריך לחצות את הכביש....
סיימנו לאכול והלכנו לחפש את קו 212. נוסעים למוזיאון לאומנות מודרנית.
מיכוון שאני כותבת את הפוסט אחרי הביקור – אז חייבת את שורת הסיום כאן –
חובה ללכת לראות, מוזאון מדהים. מזמן לא נהניתי מביקור שכזה. בילינו כ-6 שעות בביקור במוזיאון.
פתוח כל יום משעה 10:00 – 18:00, מלבד ימי ב'.
עלות כניסה – 10 ארו.
Vodne Dielo Čunovoכתובת:
ברחבת הכניסה.
המוזאון לאומנות מודרנית, או כפי שהוא נקרא מוזאון דאנוביאנה הוא מוזאון שנוסד ע"י שני אנשים – ג'רארד מיולנשטיין (Gerard Meulensteen) אספן אומנות הולנדי ו-וינסנט פולקוביץ (Vincent Polakovič) איש אומנות סלובקי.
המוזאון ממוקם כ-20 ק"מ מברטיסלבה, במקום מיוחד שנקרא חצי האי של מאגר צ'ונובו (פרוייקט סכרים להפעלת טורבינות לייצור חשמל שמכריית הסכר הוקם חצי האי). נפתח בשנת 2000 ורק ב-2014, אחרי תרומה נדיבה של הממשלה הסלובקית הושלם הפרוייקט.
סיפור לידתו של מוזאון מיוחד זה הוא סיפור חזונו של איש – וינסנט פולקוביץ – שיצא למסע בעקבות וינסט ואן גוך (השראה למסע בגלל השם? אולי...). הרפתקאה שנמשכה רק חודש ימים אבל הלהיבה וריגשה את האיש כך שעם חזרתו לברטיסלבה הקים ופתח גלריה שנקראה – הבית הצהוב של וינסט ואן גוך (Žltý dom Vincenta van Gogha). מטרתה של הגלריה היתה להמשיך ליישם ולהציג את רעיונותיו של ואן גוך – הן בסדנאות, הן בעבודות העתק של ואן גוך והן ביצירות של אמנים חזותיים עכשווים.
ב-1994 פגש וינסנט פולקוביץ את שותפו לעתיד – ג'רארד מיולנשטיין שהיה אספן הולנדי והוא זה שעזר כלכלית להקמת הפרוייקט. רבים הרימו גבה על תרומתו הגדולה של מיולנשטיין שהיה אזרח זר שתרם למדינה סוציאליסטית בעבר. ב-2011 החליטו השניים לתרום את המוזיאון לממשלת סלובקיה.
מבנה המוזאון מעוצב בצורת ספינה, בתוכו חללים גדולים, רחבה ענקית עוטפת אותו ואפילו גג המוזאון משמש כמקום לתצוגת עבודות. עיקר אוסף האומנות במוזאון הוא מעבודות שאסף מיולנשטיין בחייו ומעבודות מתחלפות של אמנים סלובקים בעיקר.
כבר סיפרתי לכם בעבר שאמא של רון-עמי היתה אמנית. עסקה בכל תחום אומנות שהיה. בפעם הראשונה שנכנסתי אליהם הביתה נעתקו המילים מפי. הצבעים העזים, גודלם הפיזי של הציורים ועבודות האומנות האחרות – שיתקו אותי. עם השנים ידעתי להגדיר מה אני אוהבת ומה לא. אני לא חושבת שאני מבינה באומנות, אני פשוט אוהבת או לא אוהבת את מה שאני רואה.
אני חושבת שניתן למנות על כף ידי האחת את מה שלא אהבתי במוזאון. הצבעים החיים, התוססים, העזים, יחד עם גודלן הענק של היצירות, המוטיב המסתתר מאחורי היצירות, יחד עם האמירה שאותה התכוון האמן להביע – שבו את ליבי. הסתובבתי כמהופנטת וצילמתי.
כשישבתי לכתוב את הפוסט נאלצתי למיין ולבחור את התמונות שאעלה בפוסט - היה לי קשה לוותר על תמונות. רציתי להראות לכם הכל... אבל אם אראה לכם הכל - לא תסעו לבקר, נכון?
קולאז' של תמונות כשכל אחת היתה עשויה מחומר אחר.
Wonderful World. Le Banqet des Idoles France 1953
על משקל הסעודה האחרונה של של דה וינצי.
Invitation to a vernissage. Peter Pollág, 1958.
ציור של דמויות רב שכבתיות. ככל שמתקרבים לתמונה - רק אז ניתן היה להבחין בהולוגרמה המצויירת.
ללא המצלמה - לא ניתן היה להבחין בהולוגרמה אלא ממרחק קצר ביותר מהתמונה.
Picus של האמן הסלובקי Viktor Freso.
זוכרים את הדמות הזו מאתמול?
פיקוס הוא השם שניתן לדמות האיש הארוגנטי הקטן עם הבעת הכעס על פניו. הדמות מחולקת ל-3 חלקים - הראש, הבטן והרגלים. שמו של האיש קשה לתרגום - הוא מתאר אדם מגוחכך ושועלי, בן זונה ערמומי מלא קומפלקסים - בעל חשיבות עצמית, ממזר ארוגנטי ובקיצור - טיפוס האיש המעצבן בחיים האמיתיים (הכל תרגמתי מהשלט שהופיע ליד המיצג... כולל הבן זונה הערמומי). הוא הפך לאיש שמעלה את רף הרגשות השליילים - ויחד עם זאת פיתח עדת מעריצים בכל העולם.
האחראי ליצירתו, ויקטור פרסו (Viktor Freso) ידוע בדעותיו הקיצוניות והבזות כלפי החברה ונוהג לעורר לא מעט דיונים על מה שמקובל להגדיר כאומנות עכשוית.
עבודה מקסימה של ציור בצבעי אקריל על בד יוטה. עבודה משנת 1935 של אמן סלובקי בשם Miroslav Cipar.
Postava III. Karel Appel, Netheland 1968.
ככה, אבל ממש ככה ראיתי את תמונותיה של בלהה, אמא של רון-עמי.
הסויראליזם בהתגלמותו. אלמנטים של הפתעה וחוסר הגיון בעבודה.
קרל אפל אמר שהוא "אף פעם לא מנסה לצייר ציור אלא נתח של חיים". הוא האמין שאומנות צריכה לשחרר את הרוח האנושית וסוריאליזם הוא אופן ביטוי מושלם לעניין.
תמיד רציתי לנסות למרוח שכבות של צבע שמן ככה, כמו שבתמונה ושיצא לי משהו מזה. אני רק זוכרת את הצחוק המתגלגל של בלהה כשנתנה לי פעם לנסות...
Crab with Antlers, Jan Svankmajer, Czech republic 1934.
ברגע שבו ראיתי את המיצג הזה אני כותבת לתום מתוך המוזיאון:
"הלו ילדה, תגידי... איך קראו לספר הירוק המשוגע שהיה לנו?
שניה אח"כ מגיעה התשובה - "מכפראש עד רגלאצבע". היא מיד ידעה על הספר המשוגע הזה.
כשהייתי סטודנטית קניתי את הספר של קורט הלבריטר - עולם החיות והצמחים. הלבריטר היה אמן רישום סאטירי, קריקטוריסט וסופר גרמני שצייר את עולם החי והצומח באופן נורא מצחיק בעיני. כשהילדים היו קטנים במקום לספר להם סיפורים הייתי יושבת עם הספר ומפליגה איתם למחוזות דמיוניים. תום מאוד אהבה את הספר. דור פחד ממנו (והיום אני מבינה למה...)
La Remeur Public | Ferryman. Pierre Alechinsky, Belarus 1927
כזו תמונה, באותם צבעים, באותו בלגן של "לא מבינה מה מצוייר שם" היתה תלויה אצלנו בבית שנים. תמונה שבלהה ציירה. בגלל זה מיד התחברתי לתמונה.
Left and Right, Jozef Jankovic 1992, Slovakia
עבודה מרהיבה של אמן מקדוני בשם Kiro Urdian.
במשך שנתיים (1966-67) עבד על התמונה הזו שזכתה לשם Planetarium. לצד התמונה, פינת צפייה בסרט שהופק על אופן הכנת העבודה ועל חייו של האמן. בתמונה מימין תוכלו לראות כי מרבית העבודה הורכבה מטביעות רגל של ילדיו, חבריו ושל האמן עצמו.
Royal Venus. Jiri naceradsky. Czech republic 2009.
Don't be anther Brick in the wall - שם המיצג
Golden Fish. Ivan Pavel, Slovakia 2015
יש עבודות שרק בהתבוננות מקרוב, בפרטים הקטנים המרכיבים אותם אני מוקסמת מהתמונה ומעריכה את העבודה. זו אחת מהן.
עבודת תלת מימד של Svetozar Ilavsky, סלובקיה 2008. העבודה נקראת Pokracovanie Pleonazmu.
Blue Bubbles - ציור של צבעי אקריל ובועות סבון על קנבאס. עבודתו של אמן מדנמרק בשם Jiri Georg Dokoupil.
במבט ראשון על הציור הזה נזכרתי בעבודת המסטר שלי בביולוגיה, שבמשך שנתיים רצופות, ימים שלמים צפיתי באצות מיקרוסקופיות תחת המיקרוסקופ והן נראו בדיוק, אבל בדיוק ככה.
ודיי...
התעייפנו.
הפסקת קפה על גדת הדנובה בבית הקפה שבמוזאון.
אין לי מושג מה היתה העוגה הזו. המלצרית טענה שזו חמאת בוטנים אבל זה הרגיש כמו גוש חמאה טהור בצבע חום 😬
אחרי מנוחה של 1/2 שעה המשכנו לסייר בין הפסלים שנמצאים בהיקפו של המוזיאון.
קצת גדול ולוחץ, אבל עדיף מקטן...
בגלל זה אהבתי את המוזאון - הצבע והשיגעון שבכל דבר שהיה בו...
נפרדנו מהמוזיאון וחזרנו העירה.
נותרו עוד מספר שעות של אור והחלטנו לסייר בעיר העתיקה.
נכנסנו לעיר מרחוב Rybarska.
ממש בכניסה על הרצפה מוטבע השלט שבתמונה מימין. במקום היה מגדל שנבנה במאה ה-14 ונפל במאה ה-17.
מימין לרחוב בניין האופרה של ברטיסלבה.
פגשנו מכרים...
ופגשנו את קומיל Cumil - פסל תזכורת לאנשים שבנו את העיר. פסל נחושת של האיש העובד.
אחד מיני הפסלים הפזורים בעיר העתיקה. אומרים שהוא היפה ביותר, פסל שזכה לשלט אזהרה בלוח התמרורים המקומי לאחר מס' תאונות מאחר והוא בולט על פני הכביש, נצפה כיוצא מתוך תעלת ביוב ולא מעט מכוניות התנגשו בו. כתובתו: Rybarska brana 2
לא רחוק מקומיל קיבל את פנינו פסל ה"מחזר המאוכזב" או בשמו הנוסף "איגנץ היפה", איש חייכן בחליפה וצעיף ומגבעת בידו. זה הפסל היחיד שמתאר דמות אמיתית. איגנץ היפה נהג להסתובב בתחילת המאה ה-20 ברחובות העיר, לבוש בהידור רב, מהלך הלוך ושוב בין בתי הקפה, ומברך כל אחד לשלום בקידה ובהסרת המגבעת. יש אומרים שנהג לתת פרח לנשים יפות.
ולא רחוק ממנו....
נפוליאון קשוב ומשוחח עם העוברים והשבים. סיפורי אגדות רבים סביבי הדמות ויתכן כי היא אכן לזכרו של נפוליאון שביקר בברטיסלבה.
הפסל ממוקם בכיכר המרכזית בעיר העתיקה.
הכיכר המרכזית
בית העיריה הישן (old town hall) שמאז שנת 1868 הפך למזיאון העיר. ניתן לטפס כ-45 מדרגות ולעלות לתצפית יפה מהמגדל. הגענו בשעה שכבר היה סגור. ממול לבית העיריה - מזרקה גדולה - Roland Fountain - רונלד היה אביר בצבא ומתפקידו לשמור על זכויות העיר. הפסל נבנה בשנת 1572 על פי בקשת המלך ההונגרי מקסימיליאן השני, כדי לספק מים לתושבי העיר. על פי האגדה, הדמות היא בעצם דמותו של המלך, ואכן הפסל מכונה גם מזרקת מקסימיליאן. מסביב לכיכר ארמונות מתקופות שונות ובסגנונות בנייה שונים, המלמדים על עושר העבר.
המשכנו לצעוד לכיוון שער הקדוש מיכאל
שער הקדוש מיכאל נבנה במאה ה-13. גשר הוביל מעל חפיר, והשער היה מברזל עם דלתות מעץ. לשער היה תפקיד חשוב כשברטיסלבה הייתה בירת הונגריה. מכאן היה נכנס המלך הנבחר, מלווה בפמליה. באמצע המאה ה-18 שופץ מגדל כנסיית מיכאל הקדוש, ודמותו מתנוססת עתה למרחקים. שער מיכאל הקדוש קיבל את שמו בשל כנסית מיכאל הקדוש שעמדה בצמוד אליו מחוץ לחומות העיר. הכנסיה נהרסה והלבנים שלה שימשו לחיזוק והגדלת חומות העיר, אך השער נותר עומד. המגדל עצמו משמש כיום כמוזיאון לנשק וניתן לעלות לתצפית למעלה.
שער מיכאל
משמאל - הגשר מעל החפיר שבכניסה לשער. בתמונה האמצעית ומימין - טבעת מרחקים של ברטיסלבה מ-29 ערי בירה בעולם.
המגדל המתנוסס מעל שער מיכאל בכתובת Stary mesto Michalska 24
ביציאה משער מיכאל קול עוגב מושך אותנו לכיוון כנסיית Trinitrarian. כנסיה שנבנתה במאה ה-18 והמאפיין העיקרי שלה הוא החזית בגנון הבארוק. הכנסיה היתה עמוסה במתפללים, גם כאלה שעמדו מבחוץ ולא יכולנו להתרשם ממנה מבפנים.
חזרנו לדירה. עייפים אך מאוד מרוצים מיום מעניין.
אני פוקחת עיניים למחרת עם השיר שמעיר אותי...
ערב קודם, בדרכנו לחדר קנינו בננות.
רון-עמי היה מוטרד מטעמה של הבננה שמכופף הבננות לא נגע בה... (היתה מעולה!🤣 🤪)
אתם מבינים שאם לא סיפרתי לכם שעברנו למלון הסמוך - סימן שהחלטתי לזרום עם רון-עמי בניסוי... מה כבר נשאר.. עוד לילה ועוד מקלחת? אתמודד...
את היום השלישי לשהותנו התחלנו בצעידה קלה אל מחוץ לגבולות העיר העתיקה.
דקות ספורות ממנה פגשנו את המבנה המרשים הזה...
הכנסיה הכחולה (Blue Church) או St Elizabeth's
רח' Bezrucova 2
נקראת הכנסיה הכחולה (Blue Church) או St Elizabeth's. כנסיה קתולית שנבנתה בסגנון הארט נובו ע"י ארכיטקט הונגרי בשם אדמונר לכנר (Ödön Lechner) במשך כ-4 שנים (1909-1913) שאף היה אחראי לעיצוב בית הספר הסמוך והפך את המבנים לקומפלקס בניינים מאוד מיוחד.
חלקה החיצוני של הכנסיה צבוע בגוונים של תכלת ומשלב בתוכו אריחי חרסינה בצבעים כחולים.
הכנסיה היה סגורה כשהגענו אבל בהחלט ניתן היה להציץ פנימה ולצלם.
הכנסיה ומבנה הסמוך לה. מבט מקרוב על אריחי החרסינה הקטנים שיוצרים קישוטי קיר על המבנה.
אפילו מנגב הרגליים שעמדתי עליו בנסיון לצלם את פנים הכנסיה הסגורה היה משולב בכתמים כחולים 😜.
אתם יודעים שחלק מזוגיות טובה היא לפעמים לעשות למען בן הזוג את מה שהוא אוהב אבל הצד השני לא מת עליה... נכון?
אז ככה...
בכל מה שקשור ליהדות, להיסטוריה של היהדות, לסממנים ומוטיבים ביהדות - אני מתרחקת מהנושא כמו מאש. לא אוהבת לעסוק בזה מכל מיני סיבות. העקרית אני חושבת טמונה בחינוך מהבית. סבא שלי, סבא יחזקאל היה איש דתי מאוד, באחרית ימיו במיוחד. אני יודעת שסבתא שלי, סבתא חנה, היתה אישה דתיה מבית וניהלה משק בית על פי אורחות הדת. אבא שלי נשלח בצעירותו ללימוד בחדר. מלחמת העולם השניה שינתה משהו בראיית החיים אצל ההורים שלי והבית שלנו היה אטאיסטי לחלוטין. אני זוכרת את אמא מבשלת ביום כיפור, פותחת חלון, מנפנפת עם המגבת על מנת שהריח ייצא החוצה - התרסה? כעס? אין לי מושג.... אבל לי אישית, מאוד מתאימה ראיית העולם הזו ואורח החיים החילוני.
כשהיינו בכיתה יב' יצאנו לסמינר באשקלון מטעם בה"ס. אני אפילו לא זוכרת מה היתה מטרת הסמינר אבל אני זוכרת שהוכנסנו לכיתה ובכל פינה בכיתה היה שלט - ציוני, ישראלי, יהודי ואדם. כל אחד התבקש לשבת בפינה שאליה נמשך על פי מצפונו. הייתי היחידה שבחרה לשבת באדם. ברגעים הראשונים הרגשתי מבוכה נוראית. אולי אפילו התביישתי. היינו צריכים להגן על הבחירה. היה לי מאוד קשה לנהל קרב, וזה היה בפירוש קרב עם חברי לכיתה.
מה זו בעצם יהדות - דת? לאום? תרבות?
מיהו ציוני? מיהו ישראלי?
הישראלי התפצל מהיהודי? היהודי מהציוני? או להפך? חייבים להיות כולם? ואם אני בוחר באחד - אני כבר לא עונה על הגדרות של האחר? האם אני יהודי טוב פחות אם אני לא ישראלי? או האם בגלל שאני לא תומכת בארץ ישראל השלמה כפי שמגדירים אני לא ציונית?... נושא עמוס וכאוב ואני ממש לא רוצה להיות חלק בו.
אני מרגישה שיש כאן 3 מושגי זהות מבלבלים. 3 מושגים שאני חושבת ומרגישה שהם שורש הרע לכל דבר בחיינו. אין לי ספק שהיהודי קדם לכל כי הרי הציוני נולד רק בסוף המאה ה-19 והישראלי עם הקמת המדינה, אבל כולם שוכחים מה היינו בראשית, בתחילת הדרך, לפני שהודבקו בנו תויות. היינו בני אדם. אילמלא היו מודבקים בנו ובאחרים תויות זהות, אני מאמינה כי עולמנו היה הרבה יותר טוב.
וכיצד כל זה מתקשר לפתיח של - עושים משהו למען בן הזוג גם אם לא אוהבים את זה? -
רון-עמי מאוד אוהב נושאים שקשורים ביהדות. הכל. לא בראייה של ניהול אורח חיים דתי אלא בנסיון להבין את מסתורי ואורחות החיים של זרם זה, במיוחד של קהילות בעולם ועוד יותר במיוחד - בתקופת מלחמת העולם השניה.
אמרתי לו שהבוקר אנחנו הולכים לבקר בבית הכנסת בברטיסלבה.
צעדנו ברגל מהכנסיה הכחולה לבית הכנסת.
בית הכנסת בברטיסלבה, רח' Heydukova מספר 11.
מפינת הרחוב בולטים שבעת העמודים החיצוניים שמסתירים את הבניין מאחור.
בית הכנסת ברחוב היידוקובה הוא בית הכנסת היחיד שנותר כיום בברטיסלבה.
בשנת 1921 מנתה הקהילה היהודית בברטיסלבה 10,973 איש. האדריכל היהודי ארתור סלטני הוזמן לתכנן ולעצב בית כנסת עבור הקהילה הגדולה הזו. הבניה החלה ב-1923 והסתיימה ב-1926. סטלני היה אדריכל פופולרי בקרב מעמד הבניים היהודי ותחום מומחיתו היה תכנון וילות, בתי מגורים ומרכזי ספא. בית הכנסת שתכנן בברטיסלבה היה מעבודותיו החשובות. האלמנטיים הקוביסטיים העכשווים שעל פיהם תיכנן את בית הכנסת דירגו אותו כחלוץ האומנות המודרנית בסלובקיה. סטלני הצליח להסתתר במהלך המלחמה ובסיומה שינה את שמו לסלאטינסקי והקדיש את עיקר עבודותיו לזכרון השואה.
מאתר האינטרנט ידענו שבית הכנסת פתוח בשבת וימי א' בין השעות 10:00 – 16:00 אבל החלטנו לנסות... אולי במקרה יהיה פתוח?
סגנון הבניה הקוביסטי בלט מיד לעין.
ניסיתי לפתוח את שער הברזל והתאכזבתי. השער היה סגור.
רון-עמי ניסה לפתוח את השער - והפתעה, השער היה פתוח.
סגור או פתוח?
נכנסנו...
מבואה קטנה מובילה לשער נוסף ועל קירות המבואה:
"רון-עמי, תתנהג יפה, אנחנו מצולמים" אני אומרת לרון-עמי.
"בואי נעשה פרצופים למצלמה, אולי מישהו ייצא אלינו" הוא עונה לי... ועושה פרצוף מחייך.
לא חלפו 30 שניות והדלת נפתחת.
מולי עומד איש חבוש בכיפה, חולצה לבנה, מכנסיים שחורות וציציות.
כשרואים איש כזה באופן טבעי אומרים "שלום" בעברית, והוא מיד ענה "שלום".
באופן מפתיע ובאופן שממש לא מתאים לרון-עמי הוא אמר: "הייתי מאוד רוצה להכנס ולבקר, אפשר?"
האיש היסס, דקה שתיים, חשב, הסתכל עלינו ניגש לשער ואמר "בבקשה, בשמחה רבה".
את שלוש השעות הבאות בילינו בבית הכנסת.
רון-עמי קרן מאושר.
הכניסה פנימה היא מחצר צרה. האולם המרכזי בנוי בניה מודרנית של בטון ופלדה, בשילוב אלמנטיים היסטוריים קוביסטיים עכשוייום – בימה מתכתית מרכזית, ארון הקודש, ספריית קודש קטנה, קומה שניה להפרדה בין המינים, חדרי לימוד, מוזיאון עם תערוכת קבע להנצחת הקהילה היהודית בברטיסלבה, חדר ארועים - ולמעשה כל מה שעשוי לספק את צרכיה של קהילה יהודית עירונית קטנה.
מבט כללי על בית הכנסת. הבימה, ארון הקודש, הקומה השניה, ספסלי המתפללים.
כל כך יפים בעיני היו האלמנטים הקוביסטיים יחד עם האור שנשקף מהם שהייתי מוכרחה להראות לכם.
לאיש החביב הזה, שקיבל את פנינו, חייכן, מנומס, ודיבר אנגלית מצויינת - קוראים מר פסטרנק. לא הזדהה בשמו הפרטי.
מר פסטרנק, בן 75 נולד באחת ההפגזות של הגרמנים על ברטיסלבה כשאימו רצה להסתתר במקלט. אביו נתפס ונשלח לדכאו ורק בשנות ה-90 הצליח לקבל אישור מארגון ITS (ארכיון ומרכז תיעוד פשעי הגרמנים וגורלם של הניצולים לאחר שחרורה של אירופה - International Tracing Service ) כי אביו אכן מופיע ברשימת הנרצחים בדכאו. חייו של מר פסטרנק ואימו ניצלו הודות לשוטר סלובקי שידע על כניסתם המתוכננת של הגרמנים לעיר והודיע לאימו מראש - דבר שאיפשר לה להמלט ולהסתתר יחד איתו. עם סיום המלחמה הם חזרו לברטיסלבה ושקלו לעלות לישראל. הסיפורים על חיי המעברה בארץ עם הקמת המדינה הפחידו את אימו מאוד והיא העדיפה להשאר בברטיסלבה. כאן גדל והתחנך ועם השנים הפך כנראה לגבאי בית הכנסת (הבנו שהוא איננו רב הקהילה אבל מהשיחה איתו בהחלט התאים לתפקיד גבאי בית הכנסת).
מר פסטרנק עבר איתנו פינה פינה בבית הכנסת, ניהל עם רון-עמי שיחות על תרבות והיסטוריה יהודית, על אורח חיים יהודי בגולה, על רגשות - אמר שאיש מבין אנשי הקהילה היהודית בברטיסלבה איננו חש מאויים, או חש באנטישמיות כלשהיא וכי הם מנהלים אורח חיים דתי באין מפריע.
בית הכנסת לא נהרס במהלך המלחמה. מאחר והציוד במקום היה כבד מאוד וקשה היה להרימו ולהוציאו החוצה נדחקו הדברים לאחת מפינות האולם והמקום שימש מחסן לגרמנים. לאחר המלחמה כשהועמדה הבימה במקומה שנית גילו כי על שולחן הבימה העשוי עץ נחרט צלב קרס גדול. היה קשה לצלם אותו בגלל השתקפות האור - אבל אני מבטיחה לכם שהוא קיים. לרב בית הכנסת היה חשוב להשאיר את השולחן עם הצלב ובחיי היום יום השולחן מכוסה מפת קטיפה.
מר פסטרנק פתח עבור רון-עמי את ארון הקודש והיה מלא גאווה בספרים שבתוכו. חלק מהספרים בארון היו ספרים שהוסתרו במהלך המלחמה והוחזרו למקומם אחריה. חלק מהם נפסלו בבדיקה מחודשת אחרי המלחמה אבל מפאת גילם וכבודם הם הושארו במקום.
כיסאות עץ מקוריים, מראשית המאה ה-20. כיסאות פרטיים שניתן היה להזמין אותם לתפילות וארועים מיוחדים.
משמאל למעלה - חדר המדרגות המוביל מהקומה הראשונה לשניה משמש לתעוד ע"פ תיארוך את קורות הקהילה היהודית בסלובקיה.
בקומה השניה תערוכת קבע של פריטי יודאיקה שנשתמרו מתקופות של לפני המלחמה. בתערוכה מספר פרוכות עשויות במלאכת יד. צילמתי מקרוב את הרקמה ותפירת האותיות. מאוד מרגש. מר פסטרנק ליווה את רון-עמי בהסבר על כל פריט ופריט בתערוכה.
זה האיש - Eugen Bárkány (אדריכל 1885-1967) שהיה חלוץ שימור המורשת היהודית והקמת המוזיאון לתרבות יהודית בברטיסלבה. מרבית מהחפצים נאספו על ידי אויגן ברקני ואשתו הן לפני מלחמת העולם השניה והן אחריה. הוא הקים את המוזאון היהודי לראשונה בעיר הולדתו פרסוב שפעל בין השנים 1928-1939 ובשנות ה-50 הוא ורעייתו עברו להתגורר בברטיסלבה ומשם עסק באיסוף חפצים יהודיים ותיעוד מונומנטים יהודים בכל פינות סלובקיה. האוסף הראשוני של ברקני החל בעבודות של אסירים שישבו איתו בשבי בסיביר במלחמת העולם הראשונה וכללו ציורי אקוורל ועבודות עץ.
ברקני קיווה להקים מוזיאון יהודי סלובקי המבוסס על אוספיו בבית הכנסת הנאולוגי הגדול בכיכר ריבנה שבברטיסלבה. פרויקט זה קרס לאחר שבית הכנסת נהרס בשנת 1969 כדי לפנות מקום לגשר ה- SNP. האוסף אוחסן במוזיאון הלאומי הסלובקי במשך עשרות שנים, עד שהוחזר לקהילה היהודית בשנת 2002.
התמונה משמאל היא תמונה הממחישה את הרס בית הכנסת לטובת גשר ה-SNP (מלחמת הכוכבים, זוכרים?). שתי התמונות האחרות הן חלק מאוסף פריטים שנלקחו מבית הכנסת בכיכר ריבנה, הושבו לקהילה היהודית ב-2002 ומצאו מקומם במוזיאון בבית הכנסת ברחוב היידוקובה.
אולם הארועים של הקהילה ו-4 מוטות החופה ממתינים לארועים...
משם המשכנו לביקור בבית שאת תמונתו אמרתי לכם לזכור לפני יומיים, זוכרים?
House of the Good Shepherd, בית הרועה הטוב ברחוב Židovská 1
בית הרועה הטוב הוא בניין צר בסגנון רוקוקו, נחשב לאחד מבניני הרוקוקו היפים במרכז אירופה וממוקם בעיר העתיקה מתחת לטירת ברטיסלבה.
הוא נבנה בשנים 1760-1765 ותוכנן על ידי בוליסלבה מאטאוס-הולריגל (Matthäus Hollrigl) עבור סוחר מקומי, כשחלקו התחתון של הבניין שימש למטרות מסחריות וחלקו העליון למגורים. זהו אחד הבניינים הבודדים באזור שנשתמרו במצבם המקורי, בעיקר בגלל הריסת חלק ניכר מהרובע היהודי בתקופת המלחמה. קראתי שאת התואר "בית הרועה הטוב" קיבל בגלל הפסל של ישו הרועה הטוב (שזה למעשה אלגוריה תנכית שמדמה אותו לרועה טוב שדואג לצאנו) שממוקם בפינת הרחוב של הבניין... מעשית - לא ראיתי את הפסל (אולי טעינו בפינת הרחוב המדובר? אולי...)
כיום המקום משמש כמוזיאון שעונים. קיימת בו תערוכה של שעונים עתיקים מן המאה ה -17 ועד תחילת המאה ה -20. קומת הקרקע והמרתף משמשים פאב.
לסיום היום ולקינוח הטיול צעדנו לאחד מבתי הקפה המפורסמים והותיקים ביותר בברטיסלבה.
קפה מאייר בכיכר המרכזית בעיר העתיקה.
כאן התחזקה בי הטענה שאני טוענת תמיד - שעל טעם ועל ריח אין מה להתווכח ושלפעמים המלצות הן דבר שלא תמיד צריך להשמע לו.
את בית הקפה המפורסם ייסד יוליוס מאייר שהיה ספק ידוע במאה ה-18 של מוצרי קונדיטוריה לחצר הקיסר. הבניין שבו שוכן בית הקפה הוא חלק מארמון שנבנה במחצית המאה ה-18 בסגנון הבארוק. בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 שופץ בית הקפה תוך שמירה על מוטיבים עתיקים מקוריים בעיצוב בית הקפה.
וכל כך המליצו על העוגות -
שהתיישבנו בבית הקפה והזמנו קפה ועוגה...
פרג עם גבינה ומשהו בלתי מזוהה (מקצף חלבונים עם קרם חמאה) - אפשר היה לוותר....
למחרת בבוקר חזרנו הביתה... אין ספק שנהננו מכל רגע.
מסקנות:
ברטיסלבה נעימה מאוד לביקור קצר.
כרטיס הנסיעה באוטובוס ל-72 שעות - מאוד משתלם.
ציורי הגרפיטי בכל פינה והלכלוך בה הם אחד הדברים שבעוכריה של העיר.
האנשים מאוד אדיבים, מסבירי פנים ורבים מהם דוברי אנגלית.
יש המון רצון טוב מטעם נותני השירותים לקבל את פניו של התייר.
היה משהו באווירה שגרם לי להרגיש פחות ניכור וקרירות מצד המקומיים, משהו שבפולין אני מרגישה אותו מאוד חזק.
אין על חברת WIZZ AIR... באמת, כחברת לאו קוסט היא עומדת בכל הציפיות שלנו. גם בטיסות ורשה-תל אביב.
כמה ימים לאחר חזרתנו הביתה הגיע השאלון הקבוע של Booking.com. כמובן שכתבנו את חוות דעתנו (וסתם לידיעה כללית הדירה הזו קיבלה ציונים מעולים) והיא דורגה מבחינתו בציון 4. אבל זו היתה חוויה אמיתית עבור שנינו.
המלצות הן תמיד בגדר המלצות - לא תמיד מה שממולץ ע"י אחד מתאים לרעהו... תזכרו את זה תמיד!
משהו שאף פעם לא עשינו אבל הפעם משום מה, כשחזרנו הביתה, כל אחד מאיתנו שלף קבלות מהטיול והחלטנו לסכם אותן. כל הטיול, 4 ימים, כולל הכל, כולל שניים כמונו שאוכלים כל הזמן - 395 ארו (1681 ש"ח או 1683 זלוטי למי שמתעקש 🤪)
#ברטיסלבה #Bookingcom #דירה #סלובקיה #פולין #הונגריה #צכיה #אוסטריה #אוקראינה #דנובה #תרמילים #ניוזילנד #OSPREY #WizzAir #כרטיסיאוטובוס #אוטובוס #טיפוסעצבני #סנדוויץ #eatampfly #ארו #תרמיל #מכשפה #שפתגוף #משטרה #טעםרע #חשמלית #נקיון #קירור #מורלMural #מעלית #רמז #צחנה #חסריאונים #מלון #טירתברטיסלבהBratislavaCastle #ממלכתמוראביה #קיסרותרומית #תכשיטיהכתר #תצפית #מעוןהנשיא #רוקוקו #יוסיהיידן #כדורהארץ #המלךסואטופלוק #גשרSNP #מלחמתהעולמות #אורסוןוולס #פלישה #מאדים #חללית #רובעיהודי #אהבה #SigismundGate #גלריה #UFOObservationDeck #אנדרטה #קורבנותהשואה #מוזאוןלאומנותמודרנית #DanubianaMeulensteenArtMuseum #וינסנטפולקוביץ #וינסטואןגוך #גרארדמיולנשטיין #ספינה #PeterPollág #Picus #ViktorFreso #MiroslavCipar #KarelAppel #בלההלרנטל #JanSvankmajer #מכפראשעדרגלאצבע #קורטהלבריטר #PierreAlechinsky #JozefJankovic #KiroUrdian #Jirinaceradsky #IvanPavel #SvetozarIlavsky #JiriGeorgDokoupil #ביתקפה #עוגה #רחובRybarska #בנייןהאופרה #קומילCumil #מחזרהמאוכזב #איגנץהיפה #נפוליאון #ביתהעיריה #מזרקתRolandFountain #שערהקדושמיכאל #כנסייתTrinitrarian #מכופףהבננות #הכנסיההכחולה #ארטנובו #אדמונרלכנרÖdönLechner #זוגיותטובה #מיהויהודי #בניאדם #ביתהכנסת #סגנוןקוביסטי #מצלמה #קהילהיהודית #אורחחיים #גולה #ספריתורה #EugenBárkány #מוזאוןלתרבותיהודית #HouseoftheGoodShepherd #ביתהרועההטוב #מוזאוןשעונים #קפהמאייר #ResraurantHRADNÁHVIEZDA
Comments